כל הבכור וכו'. כתב הרא"פ וכתיב בתריה לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה משמע משעת לידתו מתחיל למנות ימי שנתו ע"כ ותימא הא מהאי קרא שמעינן שנתו של בכור ועלה קמיבעיא לן אם מונין שנתו משעה שנולד או משעה שנראה להרצאה ועיין בבבלי בר"ה דף ו' ע"ב אבל לפי פירושי שבקונט' ניחא שדברי ר' אבא אינן אלא לרבנן דפליגי עליה דר' ישמעאל בערכין:

כמה הוא שיעורן של קופות. הרב בתוי"ט פירש במשנתינו דבעי' דר"ז קאי על אותן קופות הגדולות ע"ש ואינו מחוור דבשבת דף לא ודף מט ובפסחים דף לד מפורש דאמתני' דפ' מפנין קאי בעיא דר' זעירא אך הרא"פ הגיה וגרס דתניא בשלש קופות וכו' וקשיא ליה אמאי לא מייתי ממתני' ע"ש ולפי גרסתינו ניחא וכן מבואר בשבת ובפסחים דהאי תנא אמתני' קאי ולא אאיבעיא דר' זעירא ולכך לא מייתי ליה התם:

מהו לשתותן בכרך אחד. עיין מ"ש במס' שבת דף לא בד"ה הדא אמרה וכו' ובהשמטה למסכת שבת ומה שיש לדקדק עוד בסוגיא זו הלא הוא כתוב שם בתוס' בד"ה הדא אמרה:

(אמר המגיה וז"ל הבעל שירי קרבן שם מהכא שמעינן דאם שתאן שלא על הסדר אלא בזה אחר זה יצא וקשה דבש"ע א"ח סימן תעב סעיף ח' כתב צריך לשתות ד' כוסות על הסדר ואם שתאן בזה אחר זה לא יצא והוא מדברי הרא"ש והר"ן שמפרשים הא דאמרן בפסחים דף קיח שתאן בבת אחת היינו בזה אחר זה וכתב הר"ן דאלת"ה פשיטא דלא יצא. ול"נ דיש לפרש כפרש"י שתאן בבת אחת היינו שעירב ארבעתן לתוך כוס אחד וקמ"ל אע"ג דמתחלה היו בתוך ד' כוסות כיון שעירבן לכוס אחד בשעת שתייה לא יצא אבל בזה אחר זה לא פליגי בבלי על הירושלמי דיצא):

ר"י לטעמיה וכו'. כתב הרא"פ ר"י לטעמיה דד' כוסות דרך חירות תקנו והואיל ויין מזיק לאדם מותר לבשלו דאינו חזק כ"כ וקשיא ליה מתני' בפרק בתרא דתרומות דתנן אין מבשלין יין של תרומה. מפני שממעט משותיו הואיל והוא חזק ביותר משמע דמבושל חזק טפי וכ"כ שם הר"ש ואפשר דאעפ"כ אינו מחמם כמו מבושל ולי קשה אפי' הר"ש אס"ד דמחמת חזקתו ממעטו משותיו ימזגנו במים יותר מן החי ותו לא יהיה חזק כ"כ אלא ודאי כפי' הרמב"ם שאין אדם רגילין לשתותו:

תרם את הראשונה וכו'. הר"ב פירש תרומה ראשונה שהיתה בפרוס הפסח לאחר שתרם אותה היה מכסה כל השקלים הנשארים בקטבלאות כדי שיתנו עליו השקלים שיבואו ממדינות אחרות כדי שיתרום מהן בפרוס עצרת וכו' ע"ש ופירושי שבקונטרס היא כדעת הרמב"ם בפי' ובחיבורו ודבריו נכונים וברורים וכמ"ש לעיל דף א' בתוס' בד"ה א"ל נימר וכו' וכן משמע לשון הברייתא שמביא הש"ס בסמוך נעשו כולן שיריים מאי כולן דקאמר אלא ודאי דאכל הקופות קאי וכמו שפירשתי שם בקונטרס גם בברייתא שנייה קשיא לשון נטל מן הראשונה וא"ת לפ"ז קשיא ברייתא זו דתני בה שלישית היתה עשירה שבכולן וכו' בשלמא לפי' הר"ב ניחא לפי שבשלישית תרמו מן השקלים שבאו ממדינות הרחוקות והן שלחו זהב מפני משא הדרך אבל לפי' הרמב"ם קשיא וי"ל שאף ג' קופות הגדולות לא היו ממלאין בבת אחת אלא כשהיה בלישכה למלאות קופה אחת דהיינו ט' סאין היו ממלאין אותה וקופה השלישית היו ממלאין סמוך לר"ח ניסן ואז הרחוקים הזריזים כבר שלחו שקליהם. אך קשה דבתוספתא דבמכלתין פ"ב תני תרם את הראשונה ואמר ה"ז מא"י על כל ישראל וחיפה בקטבלאות מפני שאנשי סוריא באין ושוקלין עליה תרם את השנייה ואמר ה"ז מעמון וממואב ומכרכין המוקפין וכו' משמע כדברי הר"ב וי"ל כיון דש"ס לא הביא תוספתא זו לא סמך הרמב"ם עליה ואף היא יש לדחוק ולפרשה כפירושו:

שהיה רמ"א מועלין בשיריים. כ"פ הרמב"ם בפ"ב מה' שקלים וקשה הא לעיל בדף ז' מתמה הש"ס אלא כר"מ משמע דלית הלכתא כר"מ וי"ל שסמך אבבלי דקידושין וכמ"ש הכ"מ שם ע"ש ובהכי יש ליישב מה שהקשיתי לעיל שם בד"ה תיפתר וכו':

(אמר המגיה ז"ל בעל שירי קרבן במס' שבת דף ה' ד"ה לפני בא וגו' והוא יום התחייה שאז הדין הגדול ומכיון שהוא יבוא לצורך התחייה נמצא שהתחייה סבה לביאתו כ"כ הר"ש יפה וא"נ דאדרבא אליהו סבה להתחייה כמו כל הני דלעיל דהא עיכוב התחייה בו תליא לכן נ"ל דלפי סוגיא זו יבוא אליהו לאחר התחייה קודם יום הדין ולאחר הדין יגלה המשפחות שאף שיעמדו מ"מ לא יכירו האבות את הבנים ולא הבנים את האבות כי אם על ידו):

הדרן עלך פרק בשלשה פרקים