Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Eruvin Chapter 7
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
תשעים וששה וכו' בגליון כתב וזה המניין לא קאי אלא על החצירות או על הכותל ע"כ ר"ל דאלו על החלון לא מצי קאי דהא חלון לא איירי אלא רוחב ד' טפחים על ד' טפחים והיקפו אינו אלא ט"ז טפחים אך לא ידעתי מה שיעור לחצירות בהיקף ד' אמות על ד' אמות ועוד מאי למעלה מי' שייך בחצירות וכותל ועוד דמה שאמר אחר כך היתה עגולה וכו' וקשה הא בעיגול בעינן יותר כדי לרבע בו ד"א על ד"א גם כל הסוגייא בחלון איירי לכן נ"ל דבחלון איירי וה"ג היתה עגולה והיה בו היקף שבעה עשר אפילו כל שהוא וכו' א"נ ס"ל להש"ס אפילו החלל גדול כל כך שיש בו צ"ו טפחים נמצא שהמקום שמתחילין לרבע בו ד' על ד' טפחים אינו למטה מי' אלא לפחות גובה ב' טפחים מתחילת העיגול וא"כ היה ראוי שיהו ב' טפחים למטה מעשרה אפ"ה סגי בכל שהוא כיון שכל החלל אינו יותר מהיקף של ארבע אמות כולו נחשב כחלון:
והעמודין משלימין לד'. תימא שכל הפוסקים השמיעו דין זה ונפקא מיניה נמי לענין טומאה ולעניין סוכה:
כופת שהדריגות. בגליון פירש חתיכת ע" שעשה ממנו מדריגה וי"מ שהוא כלי המיוחד לישיבה ושל תמרה הוא ע"כ ולשני הפי' קשה לפרש הא דבתרא ממעט מ"מ וכו' נעשי' כשליבה עבה ולפמ"ש בקו' לק"מ והוא עיקר:
תדע לך וכו'. בבבלי בפירקין גרסינן אין בו ד' מאי רב אמר לא יזיז וכו' ור' יוחנן אמר אלו מעלין מכאן ואוכלין וכו' ורב לית ליה דרב דימי דמקום שאין בו ד' מותר לכאן ולכאן ומשני הב"ע ברשויות דרבנן חצירות דרה"י ויחיד הוא ומדרבנן דאסור וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וכתבו תוספות בד"ה הב"ע דאף לרב בין כרמלית לרה"י לא עשו חיזוק ומייתי סייעתא מדאמר רבא הכא אליבא דרב ע"ש ולפי סוגיין אין מכאן הוכחה דהא איכא תרי אמוראי אליבא דרב ויש לומר דלמ"ד דרב אוסר כאן וכאן אפילו בכרמלית לרה"י אוסר. ודע דתוספות בר"פ כל גגות בד"ה במחיצות שאין ניכרות וכו' מקיימין הגירס' זיזין וכתלים שהן גבוהין י' ורחבן ד' וע"ש:
מהסיפא שיטתיה דרבי בא. וקשה גברא אגברא קרמית הא רבי בא חדא משמיה דרב אמרה וחדא משמיה דשמואל וע"ק רבי יוחנן דהוה קודם רבי בא איך מקשה הוא על דבריו ויש ליישב:
כותל שהקיפוהו וכו' לעיל ס"פ הדר הגהתי בדברי שמואל מערבין א' ואין מערבין שנים ולפי זה צריכין להגיה גם כאן ובדברי רבי יוסי בי רבי בון מכיוו שכיוונו נעשו כפתחים וכ"מ בבבלי:
כל כבשי וכו' כפי מה שפירשתי בקונט' כ"פ רש"י במסכת זבחים פרק ק"ק דף ס"ג ע"א והגהתי שהמזבח ט' אמות שכן הוא מפ' במדות שהיסוד אמה והסובב חמש ומקום המערכה שלש אמות הרי תשעה אמות ואף על גב דמקום הקרנות גבוה אמה מכל מקום הכבש לא הגיע עד מקום הקרנות. אך דוחק גדול להגיה כל כך לכן נ"ל דס"ל להאי תנא דאמות הכבש היו של חמשה טפחים ובמנחות מסקינן דאמה של יסוד היתה בת חמש ושאר אמות של מזבח של שש טפחים וכ"כ המפרש במסכת מדות נמצא שהמזבח גבוה נ"ג טפחים וכשתחשוב אותן לאמות של ה' טפחים הן עשר אמות ומחצה וחצי טפח. וכשתתן לכל אמה ג' אמות הרי לי' אמות וחצי ל"א אמות וחצי ולחצי טפח הוא טפח ומחצה נשתייר עוד טפח א' מל"ב אמות של כבש שהוא ד' אצבעות תחלקהו לשלישים הם י"ב שלישים צא מהן י' וחצי לאמות נשתייר עוד חצי אצבע כיון דלא אפשר לחלקו שיגיע לכל אמה חצי אצבע לא קחשיב ליה והדברים ברורים וכצ"ל שהוא מתלקט ה' טפחים מתוך שלש ושליש אצבע וא"ת הל"ל שהמזבח עשר אמות ומחצה י"ל כיון דלא הוה אמה לא קחשיב ליה וא"ת א"כ רווחה ליה עזרה דתנן מן הצפון לדרום קל"ה הכבש והמזבח ס"ב מן המזבח לטבעות ח' מקום הטבעות כ"ד ומקום הננסין ואס"ד שהכבש ל"ב אמות של ה' טפחים חסר מהחשבון שהרי אמת הבניין ודאי שש הוה וכה"ג פריך הש"ס בפ' שתי הלחם דף צ"ז וי"ל דבלא"ה קשה קושית הבה"ז בפרק ק"ק דף ס"ג דאין החשבון מכוון שהרי אם היתה הכבש מחזקת בשעת הקרקע ל"ב אמות א"כ השיפוע הוא יותר מל"ב וקרובים לל"ד וקשיא ארמי בר חמא דאמר דלאמה היה השיפוע ג' אמות וכולי ותירוצו של הרב ז"ל אינו מכוון וכ"ש ללשון הירושלמי דתני דמתלקט ו' טפחים מתוך ג' משמע דבשיפוע איירי ולא בשטח הארץ ועכ"ל דס"ב לאו דוקא שהרי בלא"ה מסיק במתניתין דבקי כבש לכותל היה המותר א"כ אף לדידי ל"ק וכתבו תוספות בזבחים דף ס"ג ע"א בד"ה כל כבשי וכו' למ"ד כוליה מזבח בדרום קאי יש תימא על מזבח הנחושת למ"ד גובהו עשר לא משכחת לכל היותר כי אם כ' אמות לע' אמות דחצר שלפני המשכן נ' אמה נמצא כ"ה חצי החצר וה' אמות מקום המזבח פש ליה כ' אמה עד כותל דרומי כי מטי כבש לכותל לא משכחת לאמה אלא שני אמות וטפח ואצבע ושליש אצבע וה"ל הילוך על ידי הדחק כדמוכח בשבת במתלקט עשרה מתוך ד' דהוי רה"י וכו' ע"ש שלא תירצו כלום לרבי יוסי ונ"ל דרבי יוסי ס"ל כר"מ דסובר דתל המתלקט עשרה מתוך ג' הוא דהוי רה"י אבל י' המתלקט מתוך ג' ועוד ניחא תשמישתיה וכדאיתא לעיל בפ"ק דף א' ע"ב א"כ לא מגיע לאמה אלא פחות משתי אמות וכ"ש לפמ"ש דאיכא אמה אחת של מזבח שאינה אלא ה' טפחים ואינה ממעטת כל כך:
הדא דאת אמר וכו'. קצת קשה למה השמיטו הפוסקים אלו חילוקי' שנזכרים כאן:
מ"ד מערבין אחד וכו' פחות מכאן בחלל כתבו תוספות בפרקין דף ע"ח ע"ב בד"ה וכן שתי גזוזטראות וכו' פירש בקונ' בנותן נסר רחב מזו לזו דהוי כמו פתח ותימא כיון דעל ידי נסר רחב ד' איירי היכי דייק בגמרא זו כנגד זו אין זו שלא כנגד זו לא אפילו מפלגי טובא לשתרי על ידי נסר ד' כדאמר לעיל בכותל ד' אפילו מיפלגי טובא ומפ' ר"ת דלא איירי בנותן נסר ודין חריץ נותן לגזוזטראות דאם יש בין זו לזו ד' מערבין שנים אבל בפחות מד' רגיל לפסוע מערבין אחד אם רצו והם זו כנגד זו ופחות מכאן חוזר וקאי אנסר ע"כ וקשה למ"ד פחות מכאן בחלל א"כ עכ"ל דרישא ב' גזוזטראות ברחוקין זו מזו ד' איירי והיינו טעמא דמערבין אחד אם רצו משום דבנסר רחב ד' איירי ואפ"ה דוקא זו כנגד זו כדתני במתניתין ומאן דתני פחות מכאן בנסר לפיר"ת נאמר בנסר רחב ד' מותר אפילו זו שלא כנגד זו א"כ מ"מ פליגי והש"ס מהדר לאוקמי דלא פליגי אלא ודאי אפילו למ"ד פחות מכאן בנסר נמי אפילו בנסר ד' זו שלא כנגד זו מערבין שנים דוקא ולא דמי לכותל שהוא קבוע:
פחות מכאן בחלל. וקשה הא תו ל"ל הא תני ליה רישא חריץ וכו' עמוק י' ורוחב ד' מערבין שנים ואין מערבין א' משמע הא אם אינו רחב ד' מערבין אחד י"ל דה"א אם אינו רחב ד' אם רצו מערבין שנים קמ"ל דמערבין אחד דוקא מיהו למ"ד פחות מכאן בנסר קשה הא תני ליה רישא נתן עליו נסר שהוא רחב ד' משמע דבפחות מד' מערבין שנים וי"ל דה"א רבותא קמ"ל אפילו רחב ד' אם רצו מערבין שנים אבל לעולם אפילו בפחות מד' אם רצו מערבין אחד:
שלא תאמר אינו כסותר אוהלים וכו'. בקונטר' פירשתי דלכך יש לאסור ליתן לתוך הקופה ועי"ל דה"ק דלכך מותר ליתן לתוך הקופה לפי שאינו אלא כסומך אוהלים וכן ראיתי שפירש המג"א בסימן שע"ב סעיף י"ט אך לשון הירושלמי משמע כמו שפירשתי בקונטריס:
הדא אמרה שאין מטלטלין מחצר לחצר. בקונט' הגהתי שמבטלין מחצר לחצר והוא הנכון ובבבלי ד' ע"ט איתא נמי להך ברייתא וקשה למה לא פריך מינה לשמואל דאמר בדף ס"ו ע"ב אין ביטול רשות מחצר לחצר וי"ל דהיינו דקמשני בבבלי אברייתא זו ה"ק או נועל את ביתו או מבטל את רשותו ואב"א לעולם תרתי כיון דדש ביה אתי לטלטולי וחדא לר"י דאמר יש ביטול רשות מחצר לחצר וחדא לשמואל וה"ק לשמואל למה לא סגי בנועל לחוד משום דכיון דדש ביה אתי לטלטולי לפיכך צריך נמי לבטלן. ורש"י פירש בד"ה ואב"א לעולם תרתי ולענין היתר חבירו בחדא סגי ומיהו לדידיה בעי מיעבד הרחקה דלא ליתיה לטלטולי וה"ה דס"ל להאי תנא בכל מבטלי רשות בעי לנעול ע"כ וכבר תמהו עליו בתוספות והרא"ש ע"ש ולפמ"ש ניחא דודאי במקום שביטול מהני א"צ לנעול אבל הכא אליבא דשמואל אין הביטול מהני דאין מבטלין מחצר לחצר ועיקר תקנה היא הנעילה ולכך צריך לבטל דאף שנועל אם אינו מבטל בפירוש לא מהני משום דדש ביה אבל לאחר הביטול כבר הסיעו מלבו וזה דבר נאה ומתקבל מאוד ומסכים לדעת הפוסקים הראשונים:
שמא ישכח וישתנה. בבבלי דף ס"ח ע"א גרסינן אין משתתפין באוצר והא תני משתתפין א"ר הושעיא ל"ק הא ב"ש הא ב"ה דתנן המת בבית ולו פתחים הרבה וכו' ופירש"י דאין משתתפין לפי שאין ברירה איזהו של שיתוף וכשמסתפק ממנו איכא למימר אזל ליה שיתוף ומסיק דלב"ש ל"ל ברירה וב"ה אית להו בדירה וכתבו תוספות בד"ה תנא אין משתתפין באוצר וא"ת ואביי כב"ש דהא אביי הוא דפסק אין משתתפין באוצר וי"ל וכו' וקסבר אביי לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר הזה דכמה פלוגתא דתנאי ואמוראי דפליגי בברירה ועוד אומר ר"י דאביי הוי מוקי כולהו אליביה ולמפרע כולן טמאים דאין ברירה ומפרש כרבא דאמר לטהר את הפתחים מכאן ולהבא עוד כתבו שם בד"ה אמר רב אושעיה וכו' הקשה ר"ת דהכא מוקי רב אושעיה פלוגתייהו בברירה ובפ"ק ובסוף ביצה מסיק רב הושעיה דפליגי אם לטהר הפתחים דמכאן ולהבא דכיון דנחתי להו טומאה לא נפקא לב"ש אלא בשינוי מעשה ולב"ה סגי במחשבה יע"ש שהאריכו מאוד ותימא שיהא אביי פליג אמתניתין דאהלות ולא שמענו מעולם שיאמר אמורא אמתני' דלא פליגי תנאי בדבר זה ואפשר שכוונת תוספות לא נחלקו בית שמאי ובית הלל לבדן בדבר זה וכיון דפליגי תנאים לענין ברירה קשייא לדידהו נמי הא דבית הלל ועכ"ל לדידהו דסברי לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה א"כ אף לאביי ל"ק וזה ברור ודלא כמו שראיתי מי שפירש בענין אחר אך קשה להעמיד מעשה דאביי דלא כהלכתא ועוד לפי מאי דמוקי רבא פלוגתייהו דבית שמאי ובית הלל בלטהר פתחים מכאן ולהבא לא שייכי פלוגתייהו דבית שמאי ובית הלל הכא מידי א"כ ה"ל לרבי אושעיה להביא פלוגתא דתנאי דפליגי בפי' בברירה ועיין בת"ח וע"ק הא מסקי' בביצה דבדרבנן לכ"ע יש ברירה א"כ מנ"ל דב"ש וב"ה פליגי בדרבנן וע"ק דהכא מפורש דסובר רב הושעיה דלאו משום דאין ברירה אוסר מ"ד דאין משתתפין לכן נ"ל דה"ק מ"ד אין משתתפין כב"ה ומ"ד משתתפין כב"ש וה"פ רב הושעיה לטעמיה דבית שמאי ובית הלל פליגי בלטהר הפתחים מכאן ולהבא דבית שמאי דסברי דלא נפקי אלא בשינוי מעשה א"כ ה"נ לאחר ששיתף באוצר לא חיישינן תו שמא ישכח וישתנה ויחשוב למכרו שהרי במחשבה לחוד אינו יכול להוציאו לפיכך משתתפין באוצר ולבית הלל דבמחשבה לחוד סגי הלכך אין משתתפין באוצר שמא ישכח וישתנה דבמחשבה לחוד מוציאו וניחא הכל בס"ד והלכתא כאביי דאין משתתפין באוצר ודלא כדפסקו כל הפוסקים. בינה זאת:
ואפילו כמאן דאמר אין קטן תורם קטן זוכה. במס' מעשר שני הגירסא ואפי' כמ"ד קטן תורם קטן זוכה ופי' הר"א בלשון בתמיה קאמר קטן זוכה והלא צריך לזכות לו המעות משא"כ בתרומה דסגי בנתינת רשות ע"כ ול"נ גירסא דהכא עיקר דאדרבה איפכא מסתברא דבתרומה צריך שיהיה שליח ולזכות לאחרים משא"כ במעשר שני שאינו זוכה אלא לעצמו וכ"ש דקשה לומר כן גבי עירוב שהוא דרבנן:
המוציא בידו כמוצא לאשפה. וכ"ה בגיטין פ"ה מיהו במ"ש הגירסא כמוציא באשפה ופי' הר"א המוציא דבר בידו כאלו מצא באשפה שבשוק והוה הפקר ע"כ:
דברי חכמים. וי"ל דה"פ דברי חכמים דהכא והן ר"י בן פזי ורבי יעקב בשם רבי יוחנן וראיתי שכ"פ כר"א אך מה שפירש עוד שם בסוגיא זו וחיבר דברים אשר אין להם חיבור גם לא פירשה כל הצורך וקושית הש"ס ממתניתין דהשואל הניחה כפשטה וע"ש שכל דבריו אינן מחוורים ואין להאריך בהן:
כאן בקטן שיש בו דעת וכו'. משמע דבקטן שיש בו דעת אפילו בנו ובתו מזכה על ידן וקשה לפלוג וליתני בדידיה בין בנו קטן לגדול ועוד מאי פסקי' דרישא ביש בו דעת וי"ל דהיא גופה קמ"ל דע"י עבדו ושפחתו יכול לזכות ולא הוה כיד רבו דסתם שפחה יש בה דעת ויש לתמוה על הפוסקים שאוסרים בבנו ובתו הקטנים עד שיביא שתי שערות ואף תוספות שהקשו מאמה העברייה שהיא קטנה נראה שלא ראו דברי הירושלמי:
ותני כן וכו'. וקשה על הפוסקים שפסקו בהכישה במקל והיא תבא דפטור משום דמשמע להו דשמואל פליג וכי משום משמעות זה דחינן להירושלמי דברייתא מפורשת היא כרב ועוד כיון דר' יוחנן סובר כרב כוותיה קי"ל:
והא תני אשתו וכו'. פירש הר"א והתני בהא דעירוב ג"כ אשתו וע"כ אין ידה כיד בעל אפילו כר"מ. כהדא תנייא כת"ק דר"מ וכו' ע"ש נראה שתקפה עליו משנתו דאדרבה בעירוב תנן דמערבין על ידי אשתו וכל מה שפירש שם הוא בהיפך ומה שפירשתי בקונט' הוא עיקר:
לית הדא אמרה שאינו מזכה להם וכו'. וקשה הא קיי"ל דצריך לערב בדבר דאי בעי מיניה חבריה שיתן לו ולא יקפיד וכמפורש בבבלי דף ס"ח ע"א אם כן כל השותפים מותרים לאכול מהשיתוף וי"ל דמ"מ צריך שלא ליטלו אלא מדעת השותפים:
שהזה בו פעם אחת כשר מיכן ואילך שיריים. הלשון דחוק דמשמע דבפעם ראשונה הוא דכשר מכאן ואילך פסול וזה אינו דהא תנן בפי"א דפרה מצות אזוב ג' קלחים ובהם ג' גבעולין ושיריו שנים וגרדומיו כל שהוא הרי מפורש דמזה באזוב אחד הרבה פעמים ושיריים כשרים וי"ל דה"פ אזוב שהזה בו פעם אחת בהכשר לאפוקי אם הזה הזאה פסולה לא מיקרי עדיין שיריים ויותר היה נ"ל להגיה אזוב שהזה בו פעם אחת מכאן ואילך שיריים וכשר פי' דכשר אפילו אין בהן כשיעור:
אוף הכא כן. וקשה דמשמע הכא שעכ"פ יצאו בעירוב שבת א' אבל אם נחסר בשבת ראשונה לא הוה שירי עירוב דומיא דאזוב ובש"ע סי' שס"ח כתב דאפי' אם נחסר אחר כניסת שבת ראשונה ה"ל שירי עירוב וי"ל:
ר' אבהו בשם ר' יוחנן וכו'. הגירסא שבקונ' עיקר חדא דהא ר"י אית ליה ד"ת מעות קונות כדאיתא בבבלי בפרקין ובכמה מקומות בש"ס ועוד לפי הגי' שלפנינו אין מקום לקושי' הש"ס מעתה וכו':
שכן החנוני מזכה להן ע"י אחר. כתבו תוספות בפרקין דף פ"א ע"א בד"ה לא זכו וכו' פירש בקונטרס ואפילו עירב החנוני הזה לכל האחרים וזכה גם לזה אינו עירוב וכו' ובחנם פירש כן דאפילו מתכוון להקנות לו בחנם ואפילו זוכה לו על ידי אחר או לקח המעה וקנה לו מן השוק אינו עירוב כיון שהנותן מתכוין לקנות לו מן החנוני ואין המעה קונה לו פ"כ והרא"ש תמה עליהם ומסיק דאם זיכה לו החנוני על ידי אחר קנה ע"ש ותימא שנעלם מהם דברי הירושלמי שמפורש שאם זיכה לו החנוני על ידי אחר קנה ועיין בתי"ט במתני' סבר ר"מ לית הדא זכו לא בעי בר נש וכו'. כתב הרא"ש הא דאמרו חכמים אין מערבין לאדם שלא מדעתו ואפילו בעירובי חצירות היינו משום דמחשבי ליה קצת חובה אי בב' מבואות איירי ואי נמי במבוי אחד חשבינן ליה קצת חובה אולי יש קצת טעם למה אינו רוצה לערב ע"כ והרב בתי"ט חתר למצוא הטעם ותימא שהרי הטעם מפורש כאן שהוא משום שלא יעול לביתיה שלא מדעתו:
שעירבה לחמותה וכו'. מדמייתי הך עובדא אמתניתין ש"מ דבעירובי חצרות הוה עובדא וכפירוש ר"ת שכתבו תוספות דף פ' ע"א בד"ה מעשה וכו' ומייתי ראיה דמערבין לאדם שלא מדעתו ודלא כפירש"י ע"ש:
הדרן עלך פרק חלון