Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Moed Katan Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אלא כר"מ. וקשה הא כחכמים נמי מצי אתי' דגם אינהו סברי דמעיין שיצא בתחלה לאו טירחא היא וי"ל דאיכא למימר לרבנן מעיין שיצא בתחלה מידי דטירחא היא ואפ"ה שרי רבנן כדמיבעיא לקמן אבד וטרח מהו וא"ת איך נוקמי מתני' כר"מ הא ר"ע אפי' בית הבעל מתיר להשקות וי"ל דה"ק דאתי' כר"מ בהא דלאו טירחא היא א"נ מתני' אתיא לאשמועינן דאפי' בית השלחין מי קילון אסור:
הפוסקין והבריכה. פירשתי בקונט' חדא מילתא היא וכ"פ רש"י בבבלי דף ד' ואפשר לומר דהפוסקין היינו בריכה שנתמלא מן המעיין ונפסק המעיין אלא דק"ק א"כ ה"ל למפשט מהכא בעי' דלעיל:
מפני שהוא מכשיר צדדיה לזריעה. כמו שפירשתי בקונט' כן פרש"י בגמ' וכ"פ הרא"פ אך הא דקאמר הש"ס בסמוך חפר לעשות אמה של בניין הפי' דחוק לכן נ"ל לפרש דה"ק שהוא מכשיר את הצדדים שבחפירה עצמה ובאמת לשון הש"ס בבלי שהוא מכשיר אגפיה לזריעה אבל לשון הירושלמי שהוא מכשיר צדדיה והשתא שפיר קאמר דבאמה של בניין ליכא משום מכשיר צדדיה לזריעה:
ומפרקין המנעול וכו'. מה שיש לדקדק בכל הסוגיא מבואר בשקלים פ"ק (דף ג):
בסתם חלוקים. הרא"פ פי' בסתם חלוקים ולא הוזכר ראב"י בהדיא ע"כ ואינו מחוור ול"נ לפרש עוד דבסתם חלוקים היינו בשנטועי' עשר לבית סאה ופי' שבקונט' נראה עיקר:
אשכח תני וכו'. פי' הרא"פ דקתני בהדיא מועד ש"מ כמו שאוסר התם דומיא דהכי מתיר הכא אפי' ז' ימים אחרוני' דאי אוסר מז' ימים אחרונים אין שייך לומר ובמועד אסור אף בשביעית בכה"ג אוסר אלא ודאי חילוק של היתר ואיסור מלאכה ביניהון ור"ש נמי כראב"י ס"ל וכדאשכח בברייתא ע"כ ודבריו תמוהים למה אין שייך לומר ובמועד אסור הכי הל"ל דאין שייך לומר דבשביעית מותר דהא איכא ז' ימים אחרונים דאסורים אלא דליתא נמי להא דכיון דכל השנה שרי לא חש לאותן ז' ימים וע"ק מאי קאמר דר"ש כראב"י הא עפר לבן כמרווחין ובהן אף רבנן אסרי וע"ק לעיל בפרקין נמי קאמר הנך תרי טעמי שחלוקים שביעית ממועד ולא מייתי הא דאשכח תני אלא ודאי פי' שבקונט' עיקר וכ"מ בתיו"ט ע"ש:
אלא כאן באילן וכו'. כ' הרא"ש בפירקין ודברי הרי"ף שפסק כראב"י עיקר דבירושל' פ"ב דשביעית מוכח דרבנן אסרי הרבצה והא דקתני חכמים מתירים בזה ובזה מפרש בין ששתו קודם הרגל בין שלא שתו בין באילן בין בזרעים ע"כ ודבריו תמוהים לי הא לא מסיק בשביעית דרבנן אסרי הרבצה אלא ראב"י בברייתא הוא דאוסר ואם נאמר דסובר רבנן דמתני' דפליגי אר"ש ראב"י היא עדיין קשיא הא התם בעפר לבן איירי דה"ל כמרווחין כמפורש כאן והתם ובמרווחין לא פליגי רבנן וראב"י דהכא ולתרווייהו אסור א"כ מאי מייתי הרא"ש סיעתא לאסור השקאה בנטועים עשר לבית סאה מהרבצה דעפר לבן ותו קשיא אמ"ש הרא"ש דהירושל' מפרש דחכמים מתירין אפי' בזרעים שלא שתו קודם הרגל הא מפורש מסיק הש"ס איפכא וכדפירשתי בקונט' וכן קשיא נמי אדברי הר"ן דמשמע מדבריו דהירושל' סובר דפליגי בתרווייהו ע"ש ונ"ל דגירסתם בין ששתו קודם הרגל בין שלא שתו קודם הרגל בין באילן בין בזרעים וצ"ע:
התירו סופו מפני תחילתו. וכ"ה בבבלי דף ז' וקשה הא גרסינן בבבלי בביצה דף י"א ע"ב אמר עולא ג' דברים התירו סופו משום תחלתו ור' יהודה אומר ד' דברי' ולא קחשיב הך דהכא ואם נאמר דעולא ור"י פליגי אר"ח קשה למה פסקו הפוסקים כר"ח וי"ל כיון דמסיק בבבלי אמר רב אשי מתני' נמי דייק' פסקו כוותי' דבתר' הוא:
רמ"א רואין את הנגעים להקל. כ' התיו"ט דבירושלמי משמע דגרסי' תחילה מדמייתי מתני' דנגעים וכו' ע"ש ואיני רואה שום ראיה מזה אדרבה כפי מ"ש בקונט' נראה בהיפך דלא גרסינן במתניתין תחילה אלא דבברייתא הוא דגרסינן הכי כדמסיק:
ואינו נכנס לעזרה. וקשה הא כל זמן שלא טימאו הכהן טהור הוא ולמה לא יכנוס לעזרה וי"ל כיון שכב' נטמא בנגע זה אסור לכנוס לעזרה אפי' לאחר. הפטור כשנולד בו סימן טומאה אפי' קודם הראותו לכהן ודוחק:
לקרוע ולהתאבל וכו'. כחב הרב"י סי' ת"ב וז"ל וכתב בנמוקי יוסף סוף מ"ק מתאבל לאו דוקא בנעילת הסנדל ושאר דברים הנהוגים באבל אלא מתאונן ואסור לאכול בקדשים שהם ראוים ליאכיל בשמחה וכו' עכ"ל ואין זה דעת הפוסקים שכתבו דין זה ואם כדבריו כיון דלא נפקא לן מידי בזמן הזה דלית לן קדשים לא ה"ל לכתבו אלא ודאי מתאבל ממש קאמר עכ"ל וקשה למה ליה להביא ראיה מהפוסקים הרי מדברי ש"ס אלו שהורה לו לקרוע ולהתאבל ש"מ דלכל הדברים נוהג אבילות ועוד קשה דהרי תניא באבל רבתי כל שקורעים עליו במיתתו קורעין עליו בשעת ליקוט עצמות ש"מ דלכל הדברים אינו כאבל וי"ל דס"ל דקריעה לחוד ושאר דיני אבל לחוד ודוחק:
תני לא ישא וכו'. הדבר תימא לכן נ"ל דה"ג תני נושא אדם שיש לו בנים אשה אפי' בקבר אר"י כמעשה שאירע והיינו מעשה דיוסף הכהן:
דבית ר"י אמר כדרכו ממלא את המחט. כחב הרא"ש בפרקין ה"ד הדיוט אמרי דבי ר' ינאי כל שאינו יכול להוציא מלא מחט באחת ריב"ח אמר כל שאינו יכול לכוין אמרה בשפת חלוקו ולא פסיקא הילכתא כמאן הילכך המכיר בעצמו שהוא יודע באחו מאלו לא יחפור במועד ע"כ וקשה למה לא פסיקא ליה מהכא דמדאר"י כדרכו ממלא אח המחט ש"מ דאף למלא המחט הדיוט הוא ואף רבי יוחנן לא פליג אלא דסובר דכדרכו אחת אחת הוא אבל מודה מיהת שההדיוט יודע לחפור מלא מחט דאל"כ בסמוך דקאמר הש"ס איזהו הדיוט ואיזהו אומן למה לא קאמר נמי הא דר' יוחנן כל שאינו יודע לחפור מלא המחט אלא ודאי דאף ר' יוחנן מודה בהא לר' ינאי וי"ל כיון דבבבלי גרס' דבי ר' ינאי אמרי כל שאינו יכול להוציא מלא מחט זהו הדיוט וע"כ לומר דפליג אירושלמי הלכך אבבלי סמכינן ולא איפסיקא הלכתא:
סירוג שתי וערב מיתוח שתי ערב. כחבו תוס' דף י' ותימא האיך מותר לעשות מלאכה כי האי בלא שינוי וע"ק למה סירוג שהיא תחלת מלאכה תהא מותרת שתי וערב ומיתוח שאינה אלא גמר מלאכה תהא אסורה לת"ק ולר"י לא תהא מותרחת אלא שתי או ערב מיהו הא י"ל דסירוג מותר שלאתחישן על האדמה אך בסמוך נראה דבלאו הכי נמי שרי לכן נראה דסירוג היינו שהחבלים עדיין רפוים בלא מיתוח ולכך שרי דזה ה"ל שינוי גמור:
הדרן עלך פרק משקין