Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat Chapter 12
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הבונה. כתבו תוס' צריך ליתן טעם אמאי תני בונה אחר זריקה והוצאה ע"כ וגם התיו"ט מדקדק למה נקט החורש בתר הבונה. ונ"ל כיון דתני בתר אבות מלאכות ועוד כלל אחר אמרו כל הכשר להצניע וכו' דהיינו הוצאה מסיק לכולא מילתא דהוצאה דהיינו המוציא ואחר כך המצניע ואח"כ הזורק שהיא תולד' דהוצאה וכיון דתני הוצאה שהיא בכל שהוא כדתנן המצניע לזרע לדוגמא ולרפואה בכל שהוא תני כל דיני כל שהוא מלמטה למעלה ואין בכל אבות מלאכות שדינו בכל שהוא כי אם הוצאה והבונה והסותר ומכה בפטיש והחורש והזורע כמפורש ברמב"ם דהקוצר והמעמר והדש והזורה והבורר והמרקד והלש והאופה כלן בגרוגרת הגוזז את הצמר והמלבנו והמנפצו והצובע והטוה והמיסך שיעורן במלא רוחב הסיט כפול והעושה שתי בתי נירין והקושר והמתיר והקורע מפורש שיעורן במתני' הצד צבי והשוחטו והמפשיטו והמעבד את עורו והמוחקו והמחתכו שיעורן כדי לעשות קמיע הכותב והמוחק שיעורן כדי לכתוב שתי אותיות המכבה והמבעיר הן בכל שהוא ולא צריך התנא לאשמועי' שהן בכל שהוא הבונה והסותר והמכה בפטיש והמוציא מרשות לרשות בכל שהוא והא דתני החורש בכל שהוא ולא תני הזורע שכבר מפורש שהוא בכל שהוא בריש המצניע וכמ"ש הה"מ:
אחד מביא את האבן וכו'. מה שיש לדקדק בזה כתבתי למעלה בפ' כלל גדול דף ל' ע"ב:
שמע ר"י ואמר מאן דהורי ליה לא יליף וכו'. כתבו תוס' ס"פ כירה דף מ"ז ע"ב בד"ה רשב"ג וכו' וקשה קצת דהיכי פליגי כולי האי דמר מחייב חטאת ומר שרי אפי' לכתחלה ועוד הא אין בנין וסתירה בכלים ועוד תקשה לרב יהודה הך ברייתא דליכא תנא דמחייב חטאת ע"כ לא ידעתי למה כתבו על קושיא הראשונה קצת קשה הא כה"ג פריך הש"ס בבלי ר"פ תולין דף קל"ח ע"א מתקיף לה רב ששת מי איכא מידי דרבנן מחייב חטאת ור"א שרי לכתחלה וקמה לה הך קושיא התם. ונראה דודאי רב יהודה סובר יש בנין וסתירה בכלים וכדמשמע בסוגיין וכדאמר אביי בבבלי ר"פ כל הכלים ודלא כדפירש"י דטעמא דרב יהודה משום מכה בפטיש אלא כמו שפירשתי דטעמיה משום בונה וכדא"ר ירמיה בשם רב וכדאמר רבי יוחנן גבי קני מנורה בסמוך ות"ק ורשב"ג י"ל דתרווייהו סברי אין בנין בכלים ות"ק מחייב בתקע משום מכה בפטיש אבל מאן דאית ליה יש בנין וסתירה בכלים סובר דאפילו ברפויי' חייב חטאת נמצא דשלש מחלוקות בדבר ובכה"ג לא שייך למפרך מר מחייב חטאת ומר מתיר לכתחלה כדמשני הש"ס בר"פ חולין ע"ש:
תקועים פי' רש"י בס"פ כירה בחוזק על ידי יתדות וכאשר פירשתי בקונטרס ליכא למימר הכי דע"י מסמרות היינו קבועים וכן משמע ברמב"ם רפכ"ו מה' כלים וכ"מ בתוספתא פי"א בד"ה ארוכה וכו' ועיין בתיו"ט פרק ך' דכלים בד"ה קבעו במסמרים וכו' דלפמ"ש דסתם קבעו היינו במסמרים לק"מ:
המקרסם כו'. פי' הרמב"ם הוא הקוטע ירקות הכורת מהם שעלה על פני הארץ המזרד הכורת ענפי האילנות ע"כ זהו סיוע למה שפירש רש"י במ"ק ד' ג' והבאתיו לעיל בדף כ"ז ע"ב בד"ה המזרד וכו' דהשתא אפשר לפרושי המזרד הקוצץ ענפים לחים ויבשים אך מדברי הרמב"ם בפ"ג דעוקצין משמע דמפרש המזרד ענפים רכים לחוד:
מאן תנא סימניות. כתב הרשב"א פי' ר' האי גאון ז"ל משני סימניות שאינן אותיות ידועות בכתב שהן נקראות אלא סימנין בעלמא כגון נוני"ן הפוכות דכתיבי גבי ויהי בנסוע הארון כדמפרש בפרק כל כתבי וכו' אבל רש"י פי' משני סימניות האחד בדיו והאחת בסיקרא ואינו מחוור בעיני דבבא זו אינה אלא בצורת האותיות ובבא שניה במינין שהן נכתבין ולמטה ה"ל למתני ע"כ ונ"ל ראיה מבוררת לדברי רבינו האי דאי כפירש"י מאי פריך מאן תנא סימניות רבי יוסי הא אפשר דכ"ע מודים בכה"ג אם נכתבו בשני מיני צבעים. וי"ל דס"ל לרש"י מדלא מפרש בבבלי דמתני' דמשני סימניות דר' יוסי היא שמעי' דמפרש למתני' כפירושו דהיינו ב' מיני צבעים והירושלמי הוא דמפרש כפי' רבינו האי אך משום הא לא איריא דלמא גם הבבלי סובר כפי' רבינו האי והא דלא קאמר דאתיא כר' יוסי דהא כבר מסיק דרישא ר' יוסי מהא דהכותב בין בימינו בין בשמאלו ול"ק לי' מסמניות ומנ"ל לחלק בין שתי התלמודיים:
וחש לומר שמא יתן שבפנים וכו'. וקשה הא היה ניכר ברישומן של צד חוץ ותו אם לא היה ניכר ברשימות אף אם היו כתובין אותיות מאי אהני להו וי"ל דודאי לא היו הרשומין של הקרשים שיהיו הרשימות נראין לצד חוץ דהשתא לפני מלך בשר ודם אין עושין כן לפני ממ"ה הקב"ה לא כ"ש אלא שהיו הרשימות בעובי הקרשים מבפנים דבשעת העמדתן היה עובי הקרשים מכסין הרשימות ושפיר קשיא ליה דברשימות עדיין היה יכול להפוך פנים לחוץ וחוץ לפנים משא"כ באותיות היה ניכר היפוכן:
אמר לון ר' אימי והקמות וכו'. כתב הי"מ ואיכא למידק מה לקרשים שלא נשתנו אבל אלו שנשתנו למעליותא שנתחתנו לנשיא למה לא יזכו לכנוס תחלה כמו שזכו פגנייא לכנוס תחלה מפני שזכו לתורה כדכתיב מבשרך לא תתעלם ואולי החתן היה רחוק שלא היו כדאים בשביל זה לזכות למעלה אלא שהיה הנשיא רוצה לכבדם וא"ל ר"א דלא מצי מכיון דחב לאחרים שכבר זכו במקומם ע"כ והדבר תימא לגנות המשפחות וגם הנשיא ושהיה רוצה לעשות שלא כדין ולפמ"ש בקונטרס לק"מ:
כתב אות אחת בטבריא ואות אחת בציפורי חייב. פי' כתב אות אחת במגלה בטבריא ואות אחת באותה מגלה בציפורי אבל רב האי גאון ז"ל כתב כך היו הראשונים ז"ל מפרשים כי טבריא וציפורי סמוכות זו לזו והיה שער של זו מסוייד בסיד עד קצה העיר וכן שער של זו מסוייד בסיד עד קצה העיר ואם תכתב אות גדולה עד קצה זו כאשר יכתב על השערים אות גדולה כמוה עד קצה זו לזו אע"פ שאין קרובות זו לזו הרי הרואה את זו ומהלך עד שרואה את זו יודע הוא כי תואמות הן ומכוונות זו לזו והיינו דאמרי' כתיבה אלא שהיא מחוסרת קריבה ע"כ ודבר רחוק הוא זה אבל מצאתי בירושלמי ענין יורה על פי' זה דגרסינן התם רבי יעקב רבי יוסי בשם רבי אליעזר כתב אות אחת בטבריא ואחת בציפורי חייב והא תניא אם אינן נהגין זה עם זה פטור אמר רבי בא בר ממל תיפתר בסיד דק ע"כ אבל הה"מ פירש בסיד דק היינו בגויל דק הלכך אע"פ שהאותיות באמצע הגויל יכול לכריך הגויל ולקרב האותיות וא"ת לפי שיטת הרשב"א שכתב באותה מגלה פשיטא דחייב ומאי קמ"ל ר"א ויש לומר דקמ"ל אע"ג שהפסיק ביניהם אפ"ה חייב ועמש"ל בתוספת בד"ה שמא וכו':
מהו כתב ע"ג כתב וכו'. כתבו תוס' בפרקין דף ק"ד ע"ב בד"ה אר"ת מתני' דלא כרבי יהודה וא"ח רב אחא בר יעקב דקאמר ההיא דאר"ח בפ"ב דגיטין גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו הקולמס לשמה באנו למחלוק' ר"י ורבנן דתניא נתכוין לכתוב את השם וכו' ודחי ראב"י דלמא לא היא ע"כ לא קאמרי התם גבי תורה משום זה אלי ואנוהו אבל גבי גט מודו א"כ מתני' דהכא כמאן אתיא ותירוצם דחוק דצריכין לומר דלראב"י לא איירי מתני' בכל ענין דבגט לא מצי איירי כמ"ש בעצמם בסוף דבריהם ע"ש אבל לפי מה שפירש כאן מהו כתב ע"ג כתב דמתני' חד לעיל מן חד א"כ מתני' אתיא ככ"ע ואיירי בכל ענין ובהכי ניחא דעת הרמב"ם מדלא פי' בבבלי נמי מהו כתב ע"ג כחב חד לעיל מן חד ש"מ דלא ס"ל לפרש הכי וכדאכתוב בסמוך לכן פסק כר"ח דלראב"י מתני' דלא כמאן דבין לתי' תוס' ובין לתירוצי קשיא אמאי לא מחלק התנא נמי בכתב ע"ג כתב דלפעמים חייב ולפעמים פטור כי היכא דמחלק בין שתי כותלי הבית ודפי הפנקס אלא ודאי דלעולם בכתב ע"ג כתב פטור והיינו כר"ח:
שמא אינו חייב אלא אחת. כמו שפרשתי בקונטרס הסכימו עמי כמה חכמים אך עדיין הדבר דחוק לכן נ"ל דה"ג אלו קצר כגרוגרת בשחרית וכגרוגרת בין הערבים בשתי העלמות שמא אינו חייב כשם שהעלמות חולקות כך לא יצרפו רבי מנא וכו' וה"פ לפי לשון השני שפירשתי במתניתין איירי בשהיה לו ידיעה בינתים וקשיא ליה אילו היה לו ידיעה בין שתי קצירות מי לא מחייב שתים שידיעות מחלקות א"כ איך יצרפו לאחר הידיעה ומשני קסבר ר"ג אין ידיעה לחצי שיעור וכעין קושיא זו יש לעיל בפרק כלל גדול דף כ"ה ע"א ולדעתי מכאן ראיה ברורה לפירוש השני שפירשתי במתני' והוא פי' תוס':
הדרן עלך פרק הבונה