ניתן לישראל לבנות בית הבחירה. בקונט' פירשתי דל"ג ליה אך בתוספתא דמכילתין הגירסא כמו שהיא לפנינו לכן נ"ל דה"ג ניתן לישראל לבנות בית הבחירה ולחוג כו שלש פעמים בשנה וכ"כ הרמב"ם ריש הל' בית הבחירה מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להקריב בו קרבנות ולחוג עליו ג' פעמים ומניה דייק שהיחיד עושה פסח שני ואין ציבור עושין פסח שני דאס"ד ציבור. עושין פסח שני פעמים שעולין ד' פעמים בשנה שאף בפסח ראשון צריכין לעלות להביא קרבן חגיגה אם נטהר בשאר ימי הפסח וכדאמר רבי יוחנן בבבלי בחגיגה דף ט' ע"א עיין שם:

מפני צלמי כשדים שהיו חקוקים בבשר כאשר פירשתי בקונט' כו פי' בי"מ וקשה הלא כמה אלפים כהנים היו שהיו יכולין לבדוק באבוקות גדולות ובשעה אחת היו יכולין לבדוק ולמה האריכו כל כך ח' ימים לכן נ"ל שהיה טורח גדול לגרור הצורות החקוקות מבלי שיגעו באבני המקדש או בעצים שהיו חקוקים עליהם ביותר מכדי חקיקתה או שיגעו באבן הסמוך לו שהנותץ אבן מאבני המקדש לוקה וכ"כ הרמב"ם פ"א מהל' בית הבחירה אבני היכל והעזרות שנפגמו או שנגממו פסולין וכתב עוד וכן הנותץ אבן אחת מן המזבח או מכל ההיכל או מבין האולם ולמזבח דרך השחתה לוקה שנאמר ונתצתם את מזבחותם וגומר לא תעשו כן לה' ואע"פ שכאן לא הוה דרך השחתה מ"מ מה שחוקק מאבן או מעץ עצמו היה שלא לצורך ומסתמא איסורא איכא:

והוא שיהא בתוך אלפיים לתחום עד שלא חשיכה. וא"ת הא תחומין דרבנן ולא העמידו דבריהם במקום כרת וי"ל דהירושלמי לשיטתו דסובר תחומין דאורייתא ואלפים לאו דוקא ולכך פירש"י בבבלי דזמנו כל הלילה דסובר תחומין דרבנן וכ"פ הפוסקים:

אע"פ שאין שם אלא נקודה אחת וכו'. כתב הי"מ אך קשה היכא דכל התיבה מנוקדת כגון ואהר"ן וישקה"ו ל"ל כולי האי לא ה"ל למנקוד אלא אות אחת לעקור משמעות התיבה ע"כ ונ"ל דה"פ אף ע"פ שאין שם אלא נקודה אחת את דורש את הנקודה בפני עצמה והכא דורש ג"כ רחוק ה' פי' רחוק ה' אמות מעזרה וכמ"ש במתני' בשם היש מפרשים:

בין על הראשון בין על השני ענוש כרת. כתב הרמב"ם פ"ה מהק"פ הלכה ב' מי ששגג או נאנס ולא הקריב בראשון אם הזיד ולא הקריב בשני חייב כרת ע"כ וכתב הראב"ד שנה זה משנתו כר' ור' נתן ור' חנניא בן עקביא פליגי עליה ע"כ שכך מסקינן בבבלי שגג בראשון והזיד בשני לרבי חייב ולר"נ ור"ח בן עקביא פטור וה"ל ר' יחיד לגבייהו מיהו לפום סוגיין ניחא דאיכא תנא דסבור כר' וה"ל תרי ותרי והדרינן לכללא דהלכה כר' מחבירו והא דלא נקיט בבבלי מאן דסבור כרבי משום דבברייתא השנויה שם לא הוזכרה דעת רביעית:

מ"ד סף אסקופה בתתם ספם את וכו'. וקשה הא כתיב הרבה פעמים בקרא סף אסקופה כדכתיב וידיה על הסף וי"ל דה"ק מדכתיב בתתם ספם אצל ספי ומזוזתם אצל מזוזתי ש"מ שהיתה האסקופה והמזוזה מקום לעבודת ה' ולא מצינו דבר זה אלא במצרים שמעי' דסף היינו אסקופה:

ולא ר"ש היא דר"ש אמר וכו'. כתבו תוספות בתמורה דף י"ט ע"ב בדבור המתחיל רש"א וכו' אבל לר"ש בן יהודה אליבא דר"ש וכו' צ"ל דפליג באדם וה"ה בעולה ע"כ ע"ש ולפום סוגיין צ"ל דר"ש מודה בעולה:

לא מסתבר בהן בעל מום וכו'. ואיכא לפרש דה"ק לא מסתברא בהך בעל מום דתנן במתניתין אלא באבוד הוא וה"פ דמתניתין שעיברה שנתה ושאבדה או שאבדה ונמצאת בעלת מום וכה"ג משני רבא בבבלי בתמורה ר"פ ולד חטאת אלא שצריכין לגרוס באבוד הוא:

ושמואל תניתה בשיטתיה. בקונטריס הגהתי כפי הגירסא השנוייה במשנתינו בתמורה מיהו יש לפרש דשמואל תני במתניתין בדברי רבי כשיטתיה אך הפי' דחוק ואין להאריך:

והתנינן נתערב בבכורות וכו'. וקשה הא הכא נמי איירי בחבורת כהנים כדתנו במתניתין רש"א אם חבורת כהנים יאכלו וי"ל דאין הכהנים זריזין אלא באכילת תרומה שיאכלוהו בטהרה דאין מוסרין התרומה אלא לכהן חבר אבל הבכורות ניתנין לכל כהן כדתנן פ"ד דחלה אך בסוף עירובין משמע דאמרינן כהנים זריזים הם בכל הדברים העושים לצרכי המקדש וכן משמע לעיל בפ' כל שעה ועיין בתוס' במכילתין דף פה בד"ה דבני חבורה וכו' ע"ש וצ"ע:

הדרן עלך פרק מי שהיה טמא