Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Shabbat Chapter 18
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מפנין תרומה טהורה. כתב הר"ן דחזיא לבהמת כהן אבל תרומה טמאה אינה ראויה לבהמת כהן דלהיסק עומדת כדאמר רבה כשם שמצוה לשרוף את הקדשים שנטמאו כך מצוה לשרוף את התרומה שנטמאת כלומר דהאי קדש איקרי והאי קדש איקרי וקי"ל דכל טומאה דקדש בשריפה ע"כ משמע דס"ל דתרומה טמאה אסור ליתן לבהמה וזהו דעת תוס' בפ' אין צדין ותימ' דהר"ן כתב בפרק אין צדין אמתני' בהמה שמתה וכו' חלה שנטמאת אינה ראויה לכהנים דהא באכילה אסורה ובהסקה או לתתה לכלבים אסור דאין מבערין קדשים טמאין מן העולם ביו"ט וכו' ע"כ ע"ש הרי דסובר דמותר ליתן תרומה טמא' לבהמתו והיא דעת רש"י כאן ובאין צדין וצ"ע:
אדם עומד וכו'. כ' הר"א בפירושו למסכת דמאי פ"ז עומד אדם מע"ש דוקא מע"ש דאין יכול לתקן ודאי בשבת אבל לא יאמר אדם בחול ה"ז תרומה למחר וכגון שהן בלגין ט"י ובעי הערב שמש וכמו דאיתא במתני' שהביא אח"כ. ה"ג אר"י בר' בון עומד אדם ואומר ה"ז תרומה למחר ופליג על סיפא דר"י בן אלעזר. ה"ג מתני' פליגא על ר"י ברבי אלעזר. לגין שהן ט"י וכו' וא"כ ש"מ דיכול אדם לומר אפילו בחול ה"ז תרומה למחר וקשיא לר"י ברבי אלעזר. חזר בה ר"י בר' אלעזר וס"ל נמי כר"י בר' בון. מאי כדון אמתניתין קאי דתנא היו דמאי אומר מה שאני וכו' ע"כ ודבריו תמוהים מ"ט דבחול אסור לומר כן שתהא תרומה למחר אין טעם לדבר ובדברי ר"י לא נזכר כלל מלגין ט"י ולא נזכר בשום מקום שאדם סובר כן ועוד שדחק להגיה דהקושיא אר"י בר"א וגם בחזרה פירש דקאי אר"י בר"א וכאן מפורש דאר"י בר' בון קאי ועוד כיון דקאמר חזר בו ר"י בר' בון מהדא משמע דלאו מכל דבריו חזר וע"ק מאי שבירר דרך לעצמו והגיה דמאי כדון קאי אמתניתין דהיו דמאי וכו' ובירושלמי גם שם גם כאן משמע מפורש דאמילתא קמייתא קאי וגם הפירוש שפי' בו לשון הש"ס אינו סובלו כלל וכלל וכל זה גרם לו שנעלם ממנו סוגיא דהכא:
וקש לאו כמפוזר הוא. כתב הרשב"א בחידושיו בד"ה חבילי קש וכו' קשיא לי כיון דראויין ל"ל הכין ומ"ש משברי זכוכית וכו' וה"נ יטלטל מיהו התבן דראוי לבהמה שהיא מצוייה וי"ל דשאני הני דסתמן להסקה קיימי וזו היא שאוסרתן עד שיכינם בפי' למאכל בהמה אבל שברי זכוכית שאינו עומד לדבר אחר בסתמא כיון דחזי מיהא לנעמיו' מטלטלין אותו ע"כ והנה קושית הרשב"א היא בעצמה קושיית ר' אלעזר כאן אך תירוצו תמוה לי דבבבלי במסכת ב"ב דף נ"ט ע"ב גרסינן קופה מלאה תבן וחבית מלאה גרוגרות המונחים בחלון רואין כל שאלו ינטלו ויכולין התבן והגרוגרות לעמוד בפני עצמן חוצצין ואם לאו אין חוצצים והא תבן חזי לבהמתו ומשני בסריא ופריך חזי לטינא ומשני דאית ביה קוצי ופריך חזי להסקה ומשני במתונא שמעינן דסתם תבן לבהמה עומד דאס"ד סתם תבן להסקה עומד ה"ל למפרך מיד חזי להסקה אלא ודאי דלעולם אין נוטלין אותו להסקה אא"כ נרקב ואית ביה קוצים והדרא קושית הש"ס לדוכת' ואפשר לומר שהרשב"א מוקי למתני' בתיבני סריא ומהני תיקון כדאמר בבבלי במכלתין דף קנ"ה ע"ב ודוחק:
עושין לה מדורה. כתב הרמב"ם בפ"ב מה"ש עושין מדורה לחיה ואפילו בימות החמה מפני שהצינה קשה לחיה הרבה במקומות הקרים אבל אין עושין מדורה לחולה להתחמם בה הקיז דם ונצטנן עושין לו מדורה אפילו בתקופת תמוז ע"כ ותמהו עליו דגרסי' בגמרא בפרקין דף קנ"א אמר שמואל עושין מדורה לחיה בשבת סבור מינה לחיה אין לחולה לא בימות הגשמים אין בימות החמה לא ולא היא ל"ש חיה ול"ש חולה ל"ש בימות הגשמים ול"ש בימות החמה מדאיתמר אר"ח בר אבין אמר שמואל הקיז דם ונצטנן עושין לו מדורה אפילו בתקופת תמוז ע"כ משמע מהכא דלכל חולה מותר לעשות מדורה ואין חילוק בין חיה לחולה ועיין בהה"מ ובהר"ן שדחקו מאוד ליישב דבריו ונ"ל דקשיא ליה לרבנן תרתי דשמואל ל"ל כיון דסובר דלכל החלאים עושין מדורה מ"ש חיה דנקט ולפמ"ש הר"ן חיה כ"ש מהקזת דם אלא ודאי דחיה אף שלא נצטננה עושין לה מדורה דמסתמא נתקררה אבל לשאר חלאים דוקא אם נצטננו אבל בלא"ה לא ובאמת שאין חילוק בין הקיז דם לשאר חולה כשנצטנן עושין לו מדורה אלא שהרמב"ם לישנא דש"ס נקט וזה מבואר מאוד בלשון הרמב"ם:
הדרן עלך פרק מפנין