שמא תזיל המרגליות. משמע דמדרבנן הוא דבעינן שקלי כסף דוקא ותימא א"כ מנ"ל דערכין וקידושין אפי' בשוה כסף דלמ' בכסף דיקא והא דכתבו תו' בריש קידושין דף ב ע"א בד"ה בפרוטה וכו' דילפי' מעבד עברי אינו מספיק דאכתי תיקשי נילף ממעשר שני דבכסף דוק' דכתיב וצרת הכסף וכדאיתא בבכורות דף נ"א ע"א בשלמא אי אמרי' דשקלים מדאורייתא בכסף דוקא ניחא דה"ל מעשר שני ושקלים ב' כתובי' ואין מלמדין אבל לפום סוגיין קשיא וי"ל דהא דאמרי' דערכין בשוה כסף ולא ילפי' מע"ע משום דקי"ל כרבנן דפליגי עלי' דר"מ לעיל בפרקין וסברי קלבון דרבנן ולדידהו אייתר זה יתנו בשלמא לר"מ אמרי' מין מטבע של אש וכו' כדאמרי' לעיל אלא לרבנן למאי אתא אלא ודאי לאשמועי' דדוקא זה יתנו מטבע אבל לא דבר אחר וה"ל שקלים ומעשר שני שני כתובי' א"נ י"ל דהרב מהרש"א מקשה שם בקידושין בתוס' למאי איצטרך להו למילף מעבד עברי נימא דמסברא אמרי' שוה כסף ככסף ע"ש ולא משני מידי ולפי דרכינו מיושב דאי מסבר' לחוד ה"א למילף ממעשר שני השתא דאיכא למילף מע"ע וממעשר שני אמרי' מסברא למילף מע"ע אע"ג דאמרי' בעלמא לקולא ולחומרא לחומר' מקשי' הכא שאני כיון דאיכא סברא דפודין בשוה כסף מקשי' אפי' לקולא:

ואפי' תימר בשומר שכר וכו'. משמע דיותר מסתבר לאוקמי מתני' בשומר חנם אלא דר' אבא קאמר דאף בשומר שכר איכא לאוקמי מתני' והרמב"ם כתב בפי' המשנה וכששלחו שקליהם ע"י שומר חנם נתחייבו לשלם על כל פני' ואפי' נתרמה התרומה לפי שפשעו בהם ששלחו ע"י ש"ח וכ"כ בחיבורו פ"ג הלכה ח' ותימא דבבבלי בב"מ דף נ' מסיק ר"א דשבועה זו תקנת חכמים היא ומתני' איירי אפי' בש"ח והרמב"ם פסק שם כר"א א"כ מנ"ל למוקים מתני' בשומר שכר דוקא ובכסף משנה שם כתב בד"ה בני העיר וכו' וצ"ל שרבינו סובר דמאן דמוקי לה בש"ח יפרש דכי קתני ובני העיר שוקלין אחרים תחתיהן ארישא נמי קאי עכ"ל ותימא א"כ הדרא קושית הש"ס לדוכתא נשבעין לגזברין גזברין מאי עבידתייהו הא בני העיר שוקלין אחרים תחתיהן ואין לומר דלא לחשדינהו או דלא ליקריין פושעי' א"כ גם בשלא נתרמה התרומה ישבעו לגזברין ועוד הא ר"א בבבלי שם לית ליה הך סבר' ע"ש וצ"ע רב:

תיפתר במסויים. כתב הרמב"ם בפי' המשנה וכשהקריבו הבהמה והוא נתכוין שהיא ממעות כל מי ששקל בתרומת הלשכה כאילו קנה בהמה באותן מעות של הקדש והקריב ונהנה שלא משכנוהו וכו' ע"כ וכ"כ הר"ב ותימא הא מסקינן בסוגיין דוקא במסויים אבל בלא"ה אינו מביא קרבן מעילה דחיישינן שמא נפל לשיריים ואין מעילה בשיריים נמצא מביא חולין לעזרה ועמש"ל ספ"ג בד"ה שהיה וכו' והרא"פ פי' דהא דקאמר הש"ס וחש לומר וכו' אבית ר' גמליאל קאי מלבד שאין לשון הסוגיא סובל פירושו אלא שלקמן פ"ג מבואר בש"ס דלא כדבריו ע"ש:

מה בין שקלים לחטאתפי' הר"ב מאי שנא שקלים דמכנס מעות ואמר הרי אלו אמרי ב"ה דהוי המותר חולין ומ"ש חטאת דמודו לב"ש דהוי נדבה ובמשנה דלקמן כתב מותר שקלים חולין המכנס מעות ואמר הרי אלו לשקלים וכשבא לחשב מה שכנס מצא שהותירו המותר חולין וסתמא כב"ה ע"כ וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה ותימא דלעיל קאמר הש"ס מתני' מסייעא לר' ביבא ומוקי לה למתני' בנוטל ידו מלאה מעות ואומר אלו לשקלי וככ"ע וסיפא נמי בכה"ג איירי וכמו שפירשתי בקונט' ורמב"ם פסק כר' ביבי וכתב הכ"מ משום דמתני' מסייעא ליה א"כ איך נפרש למתני' כב"ה ודלא כר' ביבי וצ"ע:

ה"נ אלו לנדבה. כתב הרמב"ם פ"ג מה' שקלים דין י"ב המפריש שנים ונמצא שאינו חייב אלא א' אם בזה אחר זה האחרון לא קדש ואם בבת אחת האחד שקלים והשני מותר שקלים וכתב הראב"ד בירושלמי אינו כן אלא האחד חולין לפי שהוא או כמי שהוא סבר שהוא חייב ואינו חייב או כמי שאומר הרי אלו לשקלי דלב"ה מותרן חולין עכ"ל. ונ"ל דודאי אף הרמב"ם סובר שהוא חולין שהרי כתב שהשני כמותר שקלים ושם בסמוך כתב שמותר שקלים חולין וכ"כ בפ"ה מה' פסולי המוקדשין אלא דה"ק אם בזה אחר זה שקלן הראשון ודאי קודש והשני ודאי חולין אבל בבת אחת אותו שירצה הוא שוקל לשקלים והשני דינו כמותר והרי הוא חולין. שוב עיינתי בדברי הרמב"ם בפ"ה מה' פסולי המוקדשין הלכה ו' שכתב המפריש חטאתו או דמי חטאתו וכו' הפריש שתים או דמי שתים וכסבור שהוא חייב שתים ונמצא שאינו חייב אלא אחד יביא אחד והשאר יפלו לנדבה ע"כ וכתב הלח"מ ותימא על רבינו ז"ל שכתב בפ"ג מה' שקלים הפריש שנים וכו' והשני מותר שקלים והיינו חולין וכאן כתב יפלו לנדבה וממתני' דשקלים משמע דראוין להיות שוים בדינים אלי וכו' ואולי החמירו בחטאת משום דמותר של חטאת הוי נדבה אבל בשקלים שהמותר חולין הקילו ועדיין צ"ע ע"כ ולענ"ד ברור דגרסת הרמב"ם כפי הגירסא שלפנינו דסתמא דש"ס מסיק דבשקלים מותרן חולין דלא גרע מאומר אלו לשקלי אבל גבי חטאת כיון דאפשר לו להביא אחת גדולה כשתים וה"ל כדמי חטאת מעורבות יפלו מותרן לנדבה וכמ"ש בקונטרס וכן הוא דעת הראב"ד הנ"ל וזה ברור:

מן הדא והעמדנו עלינו וכו'. הרמב"ם בפי' המשנה כתב שקלו דרכונות היינו חצי דרכון וכו' חזרו לשקול טבעין חזר המטבע היוצא בהוצאה להיותו טבעין דהיינו מחצית השקל ובקשו ליתן חצי אותו מטבע דהיינו דינרין וכו' וכ"פ הר"ב ע"ש וקשה לי לפרש כן לשון משנתינו דתנן שקלו דרכונות דמשמע דרכון מלא ועוד קשה עלי מאוד לפרש בקשו לשקול דינרין בענין אחר מכל לשקול דתנן במתני' וביותר קשה הא דקאמר מן הדא וכו' שלישית השקל והרא"פ פי' שלישית השקל הוא חצי סלע וקרי ליה שלישית שהוא משתלש כדמסיק ע"כ ואינו כן שמ"ד מכאן שצריך לשלש שקלו ג"פ סובר דצריך שיתן ג' שקלים לשנה וכאשר פירשתי בקונטרס כן דעת הרמב"ן והראב"ד:

ונפל לכל אחד וכו'. וקשה א"כ בני יוסף ובנימין לא ישקלו וכן קשה נמי אמ"ד שבשביל חטא העגל שקלו שבט לוי לא ישקלו וי"ל דודאי כולם חייבין לשקול כדי שיהיה להם חלק בקרבנות ציבור אך טעמים אלו אינן אלא למה דוקא מחצית השקל ושאר שבטים בתר רובא גרירו:

מחצה על מחצה יפלו לנדבה. פי' הרא"פ דחמירא משקלים דכולן עולות אבל שקלים מביאים מהן פעמים חטאת שנאכלין לכהנים ע"כ וקשה דבגמרא משמע דטפי עדיף לבא חטאת לקרבן ציבור הקבוע מלהקריב עולות לקיץ המזבח וכמ"ש בקונטרס:

ולא אמר אם מת יפלו לנדבה. וא"ת אדדייק מסיפא לדייק מרישא דמפורש דתני ואין מועלין במקצתן וי"ל דעד שעת הקרבה שמקריבו לעולה לא נפקי משם שלמים שהיה עליהם עד הנה וכ"כ תוס' בנזיר דף כו ע"ב בד"ה והשאר וכו':

שלשתן אמרו דבר אחד. כתב הרמב"ם פ"ה מה' פסולי המוקדשין מותר עשירית האיפה של כה"ג ירקבו וכן מותר לחמי נזיר אבל מותר נסכיו יפלו לנדבה ע"כ ובפ"ג מה' שקלים פסק הפריש שקלו ימת יפלו לנדבה ותימא כיון דאמרינן דשלשתן אמרו דבר אחד וטעם אחד לכולן א"כ אף מותר עשירית האיפה לנדבה כר"א וי"ל דסמיך אהא דגרסינן במנחות דף קח אמר ר"נ ב"י מסתברא כמ"ד מותר עשירית האיפה של כה"ג ירקב דתניא לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה כי חטאת היא אר"י היא חטאת ואין אחרת קרויה חטאת לימד על עשירית האיפה של כה"ג שאינה קרויה חטאת וטעונה לבונה ומדאינה קרויה חטאת מותרה ירקב ע"כ וכתבו התוס' דאתי האי קרא לאפוקי דמותר עשירית האיפה ירקב ועיין בברכת הזבח א"כ יפה פסק הרמב"ם דמותר עשירית האיפה ירקב ועוד יש לי בזה דברים ועיין בלח"מ ובבה"ז:

כהדין דשתי חמר עתיק. הרא"פ פי' דלא פליגי אלא כל אחד אמר כפי הנאות לו לפי שנותיו ע"ש ואינו מחוור דהא על המת קאי ובלאו הכי אין לפרש כן דברי חכמים ומה שפירשתי בקונט' הוא עיקר:

הדרן עלך פרק מצרפין