Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Yoma Chapter 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
רבי יוחנן אמר שני שבזוג ראשון. כתב הרמב"ם פ"ה מה' יה"כ והשני מן השנים שהגריל עליהם ירעה עד שיפול בו מום וכתב הכ"מ פלוגתא דרב ור"י ופסק רבינו כרב ע"כ ובאמת שזה תמוה דרב ור"י קי"ל כר"י והאריך הרב בכ"מ פט"ו מה' מע"ק לתרץ קושיא זו ע"ש ולפום סוגין יפה פסק הרמב"ם כר"י גם מה שהקשה עליו הלח"מ מפ"ד דה' ק"פ דפסק התם בע"ח נידחים ע"ש נראה לפום סוגין דלק"מ דשאני הכא דכתיב ועשהו חטאת מיניה שמעינן שאין השעירים נדחים אבל בעלמא בע"ח נדחין וצ"ע:
עד וכלה מכפר את הקדש דברי ר"י וכו'. בקונ' פירשתי כפי הגירסא שלפנינו ויותר היה נ"ל לגרוס בסמוך על דעתיה דר"י אין הוידוי מעכב וכן בכולם וכ"ה בבבלי פ' טרף בקלפי דף מ' ע"ב דר"י סובר עד שעת מתן דם אבל הוידוי לא מעכב ור"ש סובר דהוידוי מעכב וכן עיקר:
שילחו ביד שנים מהו שיטמאו בגדים. קצת קשה פשיטא דמטמאין בגדים דהא לא ידענו מי הוא השליח וי"ל דה"ק מי מטמאין שניהן בגדים בודאי או דלמא אינן מטמאין אלא בספק:
דרך חזירה וכו'. כתב הרמב"ם פ"ה מהל' פרה הלכה ו' מאימתי מטמא בגדים המשלח את השעיר משיצא חוץ לחומת ירושלים עד שעת דחייתו לעזאזל אבל אחר שדחהו אם נגע בכלים ובגדים טהורים וכתב הראב"ד ואולי יאמר על הדוחה עצמו שדחהו אחר דחייתו אינו מטמא בגדים שאינו מטמא אלא בשעה שמתעסק בו אבל כשפירש ולד הטומאה הוא ואינו מטמא כלים ודבר זה יש לו פנים במסכת זבים ולא תימא לאחר דחייתו אלא אפילו קודם דחייתו אם פירש הוא ועשהו אחר פרישתו אינו מטמא כלים וכל זה צריך לפנים ע"כ וכתב הכ"מ פשיטא דכונת רבינו כפירוש הזה ומ"ש ולא תימא וכו' טעמו לומר דא"כ למה תלה רבינו הדבר באחר שדחהו אפילו קודם שדחהו נמי אפשר. וי"ל אע"פ שהדין כן הוא מאחר שפירש מדחייתו שוב אינו מטמא כלים מ"מ רבינו אורחא דמילתא נקט שאין דרך להניח מצותו שיעשנה אחר ע"כ והדבר דחוק ולפום סוגין לק"מ שכונת הרמב"ם לומר אם לאחר שעשה מצותו ברח השעיר אע"פ שעוסק בשילוחו שנית אינו מטמא בגדים אפילו לא פירש ודבר ברור הוא:
בדקו הדברים ולא מצאו. כתב הר"ש יפה דל"ג ליה דא"כ למה הוצרך נחוניון לברוח וכו' ועוד האריך להגיה ע"ש ולפי מה שפירשתי בקונט' אפשר לקיים גירסתינו:
אית תניי תני כבש גופו. ותימא הא תנן במסכת שקלים פ"ד כבש פרה וכבש שעיר המשתלח באין משירי הלשכה הרי מפורש דכבש ממש היתה:
וכן אמר לי אליעזר בני וכו'. בבבלי הגירסא סח לי אלעזר בני ופרש"י בלשון שחוק על דבריי ואמר לי אם ע"י עירוב וכו' ע"כ והדבר תימא איך ישיב ר"א על דברי אביו בלשון שחוק וחלילה לומר כן אבל נראה לי שהשיב דרך שיחה בעלמא ולא כסותר דברי אביו שאסור לעשות כן:
ר"ח בר בא הוה משתעי וכו'. קצת קשה מאי קמ"ל שמתה הבת בצמא על שעיכבה מלשתות ונראה דקמ"ל שאין לסמוך על זה שאין יצר הרע תאב אלא בדבר האסור שבודאי ילך לו התאוה שהרי אמר לבתו שתשתה בבית ואפ"ה מתה:
כשנים שבין שמים לארץ. בשבת פ' ר"ע בד"ה כשנים וכו' פירשתי במאי פליגי ר"א ור"י ע"ש:
שניא היא דכתיב והוציא עד שיוציא וכו'. כתבו תוס' בזבחים דף קד בד"ה שיצא רובו במיעוט אבר פי' בקונ' דמיבעיא ליה לענין טמא המתעסק בהן וקשה דבסוף כיצד צולין אמרי' המוציא בשר פסח מחבורה לחבורה אינו חייב עד שיניח דהוצאה כתיב ביה כשבת ופריך ממתני' דהיו סובלין וכו' ראשונים מטמאין בגדים וכו' ואף ע"ג דלא נח ומשני בנגררין וא"כ רובו במיעוט אבר דהכא לא מחייב לענין שבת כיון דאגודו מבפנים לא יטמא בגדים ע"כ ולפום סוגין ל"ק דוהוציא את הפר לא קאי אפר אלא אגברי ולכך מיבעיא ליה שפיר אם יצא הפר רובו במיעוט אבר והסובלין כבר יצאו כולן מהו:
מהו שיטמא בגדים בלא הכשר וכו'. תוספות בזבחים דף קה העתיקו גירסא שלפנינו מהו שיטמא בגדים וכו' אך א"א לקיימו דהא לכ"ע בין לר"מ בין לרבנן אין מטמאין בגדים ועוד מאי קאמר הואיל וסופן לטמא טומאה חמורה דהיינו שמטמא בגדים הא גם מיד יטמאו בגדים הלכך נ"ל גירסתי שבקונ' עיקר:
שלא חישב לא לאכילת אדם ולא לאכילת מזבח. מכאן ראיה מבוררת לפי' תוס' במס' זבחים דף לה ע"א בד"ה באכילה וכו' ודלא כפרש"י שם ע"ש:
זר ששרף וכו'. כתב הרמב"ם פ"ו מהל' מע"ק הלכה ה' ושריפת כל הנשרפין כשירה בזר ובלילה ע"כ והרב בכ"מ לא הראה מקומו איה ובלי ספק שמדברי רבי זכיי שמע לה:
לא המצית את האור ולא המסדר את המערכה. כ"כ גם הרמב"ם פ"ו מהל' פרה הלכה ד' וקצת קשה הא מתחילה היה מסדר את המערכה ואח"כ הצית בה את האור כמ"ש רמב"ם פ"ג מהל' פרה א"כ היה לו לומר בהיפך לא המסדר את המערכה ולא המצית את האור וי"ל זו ואצ"ל זו קתני:
והלא סימן גדול היה להם וכו' ושוהין כדי מיל. וקשה מנא ידעו ששהו כדי מיל ואין לומר שידעו לשער שיעור מיל א"כ גם שיעור ג' מילין ידעו לשער ועוד למה קראו סימן גדול ונראה דשהו כדי מיל קודם שחזרו והם שהו עד שראו המלוים השניים שבאו לסוכה שנייה שהיתה מיל מסוכה הראשונה ואח"כ חזרו הרי ג' מילין ואע"ג דתני תחלה וחוזרין י"ל שלא רצה להפסיק בין הליכה וחזירה מ"מ השתיה היתה קודם החזרה:
הדרן עלך פרק שני שעירי