וניסוך המים הל"מ. כתבו תוס' במ"ק דף ג' ע"ב בד"ה ניסוך המים הל"מ והא דאמרי' בעלמא מ"ס יו"ד מ"ס לרבות ניסוך המים מן התורה אינו אלא אסמכתא בעלמא ע"כ וכ"כ התיו"ט בפרקין וקשה לפ"ז מאי קאמר הש"ס ודלא כר"ע וכו' הא אף ר"ע לא קאמר אלא לאסמכתא בעלמא וגם בבבלי בזבחים דף ק"י ע"ב משמע מפו' דר"ע סובר דדאורייתא הוא ופליג אר"י דקאמר הל"מ הוא ע"ש וצ"ע:

בשני ונסכיהם וכו'. וקשה הא בשני אייתר יו"ד ומ"ס דה"מ למכתב ונסכה כדכתיב באינך א"כ בששי יו"ד דונסכיה ל"ל וי"ל כיון דכתיב בשני מ"ס ונסכיהם לשון רבי' איצטרך למכתב יו"ד ודוחק:

שכך ניתנה הלכה. וקשה וכי היכן מצינו בדבר שהוא מן התורה שני על תנאי וי"ל כך מצינו במלאכת חול המועד שניתן לחכמים איזו מלאכה אסורה ואיזו מלאכה מותרת ועיין בפוסקים:

תרין מילין וכו'. בגליון פי' שני דברים והוא אח' דחיות שאין קובעין ר"ה באד"ו וטעמו מפשיטות דתענית שהוא יה"כ שלא יארע ביום ו' או ביום א' וערובתא דשביעייא שלא יארע שביעי של ערבה בשבת לכך אין קובעין ר"ה ביום א' ורבנן דקסרין אמרין שעלו בידם עוד הג' דחיות אחרות אפי' בימי בגה"ז הא' מולד זקן בבל השנים בט"ו תקפ"ט במעוברת גטר"ד בפשוטה מקזתא צריך להקיז מהם דם שאינו בשלימות ע"כ שוב ראיתי להרא"פ שפי' בשביעית פ"א בפשיטות דתענית כעין מה שפירשתי בקונט' ובערבה דשביעייא פי' שבני בבל דוחין לפי שאינן בקיאי' ואף בני א"י דוחין הואיל ולא דחיא לבני בבל. אף הדא מקזתא וכו' שאינו בקו הבריאה וצריך להקזה ונחלש ה"נ הדבר נחלש ולא קאי רק על ת"צ שאף בת"צ אינה בפישוט ידים ורגלים אלא בהעי' והכי מסיים להדיא בפר"י במס' עכו"ם ואתיא כי הא וכו' ואגב גררא נאמרו דבריהם דרבנן דקסרין כאן ובסוכה בי"כ ודבריו תמוהים דהא דקאמר התם בפר"י ואתיא וכו' קאי אהא דקאמר מפשיטותא דתעניתא והא דקאמר התם דר' אבהו רבע כאורחי' ע"ש ופירושם צריך הקזה ואינו מחוור כלל ומה שפירשתי בקונט' נראה עיקר וכ"נ בתוספות בפרקין דף מ"ד ע"א בד"ה הא אר"י וכו' תלת מילין סלקין מן גביכון וכו' הרי דתלת מילין נינהו:

בהדא וכו'. פירשתי בקונט' שהיה נותן לו במתנה גמורה וקשה א"כ ה"ל למימר סתמא הרי הוא לך במתנה וממילא נדע שהיא מתנה גמורה י"ל להורות הלכה הוא דקאמר הכי דאילו למ"ד מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה אפי' בסתם נמי על מנת להחזיר הוא וכמ"ש הר"ן א"נ י"ל דה"ק אם היום יו"ט הרי הוא לך במתנה גמורה ואם למחר הרי הוא לך במתנה. על מנת להחזיר:

לא אמר אלא קטן אבל גדול לא. רש"י פי' בבבלי דף מ"ו ע"ב שהגדולים אוכלים אתרוגיהן של תינוקות וקשה דהכא משמע דוקא קטן אבל גדול לא וי"ל דרש"י מפרש דוקא אתרוג של קטן אבל של גדול לא ודוחק:

אתרוג שנפסל וכו'. כתב הט"ז בא"ח סי' תרס"ח ס"ק ב' בב"י הביא א"ח בשם הירושלמי דנפסל ביום א' מותר לאכלו ע"כ ויש לתמוה אמאי לא מתסר דהא אתקצאי לבין השמשות איתקצי לכולא יומא עכ"ל ב"י ונראה דתמיהת ב"י על א"ח דעל הירושלמי ל"ק דסובר כר"ל דאמר אתרוג בז' מותר דלא איתקצי אלא למצותו ולא לכולא יומא אלא דתמה הב"י על הא"ח הא קי"ל כר"י דאיתקצי לכולא יומא ע"כ ותימא הא מפורש כאן דאף רב סובר דאתרוג בז' אסור אלא דהירושלמי סובר דלא אמרי' מגו דאיתקצאי בה"ש אלא טעמא אחרינא אית בי' משום דראוי לאחרי'. ומ"ש הט"ז דלדידן אתרוג אסור בח' גזרה משום סוכה ע"כ דבריו תמוהים דלא כתבו כן תוס' והרא"ש אלא לפרש טעמו דלוי דאוסר אף בח' ודאי אבל לאסור בח' ספק ז' כתב הרא"ש הטעם משום דאמרינן שמא יבא אליהו וכו' ע"ש. גם מ"ש הט"ז דיש לחלק בין אתרוג שנפסל לאתרוג שלם לאסרו בח' משום גזרה דסוכה ע"ש תמוה דא"כ מנ"ל לש"ס דר"ז סובר כאבוה דשמואל דלמא סובר נמי כלוי ושאני אתרוג שנפסל מאתרוג שלם וע"ש בתוס' וברא"ש ובתידושי הארכתי ע"ש וצ"ע:

א"ר אבין ולא פליגין וכו'. כתבו תוס' פסחים דף ק' ע"ב בד"ה ידי קידוש וכו' ומיהו ממקום למקום בבית א' כגון מאיגרא לארעא נראה דמודה שמואל אם קידש באיגרא כדי לאכול בארעא דחשי' קידוש במקום סעודה וכ"מ בירוש' דקאמר ר"י בשם שמואל קידש בבית זה וכו' והא דקאמר ולא פליגי היינו ממקום למקום בחד בית ולאו דוקא נקט בירושלמי קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אתר ויתיישב שלא יחלוק הירוש' עם ש"ס שלנו וכ"כ הרא"ש שם אבל הר"ן כתב ולא נהירא דכיון דלענין קידוש דיניה מפנה לפנה כמבית לבית ליכא לאפלוגי בינייהו ותו דבשלמא מארעא לאיגרא חזו אהדדי אבל בסוכה מי לא עסקינן דביתו כאן וסוכתו במקום אחר דה"ל מבית לבית אלא ודאי דירוש' פליגא ואנן כגמרא דידן נקטי' ותימא מאי קשיא להו דלמא גמרא דידן כרבי מנא ור' אימי אתיא דאמרו בפי' דפליגי רב ושמואל ור' אבין הוא דאמר דלא פליגי ודאי דלית הלכתא כוותיה וצ"ע:

שהן נחלקין בפירו'. בפ' כיצד מברכין הגירסא שהן נחלקי' בפירות וכתב שם הרא"פ זאת אומרת אדלעיל קאי דדוקא פרפר' הוא דאמרי' א' מברך לכולן דחשובה היא דהיינו פת צנומה אבל פירות לא חשיבו ואפי' הסיבו כל א' מברך לעצמו והא דנטר ע"כ משום דמייתי הא דשמואל דשייכה נמי לברייתא עלו והסיבו צריך לברך שנים דה"ל שינוי מקום וה"ל הכל מענין אח' הלכך אין זה קפידא ובסוכה אף דליתא להאי ברייתא שם ואעפ"כ מייתי הא דר"א זאת אומרת וכו' כן דרך הש"ס זה אגב שיטפי' מלתיה דשמואל מייתי נמי הא אע"ג דלא שייכה שם ע"כ ודבריו תמוהים לפ"ז הא דר' מנא בין הכא בין התם נכתוב שלא במקומו ותו לישנא דזאת אומרת קשה דאין מברייתא שום הוכחה דאיכא למימר דנקט פרפרת בסיפא איידי פרפרת דרישא לכן פירושי שבקונט' עיקר:

מ"ד יש להן שיעור פטור. מכאן משמע כפירש"י בזבחים דף ק"י ע"ב דמ"ד אם מילאן לשם חג חייב סובר דיש להן שיעור וכמו שפירשתי בקונט' אך לענין עיקר הדין מחולקים הירושלמי והבבלי ע"ש לכן נ"ל דה"פ דר' זעירא אמר איכא בינייהו אם ניסך ג' לוגין בפנים וג' לוגין בחוץ מכלי אחד למ"ד צריך מילואן לשם חג כדרך מילואן דהיינו ג' לוגין ותו לא כדתנן במתני' אבל טפי לא קדשינהו כלי דלא חזי לי' דיש שיעור למים ואין כלי שרת מקדשין אלא הראוי להם ומ"ד א"צ מילואן לשם חג אין להן שיעור אע"ג דמלינהו בכלי גדול קדשינהו כלי דאין שיעור למי החג למעלה וזהו כפירש"י התם ודלא כמ"ש תוס' שם בשם הרר"ח:

מ"מ ויעזקהו וכו'. כתב הי"מ לא ידעתי היכא יליף מהכא שחציבתו עד התהו' היתה ע"ש שהגיה בדברי הש"ס ולפ"ז גם בבבלי צריכין להגיה ונ"ל דר' אסי דדריש מיקב חצב בו השיתין יליף יקב יקב בגזרה שוה מעד יקבי המלך דאמרו באגדה עד ים אוקיינוס שהם היקבי' שחצב מלכו של עולם והיינו התהום:

נאים היו וכו'. וא"ת מנ"ל למידרש שהיו נאים דלמא מעשה אומן ממש היו וי"ל דא"כ מאי קמ"ל קרא פשיטא שהיו מעשה אומן אלא ללמדך שהיו נאים ממעשה אומן א"נ י"ל דר"ש נמי סובר כר"י דדריש בראשית ברא שית ביום הראשון לבריאת העולם:

בין האולם ולמזבח. בבבלי גרס בין כבש ולמזבח וצ"ל דראב"צ פליג אמתניתין דמדות והרמב"ם פסק כמתני' דמדות והרב בי"מ הרכיב שני הגרסאות ואינו נכון:

המעובה של מים וכו'. כתבו תוס' פי' בקונטרס אחד מן הנקבים מעובה משמע שר"ל שהיה הנקב רחב וגדול זה מזה ולשון מעובה משמע ששולי הספל היו עבים ומתוך כך אין המשקה ממהר לצאת ע"כ וקשה דכאן מפורש שמעובה היינו נקב גדול לכך היה של מים לפי שהן מתאחרין לצאת וכדמסיק וכדפירש"י:

נקב שאינו מוציא מים וכו' ושאינו מוציא יין מוציא שמן וכו'. ותימא דתנן בפ"ג דמכשירין חבית שהיא מליאה פירות ונתונה בתוך המשקין או מלאה משקין ונתונה לתוך הפירות ושאבו כל ששאבו בכי יותן באלו משקין אמרו במים וביין ובחומץ ושאר כל המשקין טהורין ופירשו המפרשים ששאר משקים הן עבין ומפני עביין אינן יכולין להבלע בתוך הכלי כל כך ורבי יונה אמר מפורש בהיפך וגם תימא שהנסיון מעיד על דברי ר' יונה שהשמן והדבש ממהר לצאת מן הכלי מן המים והיין וכ"כ הר"ב בפ"ג דכלים ע"ש ונראה דגירסא הישנה עיקרית דגרסי' במתני' דמכשירין ושאר כל המשקין טמאין וכמ"ש מהר"ם וה"פ באלו משקי' בעינן דוקא ששאבו אבל מן הסתם לא חיישי' להו אבל בשאר המשקין השמנים שממהרין לצאת לעולם טמאין ופי' בסתמא והיינו כדרבי יונה ומעתה אין צורך לכל מה שדחק התיו"ט שם בד"ה ושאר וכו' ואע"ג דאמרי' בבבלי בפרקין דף מ"ח ע"ב חמרא סמיך מיא קליש אין זה סותר למ"ש די"ל דבשמן ודבש לא פליג הבבלי על הירושלמי והדברים ברורים:

חזקיה אמר שלא יהו אומרין ראינו מים שנתמלאו לקידוש וכו'. בבבלי בפרקין דף נ' הגירסא מהופכת חזקיה אמר גזרה שמא יאמרו לדעת נתקדשו ונראה שזהו מסוגיות הפוכות וניחא לן בהא מאי דמקשי' תוספ' שם בד"ה חזקי' וכו' ע"ש:

דאינן מים שנתמלאו לקידוש ידים ורגלים וכו'. פירש"י שנתמלאו לכה"ג כו' וקשה הא בימי החג אנו קיימין ומ"ש כה"ג משאר כהני' דכלהו. מקדשין ידיהם ורגליהם מן הכיור וכ"ש לפמ"ש ביומא דף י"ב ע"ב בתוס' בד"ה דלדעת רש"י אפי' ביה"כ לא היה הכה"ג מקדש קידוש ראשון מן הקיתון אלא מן הכיור ואף דר"י סובר דכה"ג מקדש ידיו ורגליו מן קיתון של זהב ליכא לאוקמי מתני' כר"י דלית הלכתא כוותיה לכן נ"ל דלאו דוקא בכה"ג איירי אלא בשאר כהנים דבדיעבד אם קידש ידיו ורגליו מכלי שרת כשר וכמפורש בזבחים פ"ב וברמב"ם פ"ה מהל' ביאת המקדש:

מי סוטה נפסלין בלינה וכו'. כתב הרמב"ם פ"ד מהלכות סוטה הלכה י"ב מי סוטה שלנו נפסלין בלינה וכתב הכ"מ ירושלמי פ"כ דסוכה א"ר פדת וכו' ופסק כר' יוחנן דהוא מארי דגמרא טפי ע"כ וקשה מאי דוחקיה דמרן בכ"מ הא קי"ל מים קדושים היינו שכבר נתקדשו בכלי והיינו שמביא מים מן הכיור וכדאי' בספרי וכמו שכתב הרמב"ם שם בפ"ג וכיון שכבר נתקדשו בכלי רדאי דמיפסלי בלינה דהא תנן במנחות פ' שתי הלחם לחם הפנים ושתי הלחם לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים ומפורש התם בש"ס דלכך היו מעשיהן בחול דלא ליפסלו בלינה ואילו היו נעשין בכלי שרת היו נפסלין בלינה אע"ג דשתי הלחם ולחם הפנים אין מהם למזבח אפ"ה נפסלין בלינה וכן יש להוכיח ממי הכיור עצמן שנפסלין בלינה אם הן מלמעלו אע"ג שאין מהן למזבח וצ"ע:

הדרן עלך פרק לולב וערבה