תלה עיניו. פי' הר"ש יפה בס' י"מ נשא עיניו ר"י מסתכל בר"ה א"ל ר"ה למה אתה מסתכל בי א"ל ר"י ראוי לך להראות פנים שוחקות כלומר שישמחו בדבריך ואין ראוי לחלוק עליך לפי שהי' ר"ה רוצה תמיד שיודו לדבריו ולא יחלוקו עליו וכדאמר לקמן בפ' הנחנקין כשא"ר יוחנן הלכה בשמו זחלין אפוי דר"ה פי' צהבו פניו ולכן נסתכל בו עכשיו שאמר הלכה זו משמו אם צהבו פניו כדרכו לשמוח כשמודים לדבריו ע"כ ופי' תימא אם לומר שהיה ר"ה רוצה שיודו תמיד לדבריו ולא יקבל תשובה מתלמידיו גם מה שפי' ששמח כשאמרו הלכה משמו הוא תמוה דאיתא במדרש שא"ל לרשב"ג דלכך נענש ויצא להריגה לפי ששמח על ד"ת גם לשון הש"ס אינו מדקדוק לפי פי' לכן פי' שבקונט' עיקר:

והלא אליהו טירונין של נביאים וכו'. כתב הי"מ וצ"ע מאי קושיא באומר חי ה' אשר עמדתי לפניו מפני היותו גדול שבנביאים וי"ל משום דמשמע דמשתבח שעמד בסוד ה' והוא נביא אמת קשה כי גדול הנביאים ומפורסם בנבואה היה ומה צריך להשתבח בזה וכו' ועי"ל דעמדתי לפניו לא משמע ענין נבואה אלא לענין תפלה וכו' ע"ש שהאריך בדברים דחוקים ומה שפירשתי בקונט' הוא נכון וברור:

אשר למד תורה וכו'. כתב הר"ש יפה בס' י"מ קשה מה צורך להא כיון דבהדיא כתיב אשר יצק מים וי"ל משום דאפשר לומר דיצק מים באקראי לה"ק דמדל"ק אשר למד וכו' ול"נ דמאשר יצק מים אין להוכיח דיש לומר דעל המים אשר יצק על ידו בהר הכרמל קאי וכדפי' רש"י שם אבל השתא קשיא לי דהל"ל נמי אשר למד תורה דאי לאו דלמד מאליהו מאי מהני היציקה לחוד:

תני ר"י ויבא אהרן וכו' בתחלה מביא ראיה ממאוחר ואח"כ ממוקד' עד שמביא ראיה מן התורה וכן מצינו בכמה מקומות:

מהו ליתן פגום לפגום. בקונט' פירשתי שתי לשונות ולקמן בבעיא מהו ליתן עיבור לעיבור נמי פירשתי שתי לשונות ונראה דבשניהם לישנא בתרא עיקר דאס"ד דבפגום מיבעיא ליה אם השני בתוך ע' אמה ושיריים וכל"ק ופשיט ליה דמעברין א"כ מאי קמיבעיא ליה תו מהו ליתן עיבור לעיבור אלא ודאי דבפגום האיבעיא כששניהם בתוך ע' אמה וכדפרישית בלישנא בתרא ומהו ליתן עיבור לעיבור כל"ב ואף הרא"ש כך פירשה וכמ"ש בסמוך א"נ י"ל כל"ק ואיבעי' דפגום להילוך ואיבעי' דעיבור לעיבור:

מהו ליתן עיבור לעיבור. כתב הרא"ש בפרקין בגמרא דידן קאמר דהוו אזלין מברניש לכנישתא דדניאל וכדי שלא יחלוק הירושלמי אגמרא דידן דבסמוך בפלוגתא דר"ח וב"ק משמע דלכ"ע אין נותנין יותר מאלפיי' בעיר קטנה וצריך לומר דברניש עיר גדולה היתה מהלך תלתא פרסין וטפי נראה דגמרא דידן ס"ל כר"ש בן יוחי דהלכה כדברי המיקל בעירובין ע"כ וקשה הא ר"ח וב"ק לא פליגי אלא לעיבור אבל להילוך מודים לרשב"י דמותר אפילו יותר מאלפיים וא"כ לא פליג הירושלמי אבבלי דהתם אינהו אזלי מברניש לכנישתא דדניאל במקום שהיו הגדודים ונראה שלא היה בגירסת הרא"ש כאן להילוך כאן לעיבור וכן נראה מדבריו שהשמיט תירוץ זה:

מה אנן קיימין וכו' מודד משפת נחל החיצונה. שמעינן מהכא שכל שראוי לתשמיש בני העיר והוא רה"י מעברין אותו עמו והרב במג"א כתב בסימן שצ"ח סעיף ט' צ"ע אם בכל מקום שמשתמשין בני העיר נתחיל למדוד שם ולפמ"ש פשוט לש"ס שמודדין משם והלאה:

האיך היו יוצאין לבית מדרשו של משה. וקשה הא מיד החזירו משה כדכתיב ושב אל המחנה וכדאיתא בבבלי בסנהדרין פרק חלק וי"ל מדסילקו משה מתחלה חוץ למחנה ודאי היה בדעתו שיבואו לשם גם בשבת וכ"ש לפי מאי דאמרינן לעיל שריחקו מיל כדי שיכולין לבוא שם בשבת וא"כ שפיר קשיא ליה לרבי חייה:

מכיון שהבטיחן הקב"ה שהוא מכניסן לארץ כמי שהוא לשעה. ובבבלי בפרקין מסיק שהיו קבועין כיון שהיו חונין ע"פ ה' וניחא לי בזה הא דלא כתבו הפוסקים בבניין שאינו של קיימא כגון שנעשה לשעה דהוה בנין וכדמסיק בירושלמי בשבת פרק כ"ג דף ל' ובפ' הבונה דף ל"ט דסמכו אבבלי דפירקין דסובר דבנין אדני' הוה בניין קבוע:

שהוא למעלה מעזרת ישראל. כתב הר"ש יפה בי"מ לא הבינותי זה דהא שער זה דעסקינן ביה שהוא תחלת מחנה שכינה הוא שער נקנור והוא שער עזרת ישראל ונראה דה"ג שהוא למעלה מהר הבית והחיל וכו' ופי' שעזרת ישראל גבוה מקרקע הר הבית מה שמגביה והולך החיל ועזרת נשים דמן החיל עולה לעזרת נשים בי"ב מעלות רום מעלה חצי אמה וט"ו מעלות היו עוד מעזרת נשים לעזרת ישראל רום מעלה חצי אמה ועוד היתה מעלה בעזרת ישראל גבוה אמה והדוכן עליה וזה לדעת ראב"י ולפי שההלכה כמותו דמשנתו קב ונקי נקט לה סתמא עכ"ל ותימא למה קאמר ומעלה יתירה היתה בבית העולמים הל"ל ומעלה יתירה היתה בהיכל דהא במשכן לא היה שום מעלה וע"ק למה נקרא שער הנקנור שער העליון הא שער ההיכל היה גבוה ממנו ואם על שם שגבוה מן הארץ הלא גם שער עזרת נשים היה גבוה מן הארץ לכן נראה עיקר כמו שפירשתי בקונט' וגם לשון הש"ס מורה כן:

והקימו וכו'. לשון הר"ש יפה ומה שיש לדקדק עליו כבר כתבתי במסכת שבת דף ב' ע"ב בד"ה אלא וכו':

מה בחנייתן וכו'. כתב הר"ש יפה בס' י"מ ואע"ג דבהדיא כתיב ע"פ ה' יחנו וע"פ ה' יסעו התם ספור מעשיהם והכא מצות ה' להם מתחלה אך קשה מאי איש על ידו לדגליהם דמשמע כל א' במקומו כדפירש"י ושמא אתא לומר שלא יפרד איש מדגלו אפילו בשעת הנסיעה עכ"ל וקשה הא תלתא זימני כתיב ע"פ ה' יחנו וע"פ ה' יסעו ובודאי למצוה כתיב אבל לפי פירושי שבקונט' ניחא גם מאיש על ידו לדגליהם ל"ק דה"ק שלא ישנו הדגלי' בנסיעתן שיהיו שבט לוי באמצעיתן וכן כולם על הסדר:

לא יהא מודד מן האמצע וכו'. פירשתי בקונט' שלא תמצא מן העיר אלא אלף ותכ"ח אמות פירש"י כיצד תן תחומין של אלף ותכ"ח אורך לכל צד שכנגד העיר אתה צריך לתת טבלא של אלף ותכ"ח על אלף ותכ"ח למלאות הקרנות שיהיו התחומין מרובעות ותמצא באלכסונו של טבלא מכוון כנגד אלכסון קרן העיר אלפים דקי"ל כל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשא באלכסונא ואלכסון של אלף תכ"ח עודף אלפים תתנ"ו חומשין שהן תקע"ב אמה פחות ארבע חומשין תנם על אלף תכ"ח הרי אלפים נמצא כשמדדת מקרן העיר אלפים באלכסון קיצרת התחום ואינו אלא אלפים תכ"ח ביושר ואילו נתת ביושר אלפים אמה לכל צד נמצא שכל קרן מחזיק נמי אלפיים על אלפיים ואלכסון של אלפיים הוא אלפיים ות"ח אמות ע"כ והמהרש"א כתב שרש"י פירש לתת טבלא של אלף ותכ"ח וארבע חומשין לכל קרן וכו' והאריך בזה וברש"י שלפנינו אינו:

רבנן דורשין חוצה וכו'. נראה דה"פ דלכתוב ומגרשי הערים מחוץ לעיר אלף אמה אלא לומר לך פעמים מודד מקיר העיר ופעמים מודד מחוץ לעיר והיינו בין שתי עיירות נותנין קרפף ולעיר אחת אין נותנין קרפף והשתא ה"ג הדא אמרה שנותנין קרפף לשני עיירות וקאמר רבי יעקב בר אחא וכו' סלקת מתניתא דבמתניתין משמע שנותנין קרפף לכל עיר ולרבנן דדרשינן מקיר העיר וחוצה משמע שאם אין בין שתי עיירות אלא ע' אמה ושיריים נותנין לה קרפף וה"פ דקרא מודדין מקיר העיר הזו וחוצה לשנייה וברור הוא:

אין מקדרין אלא בחבל של חמשים אמה. נראה דפליג אמ"ד לעיל מודד בחבל של נ' אמה והשאר מודד בחבל של ד"א:

לא בערי הלוים. בבבלי בפרקין גרסינן ולא בערי מקלט ופרש"י בתחום ערי מקלט לקלוט דתנן כשם שהעיר קולט כך תחומה קולט ע"כ וקשה מאי דוחקי' לפרש כן דלמא אמגרשי ערי הלוים קאי והא דקאמר ערי המקלט לפי שכל ערי הלוים קולטין כדתנן במכות פ"ב וי"ל דה"ק דקמ"ל דאפי' בערי מקלט מדקדקין דסד"א הואיל ולהצלת נפשות הוא אין מדקדקין קמ"ל דלא. וקשה למה השמיט הרמב"ם פי"ג מה' שמיטה ויובל דין זה שאין מקדרין בערי הלוים וי"ל דסובר דהא דאין מקדרין בערי הלוים היינו למ"ד דתחום שבת דאורייתא אבל למ"ד דתחום שבת מערי הלוים ילפינן ודאי דאף בערי הלוים מקדרין וכדמסיק הש"ס בסמוך טפיל' מקדרין לעיקר לא כ"ש וקיי"ל דאסמכו חכמים לתחום שבת אגז"ש דערי הלוים א"כ אף בערי הלוים מקדרין:

ושל רבי' ונעשי' של יחיד. פירשתי בקונט' רבות' אשמועי' וכו' וכן פרש"י וכתב המהרש"א לעיל גבי עיר של יחיד ונעשית וכו' נמי ודאי דרבות' היא דכ"ש של יחיד והי' של יחיד דמערבין את כולה אלא דלא נימא של רבי' הנעשית של יחיד הוא דמהני שיור אבל של רבי' לא תיהני שיור קמ"ל דאינו אלא דרבותא אשמועינן ע"כ וקשה אטו רש"י דינא אתי לאשמועינן ועוד הא מפורש כתב דבשל רבי' מהני שיור וע"ק לישמעינן של רבים והיא של רבי' דמהני לה שיור דהוה רבותא טפי דכח דהיתירא עדיף לכך נ"ל דל"ק דרש"י מפרש לרישא עיר של יחיד שלא דר בה אלא יחיד אם כן לא שייך למימר עיר של יחיד והיא של יחיד אבל בסיפא קשיא שפיר לפיכך הוצרך לפרש דרבותא קמ"ל וא"ת עדיין קשיא לישמעינן כחה דהיתירא י"ל דסבירא ליה לרש"י דלא מספק' ליה לשום אדם דעיר של רבים מותרת על ידי שיור:

חזא בפתח דשקתא דגזוראי. בגליון פי' ראה בפתח של שוק קור' חתוך נחלק לשתים וקשה א"כ מאי קאמר חלקתם עירובכם וי"ל קורה חתוך לאו דוקא אלא שהיו שתי קורות וכדפירשתי בקונט' נראה עיקר:

ובלבד ישראל. וקשה למה השמיטו הפוסקים דין זה ואף שלא הזכירו בבבלי אין לדחותו מההלכה שוב ראיתי בהר"ן בתשובה סימן נ' דיש שר"ל שדירת עכו"ם לא הוי שיור והר"ן חלק עליהם מסברא דנפשי' ומסיק דהוה שיור ותימא בעיני איך נעלם משניהם דברי הירושלמי גם יש לתמוה על מנהגינו שעושין שיור דירת עכו"ם ואפשר שסומכין על דברי רש"י דלא נקרא רבים אא"כ ס' רבוא בוקעין בה וכמ"ש המג"א לענין עיר שפתחי' מכוונין וצ"ע:

לית כאן כיצד. וא"ת אכתי תיקשי רישא לסיפא דבסיפא תני בעיר קטנה ונתן בגדולה מהלך את כולה וי"ל כדמשני בבבלי חסורי מחסרא והכי קתני בד"א במודד אבל בנותן עירובו גדולה וקטנה שוין וקשיא לי מהרמב"ם והר"ב שפירשו במתני' חסורי מחסרא ולא הגיהו כיצד שבמתני' עיר מהו שתעלה ממידת אלפיים. וקשה אמ"ש הרמב"ם והטור בסי' ת"ח שמשלימין על העיר אלפיי' אמה והיינו שאין לו אלא אלף ותתקצ"ו אמות הא ר' יוחנן סובר דאין עולה אע"ג דר"א פליג יש לנו לפסוק כרבי יוחנן חדא דרבי' דר"א הוה ועוד דהלכה כדברי המיקל בעירוב ועוד דאמרינן לעיל דמשה הרחיק את האהל מיל וגם ביהושע כתיב רחוק יהי' אלפיים אמה והיינו כדי שילכו לשם בשבת ש"מ דאלפיים בלא העיר חשבינן וזהו סייעתא לדברי הרר"י דסובר דאין העיר עולה לכלום ומביאו הרב"י בסימן הנ"ל וא"ל דמפרשי' דהא דקמבעי ליה היינו שתהא העיר עולה למדת אלפיים בשבת בתוכו דהא ודאי ליכא מאן דפליג כדאיתא בבבלי בסוף פרקין והא ודאי נמי לא קמיבעי ליה אם תעלה עיר גדולה לקטנה במדת אלפיים דהיינו מתני' מפני הרשויות. בקונט' פירשתי בעיר העשויה כקשת איירי וכו' וכתב המהרש"ל בשם תוספות שאנץ דהקשה כיון דלא הוי רק אלפים מחמתן עד היתר של גדר א"כ אם נותנין לתחומי חמתן אלכסונן של אלפים יגיעו עד ראשי הקשת כיון דאין ביניהן יותר מד' אלפים ועיין במהרש"א דמה שפירשתי בקונט' הוא כפי תירוצם של מהרש"א ומהרש"ל. ול"נ דחמתן מן הצד עומדת וגדר לא היתה עומדת בריבוע של עולם וכשנותנין לה ריבוע של עולם מגיעים אלפיים שלהם לחמתן הלכך נחשב להם חמתן כד' אמות ובני חמתן אף על פי שמגיעין לתחומי גדר מ"מ כיון שאינן יכולין לבא לעירן ממש לא נחשב להם כד' אמות ואפשר לפרש כן דברי מהרש"ל אך קשה לפ"ז מאי דוחקיה דש"ס בבלי למוקמי בעיר העשוייה כקשת הא אפילו בכל עיירות איכא למימר הכי ודוחק לומר שכך היתה קבלה בידם לזה שעיר העשויה כקשת הוי ולזה שאנשי עיר גדולה ועיר קטנה היו וצ"ע:

ודיר וסהר לא כמי שחרבו וכו'. כתבו בהג"א בסוף פרקין וכן פסק המיימוני כר"א וכו' ולב מהר"ם מהסס בדבר דהא תלמודא מקשה הכל לרבי אלעזר אע"ג דמשני אנן אשינויי דחיקא ניקום ונסמוך ע"כ ועיין בהגמי"י וכן הרשב"א פסק כר"א ונ"ל שהרי"ף והרמב"ם סמכו אסוגיין דמסיק דרב כר"א סובר וקי"ל רב ושמואל הלכתא כרב באיסורי וכ"ש כאן דר"א כוותיה דרב ס"ל:

הקונה שביתה בקרפף וכו'. פירשתי בקונט' בקרפף שהוא בית סאתים איירי אך קשה מאי איריא דמהלך בכולה הא אפי' לטלטל מותר בכולו וע"ק כיון דבקרפף בית סאתיים מותר לטלטל בכולו כשנותן עירובו לתוכו למה לא יהא מותר בו הא רה"י גמור היא ועדיף מעיר לכן נ"ל דבקרפף שיש בו יותר מבית סאתיים איירי והקונה בו שביתה מותר לילך בכולו אבל בנותן עירובו אין לו אלא ממקום עירובו אלפי'. והה"מ כתב בפ"ז מהלכות עירובין הלכה ד' וכבר כתבתי פכ"ז מה"ש שדעת הרשב"א שאפילו שבת ביה"ש ברה"י שהוא יותר על בית סאתיים ולא הוקף לדירה שאין לו אלא ד"א ודעת רבינו שלא נאמר חלוק זה אלא דוקא בקונה שם שביתה ע"י עירוב כגון שהלך שם וחזר או שאמר שביתתי במקום פלוני או שהניח שם פת אבל בשובת ממש כל שהוא רה"י הרי הוא לו כד"א וכו' ע"ש ואני תמה מהרשב"א שנעלם ממנו סוגיא זו שמפורשת כדברי הרמב"ם וגם על הה"מ קשה שכתב באומר שביתתי במקום פלוני שאין לו אלא אלפים ממקום עירובו הא מסיק הכא לל"ב שפירשתי בקונט' דלר"י יש לו אלפים חוצה לו ואנן קי"ל כר"י וכמ"ש ריש פ"ז מה"ע וגדולה מזו אני תמה על הרב"י שסתם בש"ע כדעת הרשב"א ולא כתב דעת הרמב"ם אפילו ביש אומרים וצ"ע:

אין יתן סנדלוי וכו'. בקונט' הגהתי ועוד יש לפרש לאו דוקא שני פתחים אלא שתי פרצות וה"ק שאם יתן סנדליו בעיר מבפנים והולך מבחוץ לעיר ונועל אותם אף על פי שאינו יכול לעבור בתוך הפרצה אלא שיכול לפשוט ידו וליטלן וכן יש פרצה מצד מערב שיכול ליטול מה שבפנים לחוץ וה"ג מן כאן אתא ברא ומן כאן אתא ברא וכ"ה לעיל בפירקין וסיום דברי הראשונים הם שמפרש שיש שני פרצות שמצד זה יכול ליטול לחוץ וכן מצד זה מרוח אחר שהשתי פרצות מכוונות זה כנגד זה אסור דהרי הן כשתי עיירות חלוקות משתי הרוחות שאין הפרצות מכוונות מותר כנ"ל לדחוק וליישב לשון הש"ס:

אם היתה גגה של מערה ד' אלפים אמה וכו'. וקשה הא בגגה של מערה תנן במתניתין דלכ"ע אין לו אלא אלפים ממקום עירובו ועוד דמפורש אמר לעיל בסמוך גג המערה נידון כשדות ועוד בסמוך קאמר אם היה גגה של מערה ששת אלפים אמה מהלך את כולה לכן נ"ל דאיירי בשגג המערה ניכר כגון שהוא גבוה משאר הארץ אשר סביב לה והיינו דפריך ע"ג חומה אפילו כמה מותר וזה כע"ג חומה דמיא ומשני דאילו ניכר מחמת גבהו אלא על ידי נבריות והם מקלות דקים והם סימן שעד כאן המערה מלמטה והלכך דוקא ד"א חפר אמה מהלך את כולו וה"ג אם היה גגה של מערה ד"א חסר אחת מהלך וכו' על ידי נבריות:

הדרן עלך פרק כיצד מעברין