הוינן סברין מימר וכו'. בבבלי דף קל"א ע"א גרסי' אמר רב אדא בר אהבה למעוטי ציצית לטליתו ומזוזה לפתחו דמחייב ר"א ומ"ט אמר רב יוסף לפי שאין קבוע להם זמן וכו' אמר מר לולב וכל מכשיריו דוחין את השבת דברי ר"א מנ"ל לר"א וכו' וכן פריך הש"ס בתר הכי סוכה מנ"ל. וכתבו תוס' בד"ה ושוין וכו' ותימא מאי צריך טעם לזה אלא משום דלא אשכחן דרבינהו קרא דכל אינך מצרכינן קרא לקמן דלא גמרי מהדדי ותי' בתוס' דקשיא למה לא מייתי מסוכה דמה פרכת שכן נוהגת בלילות כבימים ציצית נמי נוהג לרבנן אפי' בלילה ע"כ והרשב"א בחידושיו הוסיף וי"ל דטעמא דקרא קא בעי ע"כ וקשה על תי' של הרשב"א הא רבנן לא דרשי טעמא דקרא א"כ מאי מקשה מ"ט וע"כ צ"ל דלר"ש פריך ולר"ש ודאי דכלם דוחות שבת דהא כתב הרשב"א לעיל בדף ק"ו דלר"ש קיום המצוה לא חשיבא תיקון כגופו של דבר ומלאכה שלא לצורך היא וקבורת מת מצוה דחי שבת א"כ ה"ה לכל המצות מכשירים דוחין שבת דהא מתיר לתפור קבר למת וגם מה שתירצו תוס' קשה דא"כ היה לש"ס להקשות תחילה סוכה מנא ליה דהא סוכה גופה לא ידענו מ"ט דחיא שבת דניליף מינה ציצית ומזוזה ועוד איכא למפרך בשלמא סוכה חובת גברא היא שחייב לעשות סוכה משא"כ ציצית וגם מזוזה אם רוצה לדור בבית עכו"ם או לישב בשדה או בבית שאין בו חיוב מזוזה פטור ממנה לכן נ"ל דהמקשה היה סובר דלר"א מכשירין דוחין שבת מדכתיב כי קדש היא לכם ולא לגבוה דר"א מתלמידי ב"ש הוא וב"ש דרשי לכם דכתיב ביום טוב לכם ולא לגבוה כמפורש בבבלי בביצה דף כ' ע"ב וס"ד ה"נ דרש ר"א לכם ולא לגבוה להיתירא לכך פריך מ"ט לא דרש כן גבי ציצית ומזוזה ומדמשני הואיל ואין זמנם קבוע אם כן ע"כ דלא דרש לכם לכך פריך גבי לולב מנ"ל:

שאל לרבי מנא א"ל ידחה למחר. כתב הרי"ף ז"ל ליכא למיגמר מהנך עובדא דאסור לאתויי דרך גגות דאיכא למימר דהיה בענין דלא היה אפשר לאתויי דרך גגות וקרפיפות כגון דקא מפסיקי להו דרך רה"ר א"נ משום דלא ה"ל אזמל ששבת בחצירו דהא כי אר"ש לכלים ששבתו בתוכו ולא בכלים ששבתו בתוך הבית ולאו לאפוקי מדר"ש אתא. אלא לאפוקי מדר"א ועוד אפילו תימא לאפוקי מדר"ש אתא לא סמכינן אלא אגמ' דילן עכ"ל ול"נ דלאפוקי מעשית חולה אתיין וכן משמע מסוגיא שלפניהם ושלאחריהם שר"י בן פזי ור"ח בר פפא לא רצו להתיר חולה וכן ר"י בר' בון מסיק עלה דהנך עובדא דחולה אסור ש"מ דאף אינהו בחולה אסרו וכן אמרו בבבלי בעירובין דף מ"ד דבחולה לדעת אסור:

הרי מזבח שנפל בשבת וכו'. וקשה מאי פריך הא קרא כתיב דאין בנין בית המקדש דוחה שבת כמפורש בבבלי ביבמות וא"ל ניליף מיניה דאין שום מצוה דחיא שבת כבר הקשו כן בתוס' בפירקין דף קל"א ע"ב וע"ש תירוצם ועוד לר"ע באמת אין שום מצוה דחיא שבת אא"כ מפורש בקרא ואע"ג דא"א לעשות אותה מאתמול וי"ל דבנין מזבח שאני מבנין בה"מ וקשיא ליה דניליף מעבודה בק"ו ודוחק ועיין במכילתא ר"פ ויקהל דדריש מקרא שאין בנין מזבח דוחה שבת:

אחת למילה ואחת לפריעה אחת למילה ואחת לציצים. הכא משמע דתרווייהו שמעינן מהמול ימול וביבמות דף ע"א ע"ב יכתבו תוס' בסד"ה סוף מילה וכו'. כגון ציצין דדרשינן מהמול ימול דמשמע דלציצין אתא ולא לפריעה דהמול ימול דמשמע דבר המעכב גוף המילה ע"כ וזה סותר לדברי הש"ס דמשמע דמסתבר יותר לרבות פריעה מציצין:

לא יטול אדם וכו'. הפי' השני שפי' בקונט' הוא מדברי תוס' בפ' כירה. אך לשון הברייתא לא משמע כפירושם דבבבלי קתני ובלבד שלא יביא קומקום וכו' משמע דארישא קאי כשיש שם אלונטית אבל לשון ברייתא האמור כאן מורה דלא כפי' זה:

זכר עד שיהא כולו זכר וכו'. כתבו תוס' בפרקין דף קל"ו ע"ב בד"ה דתניא וכו' דכי גמרי מערכין לחומרא כמו גבי קידוש אבל לקולא לפוטרו על ביאת מקדש בשראה לובן ואודם כאחד לא ילפינן מערכין אדרבה ילפינן ממילה לחומרא ע"כ וקשה א"כ למה פטור מראייה ה"ל למילף ממילה לחומרא דאנדרוגינוס חייב בראויה:

מעתה נולד בה"ש וכו'. וקשה דלמא לילה הוא ואסור למול אותו דאף מילה שלא בזמנה אינה אלא ביום וי"ל דס"ל דמתני' אתיא ככולי עלמא ור' ישמעאל סובר דמילה שלא בזמנה אפילו בלילה כדאיתא לעיל פרק במה מדליקין:

תני וענוש כרת. כתבו תוספות בפירקין במתניתין בד"ה מל ולא פרע את המילה כאלו לא מל תימא אמאי איצטריך למתני האי כיון דכבר תני בשר החופה את רוב העטרה מעכב המילה וכי לא פרע עדיין רוב העטרה מכוסה ע"כ ול"נ דסיפא דמתני' קמ"ל דאם לא פרע ענוש כרת וברייתא לפרושי למתני' קאתי:

הדרן עלך פרק רבי אליעזר דמילה