כרם שחרב. מכל צדדיו כדמפ' בגמרא:

עשר גפנים לבית סאה. שהוא חמשים על חמשים:

נטועות כהלכתן. שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב שנטועין אחר חרבנו פחות משמנה אמות בין גפן לגפן ולא רחוקות השורות של יוצאת זנב י"ו אמה אבל הן תוך י"ו אמה והכא אפילו ר"ש מודי דתחלתו היה נטוע על ד' אמות ובגמ' מפ' היכי דמי:

נקרא כרם דל. וכיון דקרוי כרם אסור תוכו וחוצה לו ככרם דעלמא:

כרם דל. בגמ' מפרש דל מגפנים ועשיר מעבודות:

שהוא נטוע ערבוביא. שאין הגפנים מכוונים בשורה גפן כנגד גפן אלא גפן זו נגד אויר של השנים:

אם יש לכוין שתים כנגד שלש. בכל הכרם חשוב כולו כרם ומפ' בגמ' מביא חוט ומותח:

מכל צדדיו. כדמפרש ר' זעירא:

מחוי לחברייא. מראה לחבריו בני הישיבה כיצד הוא כרם דל:

תשע שורין מן שובע שובע. תשע שורות שיש בכל אחת שבע גפנים וגפנים של שורה זו מכוונות כנגד גפנים של חברתה שנראות השורות שתי וערב והשתא סלקא אדעתין דאורך הכרם ל"ב אמה על כ"ד אמה כדרך הכרמים ד' אמות בין גפן לגפן שהן ס"ג גפנים אורך השורה שהיא תשע ממזרח למערב קרוי שתי דסתמא השתי ארוך מן הערב ורוחב השורה שהיא שבע מצפון לדרום קרוי ערב:

נסב שורה פרא שורה לשתי. כלומר קח שורה ועקור שורה מן השורות ההולכות לשתי ויהא חורבנך בדילוג כיצד שתקיים הראשונה ותקח ותדלג ותחריב השנייה ותקיים השלישית ותחריב הרביעית ותקיים החמישית ותחריב הששית ותשאר השביעית:

פרא. מדולגת כמו קרי חד פארי חד וכשתחריב כן נשארו מן מזרח למערב בד' שורות מט' גפנים שהם בין הכל ל"ו:

נסב שורה פרא שורה לערב. חזור עוד והחריב לערב אחת מבנתים דהיינו מצפון לדרום נשארו ה' שורות לערב כל א' מהן בת ד' גפנים וכדפרשינן שהן בין הכל עשרים גפנים:

נסב תרתי מכאן ותרתי מכאן ותרתי מכאן ותרתי מכאן. חזור והחריב משורה הדרומית של שתי שהיא עכשו בת חמש ההולכת ממזרח למערב טול ממנה שתים לצד מזרח ושתים לצד מערב ונשארה האמצעית לבדה וכן בשורה החיצונה של צד צפון ההולכת ממזרח למערב טול ממנה ג"כ שתים לצד מזרח ושתים לצד מערב ונשארו שתי שורות בנות חמש גפנים:

חדא מיכא וחדא מיכא. חזור והחרב עדיין מא' מן השורות האלו גפן אחת מראשה וגפן אחת מסופה כזה וישארו עשר גפנים כזה # ותוכל לעשות שתים כנגד שתים וא' יוצאת זנב לכל רוח וכיון שנשאר מהם צורת כרם לכל רוח ס"ד דאסור להביא זרע לכל אותה בית סאה וכדמפ' לקמיה:

את רואה כאילו אחרת נטועה. אצל כל זנב חזינן כאילו אחרת נטועה בצדה ויצייר האדם ששה כרמים וקל להבין ולא גרסינן אלא ארבע זימנין כאילו אחרת נטועה כאן ואע"ג דשש פעמים שייכי דשתים נטועות אתה רואה בקו אחד לצפון וכן לדרום חשיבי להו כחד ולא חשיב אלא לד' רוחות ונשארו הזויות חרבות ואפ"ה כל הרבוע הזה אסור: ור' זעירא אית ליה כר' יוסי בר זבידא רביה דקי"ל כר' יוחנן דקאמר לעיל את רואה כאילו אחרת נטועה כאן:

ליטע כאן אי את יכול וכו'. ואי קשיא דאמאי אינך מותח יותר הכרם דהא אין כאן שטח מרובה ונאמר דתחת הזנב יש אחרת ואחרת כנגדה ויהו השורות שלימות ומשני דאין זנב לזנב:

הדא אמרה דאין זנב לכרם גדול. דדוקא מעיקרא הוי כרם קטן משום דהוו שתי שורות שלימות אבל בתר דהוו כרם גדול דשלש שורות איכא בני שתים אין מושחין אלא מסדר הגפנים ד' אמות ולאותו גפן מבליעין ששה טפחים שלה בתוכן:

הדא מסייעא וכו'. דלהכי תני עשר גפנים לבית סאה לאסרה משמע דמודדין בקו ישר וכדפרשינן ולא באלכסון ומשם מודדין ד' אמות כטבלא מרובעת ונמצא הטבלא הזו האסורה עכשו חרבה שלשים ושתים אמה ממזרח למערב דבין גפן לגפן שמנה אמות שנטלנו גפן מבין כל גפן וגפן ויש בה שתי שורות של חמש גפנים ממזרח למערב עם תשלום זנבותיהן והם ארבע אוירים של שמנה אמה הרי כאן ל"ב אמה ויש ג' שורות עם הזנבות של ד' גפנים בשטחיות רחבה מצפון לדרום ח' אמה בין גפן לגפן הרי כ"ד אמה:

נמצאו ששים וד' על ארבעים וח'. כלומר עד כאן לא אוקימנא מתני' אלא בנטועין מעיקרן על ד' אמות. בין גפן לגפן ועולה הטבלא ל"ב על כ"ד ובהא לא מיתרצא מתני' דטבלא הזו אינה עולה אלא חצי בית סאה ויותר מעט ובמתני' משמע דכל בית סאה כוליה אסור דלהכי תנא עשר גפנים לבית סאה ובית סאה הוי חמשים על חמשים כדאיתא בעירובין פ' עושין פסין והטבלא אפילו אנו רואים אותה עתה כקודם חרבנה אינה עולה אלא ל"ב על כ"ד ולהכי קאמר השתא נוסיף כפלה בענין שהטבלא תהא ס"ד על מ"ח ונחזי אי מצינן לתרוצה למתני' כדמפ' ואזיל וכגון שהיו נטועין מתחלתן ח' אמה בין גפן לגפן עם הכרתין דמצטרפין לקידוש כדאיתא בפרקין דלעיל וא"כ בתשע שורות גפנים הוו שמנה אוירים של ח' אמה הרי כאן ס"ד אמה ושבע מצפון לדרום הוו להו ו' אוירים של ח' אמה הרי כאן מ"ח אמה:

ה"ג נסב תרתי מיכא ויהב לון הכא נמצאו מ"ח על מ"ח. וה"פ טול שתי רצועות כל רצועה ארכה מ"ח ורחבה שמנה אמה ויהב לון הכא כלומר לא תוציאם ותחריבם אלא תניחם אלא שתדע איך עולה המטע הזה של ס"ד על מ"ח טבלה של בית סאה דהא כשתטול שתי רצועות של ח' אמה רחב מצד מזרח או מצד מערב נשארין מ"ח על מ"ח וכשתתן רצועה של ח' על רוחב מ"ח הוי נ"ו אמה וכן באורך רצועה אחרת הוו להו נ"ו אמה על נ"ו אמה וחסרים הקרנות כל קרן רחב ח' על ח' אמה ובית סאה חמשים על חמשים אפ"ה בית סאה מיקריא:

ופריך חד ביניי עקר וחד ביניי יהיב הויא לה קרחה י"ו על י"ו אמה. כלומר כשתעשה כאן כמו שעשית למעלה נסב שורה פרא שורה בין לשתי בין לערב נמצא קרחתו של כרם זה י"ו אמה על י"ו אמה והיאך מצטרפין דהא תני לעיל מארבע אמות ועד ח' מצטרפין טפי אין מצטרפין ועוד די"ו קרחת מותר להביא זרע בתוכו כדתנן לעיל:

ומשני עבודתו בשמנה אמות. כיון שזה היה נטוע מעיקרו על נד עם הכרתין כך הוייא עבודתו קמייתא וכן נותנין לו עתה עבודה של ח' לכל גפן דהוו להו י"ו באויר שבין גפן לגפן סביב שורותיו תוך זנבותיו ואע"ג דהשתא איכא י"ו בין גפן לגפן אפ"ה חשבינן כאילו הגפנים היו שם כדאמרינן לעיל דחרבן חמור והכא היו גפנים שם ונחרבו ועוד הזנבות מוכיחות הילכך יהבינן ליה שמנה לכל גפן כדאמרינן לקמן דל הוא מגפנים ועשיר הוא מעבודות:

וקא בעי השתא עבודה שסביב השורות הוא תוך בית סאה. שישארו זנבות מבחוץ והיינו עבודה של ח' אמה דהא עבודותיו בעושר נינהו או חוץ לזנבות וההיא עבודה כשאר כרמים דעלמא דחוצה הוא דהוי והויין ד' אמות ומשו"ה קאמר מה את עבד לה הוא ועבודתו לתוך בית סאה או חוץ לעבודתו כלומר איסור בית סאה דקתני הכא היכי משערת ליה הוא ועבודתו קמא דח' אמה תהא בתוך בית סאה והוי סביב שורותיו ואין לצרף הזנבות דהא הן מרוחקין י"ו אמה ולא חשבינן הכא אלא בעבודה שסביב שתי השורות שהן ג' כנגד ג' שהן בתבנית כרם וא"כ ארכו עם עבודתו מן המזרח למערב מ"ח דהא מגפן לגפן י"ו הרי ל"ב וח' מעבודה למעלה וח' מעבודה למטה הרי מ"ח ורחבו ל"ב אמה י"ו בין גפן לגפן מצפון לדרום וח' מעבודה לכאן וח' מעבודה לכאן הרי ל"ב ובענין זה נמצא שחסרנו מן הטבלא של ס"ד על מ"ח מכל צד רצועה רחבה ח' וארכה מ"ח מכל ד' רוחות ורצועה של מ"ח ברחב ח' עולה תשבורתה תלת מאה ותמנן וארבע נמצא שחסר ד' פעמים תלת מאה ותמנן וארבע ונחלפה הגרסא שכתוב בהן וארבעין ותמניא וצריך להיות ותמנן וארבע והדרן קושיין לדוכתין דאין כאן אלא טבלא של מ"ח על ל"ב אפילו אי חשבינן עבודה שסביב השורות של ח' אמות ואנן בית סאה תנן:

ואין תעבדיניה חוץ לעבודתו. דהיינו עבודתו קמא דהיינו חוץ לזנבותיו ועבודתו התם כדרך כרמים דעלמא הוי ד' אמות חוץ לבית סאה א"כ הוי יתר על הבית סאה רצועה של רחב ארבע אמה באורך ס"ד אמה ועולה תשברתה מאתן וחמשין ושית שהן לכל ד' צדדין ארבע זימני רנ"ו וקשיא להכא ולהכא דלא מיתרצא מתני' דלדרך זו יתר ולדרך זו חסר:

ובמופלגות כיחידיות הן. כלומר ואין תימר דנפליגם יותר כדי שקרחתם תעלה לחשבון הוו להו יחידות ואין להן אלא ו' טפחים לכל רוח. ואיכא למידק דהא כי מרוחקות גפן מגפן י"ו נמי אין כאן קידוש דהא קאמר ר' אלעזר לעיל דמשמנה ועד י"ו אסור ואינו מקדש וממתני' משמע דלקידוש קתני לה דתנן ונטועות כהלכתן הרי זה נקרא כרם דל וכיון דקרו ליה כרם לקידוש הוא דקתני. תריץ דאפילו נאמר דלקידוש קתני כי אמר ר' אלעזר בנטועות מתחלתן אבל כי נטועות מתחלתן עד ח' עם הכרתין אלא שנחרבו לעולם בקדושתן עומדין:

ואין תימר ברוצף. כלומר שנפליגם יותר להשלים החשבון וכ"ת יחידיות הן שנטע בתוכן גפנים יותר בענין שיצטרפו הא לא מצית אמרת דלא תנינן אלא עשר גפנים:

הוי לא מצי תניא. אין לנו מקום לתרץ המשנה הזו שיהא מקדש או אוסר בית סאה ולא יהו אלא עשר גפנים ואני לא היה לי בסוגיא זאת אלא מה שהראוני מן השמים:

תני הכוורת מכוון. הגזע קרוי כוורת לפי שמשתפע ומתקצר למעלה כמו הכוורת שרחבה למטה ומתקצרת עד משהו:

הכוורת מכוון. דהיינו הגזע:

והנוף אינו מכוון. דאינו זה כנגד זה:

הרי זה כרם. דבתר גזע אזלינן:

העבו. גזען וע"י כן הן מכוונות הרי זה כרם ויהבינן ליה עבודה של ארבע אמות:

אית תנאי תני מבפנים. מותח החוט תוך חלל הכרם לצד פנים מאותם הבולטות לפנים מן שורה לשורה ואם לא יהו רחוקות הבולטות לחוץ מחברותיהן אלא טפח מצטרפות:

ואית דאמרי מבחוץ. מותח החוט בין אויר הנכנסות ליוצאות וצריך שיהא נוגע החוט בכולן ואם אינו נוגע אינן מצטרפות:

נותנין לה עבודתה וזורע את השאר. דאותה שורה החיצונה אינה נמנית עם הכרם והוו להו כגפן יחידית שעבודתה ו' טפחים וכדמפ' אם היו זרעים תוך ו' של שורה החיצונה אף גפנים של שורה החיצונה אסורות ואם היו הזרעים חוץ לששה של שורה החיצונה אלא שהן תוך עבודה של שורה השנייה אזי הכרם אסור שקידש והגפנים דשורה החיצונה מותרין דאין נתפסין בהדי הכרם ועבודה שלהן נתן להן דהא הרחיק ו':

ואם היו הזרעים בתוך ו' הכל אסור. דהוו בתוך עבודה של אלו ושל אלו:

אי זהו כרם דל. כל עבודותיו ח' והכל אסור. ומשני דל בגפנים ועשיר מעבודות:

כרם שהוא נטוע. בגמ' אי בכרם של שש שורות אי דחמש:

על פחות מארבע אמות. בין גפן לגפן:

אינו כרם. ואין לו עבודה אלא כגפן יחידית לא סביבו ולא באמצעו דכיון דאינו יכול לחרשו מלא הבקר וכליו לעלים בעלמא קיימי:

וחכמים אומרים כרם. ונותנין לו עבודה סביבו ארבע אמות:

ורואין את האמצעיות כאילו אינם. ומצטרפין החיצונים אם יש ביניהן ריוח הראוי ומפ' טעמא בשילהי המוכר פירות דסברי רבנן שדרך בני אדם ליטע שורות רצופין והראויות להתקיים ולהיות כרם יהו לכרם והשאר יהו לעצים. ובגמ' מפ' מאי כאילו אינן:

הרי הן עיקרו של כרם. דאולי הן היותר חשובות הילכך כלהי חשבינן כאילו אינן:

שהיו שש כנגד שש. שהיו שש על שש דטבלא כזו אם באת ליטול האמצעית שבין שורה לשורה מדרום לצפון תבא ליטול השורה החיצונה של צד צפון כדי שלא תהא סמוכה לחברתה ואם באת ליטול מצד צפון לדרום תניח החיצונה ותטול האמצעית ותבא להסיר מה שהנחת ולהניח מה שנטלת וכיון שאין הנטילה מוכחת וניכרת פליגי רבנן ור"ש אבל טבלא שנטועין ה' על ה' דלכל צד שבאת ליטול הנטילה מכוונת לנטיעה קמייתא מודי ר"ש לרבנן:

ור' מנא. פליג דאדרבה לא פליגי רבנן אלא בחמש על חמש לפי שהנטילה מוכחת ומכוונת:

אבל בשש על שש אילו אתה רואה האמצעיות כאילו אינן אלו או אלו. כלומר אין לך ברירה ליטול אלו או אלו ומודו לר"ש דאינן כרם וכמו שפירשתי למעלה וגמ' דילן בפ' המוכר פירות שייכא בטעמא דר' חנינא ובפ"ק דשביעית אשכחן סוגיא דתלמודא כר' מנא:

להדלותן על גבי זרעים. כלומר להדלותן ולסומכן אצל זרעים עד ששה טפחים וכאילו אינן גפנים דכרם הוא דתנן:

והגפנים מותרין. דלא אגידי בהדי כרם:

לההיא דא"ר יוסי. לעיל גבי שורה החיצונה שאינה מכוונת וכו' וה"נ אם זרע תוך ו' לאמצעית הכל אסור ואם זרע חוץ לששה לאמצעית מותרת אע"ג דהכרם יהא אסור דתוך ד' אמות היא וכאילו אינו כרם הוא דתנן:

כשם שחלוקין כאן כך חלוקין בשכונת קברות. דתנן במס' אהלות ובמס' נזיר מצא ג' אם יש בין זה לזה מארבע אמות ועד שמנה הרי זה שכונת קברות פי' אם יש בין ראשון לשני מתחלת ד' לסוף ד' דהיינו לרוחב המערה דהכי ס"ל להאי תנא דרוחב המערה ארבע אמות או שהן מושכבין בתוך שמנה אמות במדת אורך המערה שהא' בתחלת א' והשלישי בסוף ח' הרי זו שכונת קברות וקנו מקומן ותני עלה היו רצופין ואין ביניהן מד' אמות ועד ח' יש להן תפוסה ואין להן שכונת קברות דלא נקברו שם אלא לפי שעה ולפנותן אחר כן ר"ש בן יהודה אומר משום ר' שמעון רואין את האמצעיות כאילו אינן והחיצוניות מצטרפין מארבע אמות ועד שמנה ואשמעינן השתא ר' יוחנן דההיא ברייתא מוחלפת השיטה היא וסמי ברייתא מקמי הך מתני' והכי קתני אין להן שכונת קברות דברי ר"ש בן יהודה שאמר משום ר' שמעון וחכמים אומרים רואין וכו' ובגמ' דילן פ' המוכר פירות מתרץ להו אהדדי:

מרווחין ורצפן יש להן שכונת קברות. דהראשונים כדינן נקברו וקנו מקומם ויש להן שכונה:

רצופין ורווחן אין עליהן שכונה. וכיון דמעיקרא ניתנו ליפנות מפנן וכ"ש היכא דלא רווחן ומתני' במוצאן בתחלה ת"ק סבר רצופין מעיקרא הוו ור"ש סבר רווחין ורצפן נינהו אבל הכא בהיו מרווחין ורצפן דוקא פליגי וכדלקמיה:

אבל רצופין ורווחן דברי הכל דהוי כרם. דלא שייך הכא מפנן:

מה פליגין. כלומר במרווחין ורצפן היכי פליגי דהא על קמאי נחית דינא דכרם ולא יסתלק ומשני בבא ומצאן רצופין:

גל נפל עליהן. ודחקן ואין הוכחה מי מהן נסלק דלא ידעינן קודם הגל מי מהן הרחוקין ושורה יחידית הוי:

ורבנן סברי מרווחין היו. כדינן:

ורצפן. הלכך קיימי באיסורייהו והאמצעיים רואין אותן כאילו אינן:

עמוק עשרה ורחב ד'. דכיון דרחב ד' לא סגי ליה כלומר לא ידלג מעבר זו לעבר זו ועמוק עשרה דהיינו שיעורא דגדר בכל דוכתא כדאיתא בפ"ק דשבת וכיון דאיכא תלת מילי עמוק עשרה ורחב ארבעה ומפולש מראש הכרם לסופו ואע"ג דאיכא כרם להאי גיסא וכרם להאי גיסא הוי רשות לעצמו ומותר לזרוע בתוכו אבל פחות מרחב ארבעה או פחות מגובה עשרה או עמוק עשרה ורחב ארבעה אלא שאינו מפולש כיון דהכרם מקיפו משלש רוחותיו אין זורעין בתוכו והרי הוא כגת שנחלקו בו ר' אליעזר וחכמים ור' אליעזר בן יעקב ס"ל כרבנן בגת:

הגת שבכרם. היינו גומא מרובעת שסדין אותה בסיד ושם דורכין הענבים:

זורעין לתוכה. דחולקת רשות לעצמה:

וחכמים אוסרין. דאויר הכרם מקיף עד י"ו אמה ובגמ' מפ' דכ"ש דיודה ר' אליעזר לראב"י בחריץ דחולק רשות לעצמו ועוד דהוא מפולש:

שומירה שבכרם. תל גבוה שעולה עליו שומר הכרם לשמור הכרמים משם:

זורעין בתוכה. כלומר בראשה למעלה וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ז וז"ל שומירה שבכרם אם גבוהה עשרה ורחבה ד' מותר לזרוע בראשה ירק ובלבד שלא יהו השריגים נוגעין בה כדי שלא יראה ירק בתוך הכרם מלמעלה ע"כ ואין לפרש כי ההיא דגרסינן גבי קרפף בעירובין דההיא מחיצות אית לה וגג אית לה וכבר תנא דינא דגדר אלא כדפרישית והא דנקט תנא בתוכה משום דאית ליה לתנא דכל דבר שגבוה י' ורחב ד' חולק רשות לעצמו ואמרינן גוד אסיק ומוקף מחיצות הוא כדאיתא בפ"ק דשבת ולהכי שייך למיתני תוכה ואע"ג דאסרי רבנן בגת היינו משום דאויר הכרם מקיפה כדאיתא בגמר' אבל שומירה שהיא גבוהה ואין אויר הכרם מקיפה מודו ובגמ' מפ' אי מיירי בעגולה שאין לה זוית או דוקא במרובעת:

ואם היה שער כותש אסור. אם היו הענפים של הגפנים מתאחזין ומסתבכין על גב השומירה אסור לזרוע ירק עליה וכותש ר"ל הנופות כותשין זה על זה ומתערבין זה עם זה ובפ' אלו מפסיקין מיבעיא לן אי בעינן כותש ע"ג הגדר שיהו מחלידין אותו וכותשין אותו או דילמא כותשין הענפים מלמעלה אילן זה עם אילן זה ואסיקנא דאפילו השער כותש אסור וכ"ש הגדר כותש והכא מפני שהן גפנים ואין לענפיהם כח לעמוד בפני עצמן ופשיטא דטוענין עצמן על גב השומירה ממש לא מיבעיא לן. ופסק הרמב"ם ז"ל כר' אליעזר בן יעקב דמשנתו קב ונקי וכ' והוא דאין השריגין מתפשטין על החריץ ומשמע ליה דאכולה מתני' קאי הא דקתני ואם היה שער כותש וכו' ואין נראה דכיון דזרוע למטה והענפים גבוהין עשרה אין לחוש אבל בפ' עריס משמע דהגפן אוסרת זרעים תחת נוף שלה כדברי הרמב"ם ז"ל.

גפן שנטועה בנקע. היא גומא כמו נקעים מלאים מים דפ' האומר בקידושין:

נותנין לה עבודתה. בין לאורך בין לרוחב והיינו ששה טפחים ומשמע דמצרפין המקום הפנוי למטה ועליו מוסיפין התשלום למעלה עד ששה טפחים ומפ' בגמ' וכגון דאיכא ג' טפחים ועד ד' למטה חזי משלים הארבעה מלמעלה להשלים ו' ולא פחות דלא חשיב מקום פחות מד' אבל אם שטח שלמטה פחות מג' לאו כלום הוא ונותנין כל הששה למעלה כך פירשו רבנו שמשון ז"ל והרא"ש ז"ל המשנה הזו דס"ל דלשון הגמ' דגרסינן משלשה ועד ארבעה היא מתני' קאי אנקע וגת. והרמב"ם ז"ל בפ"ז כתב הבית שבכרם אם היה יותר משלשה טפחים על שלשה טפחים זורעין בתוכו ירק ואם היה פחות מג' על ג' הרי הוא כסתום ע"כ דס"ל לרב ז"ל דלשון הגמ' קאי אבית ואשמעינן דאע"ג דלענין שבת לא חשיב רשות פחות מד' הכא חשיב לענין כלאים ופי' משלים ד' וזורע מיד רצה לומר משלים ד' עם הדפנות וחשיב מקום לענין כלאים ומותר לזרוע בתוכו ואתי שפיר השתא דקאמר ר' אבין ובבתי כלאים הוחבאו בית וכו' דהא אשמעינן דבית דמתני' בית הכלא הוא וקרינן ביה %כלאים וכלאים הוחבאו אבל לפי' רבנו שמשון כיון דלא אשמעינן בבית מידי ושמעינן דהוא כסתם בית והיינו לכל הפחות כרשות היחיד לשבת הא חשיב מקום ומאי צריך קרא ועוד דבשלמא לפי' הרמב"ם ז"ל כסתום אתי שפיר דאין בו חלל כלל אלא לפי' רבנו שמשון ז"ל קשה דאפילו דהוי פחות הנקע אמאי לא מהני להשלים דהא כסתום קאמר ולא קאמר כאילו אינו ועוד דלשון וזורע מיד משמע דלאקולי קא אתי ומיד שרי ולדידהו עד תשלום ששה טפחים אסור אלא עיקרן של דברים כדברי הרמב"ם ז"ל:

נותנין לה עבודתה. לקמן בפ' עריס מפ' דהאי נקע וגת אפילו בעמוק עשרה ורחב ארבעה מיירי ופליג ר' יוסי דאינו זורע אלא א"כ יש שם ארבע אמות דמקום פנוי ומפ' טעמא בפ' עריס ע"י שהוא מגופף מד' רוחותיו אסור דכיון דהוי מוקף מחיצות מד' רוחותיו בטל קרקע שהוא פחות מארבע אמות אגב הגפן ודין קרקע מקום פנוי דמחול נגעו בה אבל אי איכא ארבע אמות מקום חשוב הוא ואינו בטל אגב גפן יחידית אע"ג דסמוכה לכותל הגת או לכותל הנקע ונותן לה עבודתה דהיינו ששה טפחים בלחוד וזורע את המותר:

עד שיהא מבורק כדי הוא וכו'. נראה לי לפ' האי מבורק מלשון ברקא חלילא דריש פ' המוכר את הבית שפירשו בו הגאונים ז"ל שעושין חלל כמו חדר קטן תוך עוביו של כותל ופתוח לבית ובשביל שהאורה הנכנסת שם הוא כמו ברק החרב שמכה השמש נכחו ומברקו למקום אחר וכן הכא שהאור מכה בכותל נכחו ומברק לחדר הכנוס קרוי ברקא שולאפא בלע"ז וכן נפ' כאן שזה החריץ נכנסת החפירה שלו תחת כותלו וכותל החריץ על החפירה וכיון שיש חלל תחתיו כדי הוא ועבודתו דהיינו שיעור רחב החריץ דהיינו ד' טפחים ועוד שיעור עבודתו של הכרם דהיינו ד' אמות דהוי שיעור בית כדתניא בסוכה פ"ק ומיבעיא לן השתא דדילמא לא שרי ר' אליעזר בן יעקב אלא עד דאיכא חמשה מילי תלתי תנו להו בהדיא חדא מפולש מראשו ועד סופו ועוד דבגובה הכותלים יש עשרה ורחב הקרקע למעלה ד' והני שנים מיבעיא לן דדילמא בעי נמי למטה בקרקעיתו רחב ד' ותחת הכותל שיעור רחב עבודת הכרם ומשו"ה חשיב ולא אגיד בהדי כרם אבל אם אין בו שיעור זה מודי:

ומסיק מן מה דתני מודים חכמים לר' אליעזר בן יעקב כשהוא מבורק וכו' הוי ר' אליעזר בן יעקב סבר ואפילו שאינו מבורק וכו' ובתלת מילי סגי ליה:

מה פליגין. ר' אליעזר בן יעקב ורבנן:

בשתי שורות. של גפנים מכאן. מצד זה של חריץ:

ושתי שורות. של גפנים מצד האחר דהוי כרם מהאי גיסא וכרם מהאי גיסא:

אבל שורה אחת מכאן ושורה אחת מכאן. שאין כרם לא לכאן ולא לכאן כיון שמגיע החריץ נגד שלש גפנים אע"ג דלא משיך תו ורצופות השתי שורות:

בטל הכרם. ואין לו אלא ששה טפחים נגד החריץ וטעמא דשלש גפנים היינו שיעור דאורך כרם:

פחות מכאן. קס"ד אגבהו קאי:

ופריך דלא כן מה אנן אמרין. השתא עשרה אסור לרבנן תשעה לא כ"ש:

אלא לרוחב. הוא דקאמר פחות מארבעה שיכול האדם לעבור מצד זה לצד זה:

ופריך דמאי אשמועינן דלא נימא דהוי כסתום. כלומר דהוי כמסורג וארוג דהא מצי לסככו כיון דהמקום קצר ויעמד הסכוך א"נ כיון דמסגי ליה מעבר לעבר חשיב כסתום ויהא מותר לזרוע תחתיו:

ותניא שרשי פיאה הנכנסין בתוך ארבע אמות של עבודת הכרם למטה משלשה. של קרקעית הגפנים מותר והכא למטה מעשרה:

ומשני שנייא היא שאויר הכרם מקיף. הילכך אסור:

שעמוק כגבוה. דהא תנן בריש פירקין דקרחת הכרם דחריץ מהני להקל כמו גדר ומותר לזרוע בסמוך לו וא"כ תהוי גת כשומירה דמתני' וכו"ע מודו ונזרע בגת העמוקה כמו בשומירה הגבוהה:

אלא שאויר הכרם מקיף. כלומר שאני הכא דאיכא כרם מהאי גיסא וכרם מהאי גיסא ועולין על אוירה ומבטלין אותו:

ר' אליעזר. דגת:

יודה לר' אליעזר בן יעקב. גבי חריץ דהא אית ליה לר' אליעזר סתם שעמוק כגבוה והיינו טעמא דגת אע"ג דאינו מפולש וכ"ש גבי חריץ דאיכא תרתי:

שאויר הכרם מקיף. גבי גת מקיפה הכרם מד' רוחותיה:

צריך שיהא שם חלל ד'. טפחים תחתיהן של כותל השומירה בענין שהזרעים אינן יונקים מכותלי השומירה ומוקי לה בעגולה שאין לה זויות שנפלו אבני בניין הזויות ממנה ומחלידין השרשים לכותלים ותפול:

אבל במרובעות. שיש לה אבני הזויות במקומם כיון דיש לה ד' על ד' תו לא צריך:

ג' טפחים עפר מלמעלה. פליג אר' חייא דסוגיין וסבר דיש לה עפר על גבה שיוכלו הזרעים לינק אבל אין לה עפר על גבה עיקר יניקתה הוא מאויר הכרם שנוטה נוף הירק בתוכה ומוקי לה בעגולה דלא חשיבא ויניקת נוף חשיבא אליבא דרבנן כיניקת שורש בין לענין שבת בין לענין טהרת זרעים דהא לית להו התורה ריבתה בטהרת זרעים כדמשמע בשילהי המצניע והכי איתא בהעור והרוטב וה"נ אית ליה לרבא פ' שני דגיטין:

שמחביאין בו את הכלאים. שיש לך רשות אפילו בכרם דחמיר להחביא בו את הכלאים ומסרו הכתוב לחכמים דהיינו ביש בו ג' ותשלום ד' משלים בכותלים וזורע בתוכו והיינו בית כלא דאין יכול האדם לשבת בו אלא מעומד וכדפרשינן במתני':

הנוטע ירק. הזורע ירק:

בכרם. תוך הכרם באמצעו כדמפ' בגמ' והוא שזרע כנגד האמצעית ולאו דוקא באמצע הכרם ממש שאם יש בכרם מאה שורות על מאה וזרע בסופו אלא שזרע באמצע שבע שורות של שבע שבע כדאמר בגמ' שלכל א' מן הצדדין יש לו שיעור המפורש במשנתנו מקדש גפנים כשיעורא דמתני' ואין כוונת הגמרא אלא לאפוקי אם לא יהא מן הגפן הזרועה עד סוף הכרם שלש גפנים מלבד הזרועה או עם הזרועה אצלה וכן פירש רמב"ש ז"ל:

או המקיים. שצמח הירק מאליו וראהו ולא עקרו עד שהוסיף א' ממאתים כדאיתא בס"פ המבריך:

מקדש מ"ה גפנים. אוסר בהנייה וטעונין שריפה ולישנא דקרא נקט:

אימתי בזמן שהן נטועות ארבע על ארבע. פי' רבנו שמשון ז"ל שהרי כשתטע שבע שורות של גפנים שיש בכל שורה ושורה שבע גפנים כדאיתא בגמ' וכל הגפנים מכוונים ד' אמות בין גפן לגפן ממזרח למערב וכן מצפון לדרום תמצא מ"ט גפנים נטועות בתוך ריבוע של כ"ד אמה על כ"ד אמה דשורה של שבע גפנים יש ביניהם שש אוירים של ד' אמות וכשזורע סביב גפן האמצעית של שורה רביעית דהיא גפן האמצעית של כל מ"ט גפנים הרי זה מקדש י"ו אמה לכל רוח כדקתני סיפא דהיינו ל"ב על ל"ב עגולות נמצאו כל מ"ט גפנים נטועות בתוכו חוץ מארבע גפנים שבארבע זויות משום דכל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא נמצא דריבוע כ"ד האלכסון עודף עליו עשר אמה פחות שני חומשין והוו להו ל"ד אמה של אלכסון פחות שני חומשין ולכך יצאו הגפנים של הזויות חוץ לשלשים ושתים ע"כ. וקשה עלי מאד דכיון דמשער כ"ד על כ"ד א"כ ארבע אמות דעבודתן דהני גפנים בהדי גפנים קא משער להו ואילו לעיל תנן פלוגתא דר"ש ורבנן הנוטע כרמו פחות מד' אמות בין גפן לגפן דלכולהו מסקינן דארבע אמות שאמרו חוץ ממקום כרתין הוא ושמא ס"ל לרב ז"ל דדוקא ארבע אמות שסביב הכרם לעבודתו הוא שאמרו דחוץ מן העקרים הן אבל ד' דבין גפן לגפן אף עם הגפנים משערינן וכן נראה ג"כ דעת הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה הזו וזה אין במשמע דגרסינן בפ' הספינה דד' אמות שאמרו כדי עבודת הכרם והיינו כמלא בקר עובר וכליו ובהדיא א"ר זעירא דארבע אמות חוץ ממקום גפנים והיינו טעמא דההיא מתני' דתנן לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חברו אלא א"כ הרחיק ממנה ד' אמות פי' לא יטע אדם אילן בקצה שדהו סמוך לשדה חברו כדי שלא תלך מחרישתו לחרוש אילן זה דרך שדה חברו וכיון דטעמא משום אורך המחרישה כך צריך הבדל בין גפן לגפן כדי ד' אמות שלימות. ותו קשיא לי על דבריהם לדידהו דאמרי דמשערינן עגול של י"ו מרישא כיון דתנן דאוסר מ"ה גפנים א"כ אינו אוסר אלא ג' שורות לכל ד' צדדין ואמאי והרי משך ג' שורות אין שטחן אלא י"ב אמה ד' אמות בין גפן לגפן וכיון דמשערינן עיגול של ל"ב אמה צריך להוסיף ד' אמות למעלה וד' למטה וא"כ היה להו לאסור גפן משורה רביעית למעלה וכן לכל הצדדין דהא נוגע בה עקם העגולה וכ"ש לדעתייהו דסברי דכל גפן וגפן תוך ד' אמות היא. ועוד קשיא להו לרבוותא ז"ל דאמאי כשהן נטועות חמש על חמש מקדש מ"ה גפנים והלא טבלא של שש אוירים דכל אויר ואויר של ה' הויא טבלא מרובעת של ל' על ל' וכל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא והוי א"כ האלכסון מ"ב אמה ואילו אלכסון של עיגול שמנקודת אמצעו עד סיבובו י"ו הוי ל"ב ואפילו לדעת חכמי המדות עולה האלכסון ל"ב וחצי אמה וקרוב לרביעי ותו לא וטפו להו עשר אמות ויותר ואפילו שנחסור גפן הזוית פשו להו טובא ומה שפי' ז"ל בזה אינו אמת וכבר הקשה עליו בזה הר' ישראל בעל יסוד עולם וגם הרא"ש ז"ל והרמב"ם ז"ל תירץ על זה בפי' המשנה כן וז"ל התשובה שהכרם כשיהיה חמש על חמש ועשינו עגולה וראינו אותה כאילו היא כולה מליאה ירק ואלכסונה ל"ב יצא האלכסון מן השורות אמה לכל צד דהא עד השורה החיצונה הוו ט"ו אמה לכל צד ורוחב העיגול י"ו יוצא אמה לכל צד חוץ לשורה ואין עד השורה הסמוכה לה אלא ד' אמות והוא שיעור עבודת הכרם ובעבור שהשיעור מצומצם ראינו כאילו נמשכה העגולה וגדלה עד שהגיעה לשורות החיצונות שהיה מהן עד קצה האלכסון ד' אמות מפני שיעור עבודת הכרם המצומצם עכ"ד. וקשה עלי מאד דאלו דברי נביאות הם ואין להן שורש בגמ' כלל ועוד אי הכי למה נוציא הגפנים של הזויות בצורת ד' על ד' והא אינם משוכות מן העיגול אלא מעט ויכנסו דהא הן תוך ד' אמות של עבודה ותירץ רבנו מאיר בר' שלמה ז"ל לזה וז"ל שאין אנו משגיחין בעבודת הכרם כדי להוסיף אלא כשהגפן של אמצע השורות נכנסת כנגד הגפן הזרועה בלבד ע"כ. ואינו נכון דבצורת העיגול כל הצדדין שוין ואין חלק בו כשתסתכל מן הנקודה האמצעית שלא יהא נגד אמצעו וכולן הוו נגד. ועוד קשה דכי נטועות ד' על ד' נוסיף ד' של עבודת הכרם ולתסרו שתי שורות יותר חוץ לטבלא של כ"ד על כ"ד וכ"ש שורה אחת שנוגע בה עקם העגולה כאשר צייר הרמב"ם ז"ל ובהלכותיו ראיתי שכתב בפ"ו כן הזורע ירק בכרם או המקיים עד שהוסיף במאתים הרי זה מקדש מן הגפנים י"ו אמה לכל רוח עגולות ולא מרובעות ורואין כל העיגול שרחבו ל"ב אמה כאילו כולו מלא ירק וכל גפן שתהיה בתוך עיגול זה נתקדשה עם הירק וכל שחוץ לעיגול אינה מתקדשת בד"א בשהיה בין שפתי העיגול הזה ובין שורות הגפנים שחוצה לו יותר על ד' אמות אבל אם היה ביניהם ד' אמות מצומצמות או פחות רואין את העיגול כאילו הגיע לשורה הסמוכה וכאילו רחב העיגול מ' אמה ורואין כל גפן שתפול תוך מ' אמה הרי היא מתקדשת עכ"ד. הרי שסמך על עיקרו ופסק כן דכל גפן שתפול תוך מ' אמה הרי היא אסורה בהנאה וא"כ קשה מאד דכשנטועות ד' על ד' אמאי תני תנא מ"ה גפנים טובא הוו ומראה לדבריו דלא תני תנא מ"ה גפנים אלא לצדדין דכשהן ד' על ד' מה שמחזיק העיגול מ"ה נינהו אבל טפי אסירי ובה' על ה' מ"ה אסורות ותו לא וכל זה אין במשמע. ועוד דהא קיי"ל דכרם של שתי שורות אם יש בין העיקרים ח' אמה אין בו קידוש ושרי להביא זרע לשם ולדעתו כיון דהשיעור מצומצם כיון דאם נתקדשה שורה ראשונה שזרע אצלה כגון תחת העלין תקדש נמי שורה האחרת דהא השיעור מצומצם. אבל האמת והעיקרים שבנוייה משנתנו עליהם הרי אלו. העיקר הראשון הוא דכל מדות דגפנים דמתני' בנטועות הגפנים חוץ למדה הן. ועוד עיקר שני דמתני' אתיא כפשטה דברישא לא תני י"ו אמה לכל רוח ואין אוסר ומקדש בבבא קמייתא דהיינו ד' על ד' אלא י"ב לכל רוח מלבד מקום הכרתין, ובה' על ה' מקדש ט"ו לכל רוח מלבד מקום הכרתין. ובסיפא דו' על ו' או שבע על שבע מקדש י"ו אמה נמנין מעיקר הגפן הזרועה ירק בקרקע והגפנים בכל המדה והשתא הוא דמנינן קרקע כל השטח דנגד הגפנים לא הוו י"ו שלימות ומשו"ה איכא קידוש ומשום דהני תרתי בבי קמאי שיעור י"ב ושיעור ט"ו הוו חוץ ממקום הגפנים משו"ה לא מני תנא בהו שיעור הקרקע האסור אלא מנה סכום הגפנים ובסיפא דמונה בהו מן הגפן הזרועה ירק נמי בשיעור הקרקע אבל לעולם כל שיעורין דמתני' דגפנים דמני עבודתן לא שנא ד' ל"ש ו' ל"ש ז' כולהו חוץ מעיקר הגפנים נינהו דקי"ל כר' זעירא כדאיתא בגמ'. ועוד עיקר ג' דאם שטח הקרקע שלפני הגפן הזרועה יכולין אנו לתפסו בעבודה תפסינן ליה בעבודה וצריכין אנו לתת על גב העבודה כרם על גביו ולצדדיו ואם אין אנו יכולין לתפסו בעבודה תפסינן ליה בשם כרם וחזינן כמה נוכל לתפוס משם בכלל כרם ואם לאו נדון בקרקע וכמו שאבאר אלו העיקרים על פי שרשי הגמ' בס"ד. והיינו טעמא דמתני' דנקטינן לעיל בפ' קרחת דשיעור עבודה שחוץ לכרם ד' אמות ותו לא וכשזורע בעבודה אוסר שיעור כרם לפניו ואין שיעור כרם בפחות משתי שורות דקי"ל כב"ה דתנן לעיל הזורע ד' אמות שבכרם ב"ש או' קידש שורה אחת ותו לא דלדידהו הוי שיעור כרם ותנן התם דאע"ג דב"ש מחמרי ואמרי דכרם שורה א' הוי ובעי עבודה ד' אמות סביביו אפ"ה מקילי בסיפא דקים להו דאין כח הקידוש תופס חוץ לעבודה אלא שיעור כרם בלחוד ומכי קידש שיעור כרם אין לו קידוש אחר והכרם כמו שהוא נטוע כך מתקדש אם ד' ד' אם ה' ה' דארץ כנען לגבולותיה אמר רחמנא כדאמרן לעיל וטעמא נראה דכתיב לא תזרע כרמך כלאים ומשמע כרם דילך כמות שהוא אפילו גדול של עשר או עשרים שורות וכתיב בתר הכי גבי קידוש ותבואת הכרם לומר לך בקידוש שיעור כרם אסור ותו לא ואע"ג דכרמך הוי טפי ומש"ה תנן לב"ה אע"ג דמקילי ברישא בסיפא מחמרי וקידש ב' שורות דאין כרם בפחות מכן להקל ולהחמיר כדאיתא התם. ושיעור כרם ארכו פעמים ח' כגון נטוע ד' על ד' ופעמים מושך עד י"ו אמה ולא י"ו אלא עם הגפנים דבעינן אין ביניהן שמנה כר' אלעזר דגמ' דהא שיעור כרם ג' כנגד ג' והא דאמרינן אחת יוצאת זנב הא אמרינן לעיל דהעבודה של ד' אמות מודדין כנגד הזנב בקו ישר ורואין כאילו יש אחרת כנגדה דקי"ל כר' יוחנן ומנא לן דכרם פעמים ח' פעמים עד י"ו ולא י"ו דתניא בתוספתא ומייתי לה לעיל שתים כנגד שתים מד' אמות ועד ח' וזנב מד' אמות ועד ח' ומפ' ר' אלעזר בגמ' לעיל דעד ח' ולא ח' קאמר וחוץ ממקום כרתין הם וא"כ כשזרע סביב גפן האמצעית ירק כדאיתא בגמ' ויש בין גפן לגפן חוץ מן העיקר ד' אמות דהיינו רישא חשבינן להנהו ד' אמות שלפני הירק שתפס מהם הירק משהו לכל סביביו שהן ד' אמות של עבודת הכרם ועל כרחיך אסרינן ע"ג שיעור העבודה כל שיעור כרם כל היכא דשייך דהיינו ג' כנגד ג' סביבה של עבודה של אותה הגפן שמקדש לכל סביבותיה וא"כ כיון דלא שייך איסורא דקידוש היותר גדול אלא שיעור עבודת הכרם וכרם ברישא שנטועות ד' על ד' בשיעור י"ב אמות מן הירק דאויר סגי דאיכא שיעור עבודה וכרם וליכא למיסר טפי כדפרישית דמדב"ש נשמע לב"ה וכמו שהוכחתי ומש"ה לא אסרינן אלא מ"ה גפן דמשערינן כרם למזרח וכרם למערב וכרם לדרום וכרם לצפון על דרך אותה סוגיא דפלוגתא דב"ש וב"ה וגפן הזוית יוצאה לחוץ כשתסתכל בצורה דלקמן היטב דהא כנגד הגפן שזרע וכל סביבותיה יש לה כנגד הקו שלה ג' גפן לצד מזרח והרי כאן ג' בשורה א' וצריך אתה לתת לה כן לכל הרוחות דהא עגולה ירק היא ואתה רואה שיש נגד הירק שזרע ד' טבלאות של ד' אמות על ד' אמות כל טבלא וטבלא ומסוף הטבלאות אנו מודדין תשלום שיעור הכרמים דהא כולם נתקדשו כיון דגפן האמצעית היא כולה מוקפת ירק כדאיתא בגמ' וצריך אתה להוסיף שורה אחת של ג' גפנים להלן משטח הטבלאות בין לצד ימין בין לצד שמאל בענין שלצד מזרח יש לך ה' שורות של ג' ג' וכסדר שאתה נותן למזרח אתה נותן למערב וכן לצפון וכן לדרום ה' שורות של ג' ג' והשתא מתקדשות לך מ"ה גפן ובהכרח גפני הזויות יוצאות לחוץ ואין מתקדשות ויש לך כאן בצורה זו ד' כרמים לכל רוח דהוו להו ה' שורות לאחת ואחת של ג' גפנים שהזויות החיצונות חסרים והטעם שאין תופס איסור דד' טבלאות כל אחת של ארבע על ארבע דהיינו אוירים של עבודת הכרם אלא עד זה והא לך הצורה # כדי שיתבאר למראית העין. ואם תאמר א"כ השתא כי מעיינת ביה שפיר תמצא דסביר לן דלסוף שטח ד' אמות של עבודה תופס נמי שורה אחרת לתשלום הכרם דמשם מזויתן של הד' אמות אנו מוסיפין שורה לכאן ושורה לכאן דהוו להו לכל צד ה' שורות דהוו להו ט"ו גפנים לכל רוח וכן לצד מערב ומתרכבין של הצפון בשל הדרום על האסורות הראשונות בענין דהו"ל מ"ה גפנים וכדפרישית ואמאי והא בפ' קרחת הכרם אמרינן זרע כנגד האמצעית על דעתיה דב"ה אוסר ג' כנגד ג' ופירשנו שם דלכל היותר שאנו מספקין ומאריכין בכרמים צורתן כן # דהוו להו י"ג גפנים דהוו שלש כנגד שלש לכולהו צדדין וכל אותה שמועה הכי סגיא דאין אנו מודדין לתשלום הכרם אלא מן הקו שכנגד הירק שורה אחת של ג' לכאן ושורה אחת של ג' לכאן אלא שאנו מוסיפין לומר דילמא הכרם הוא מן הגפן שכנגד הירק לצד צפון ולצד דרום וצריך אתה להוסיף עוד ב' לכאן וב' לכאן ולא יותר ומגיעין עד י"ג ולדידך מסוף הטבלא דעבודה ואילך היה לנו למדוד והיה לנו לאסור עד ט"ו כי היכי דאמרינן הכא ועוד קשה כי הוו ה' על ה' היאך מתקדשת גפן זוית כל כך שתופס הקידוש שמקדשת עוד שורה אחרת לתשלום הכרם והלא בה' על ה' שבע אמות יש בינה ובין גפן המוקפת ירק דכל אמתא בריבועא אמתא וכו' ולדעת חכמי המדות שבע אמות ועוד יש כמו שכתוב בתוספות עירובין פ' כיצד מעברין ולא אמרו אלא ארבע אמות של עבודת הכרם ולא שבעה ואמאי מתקדשי לך מ"ה גפנים. תריץ דהך קושיא אתא ר' זעירא לתרוצי דר' זעירא אשמעינן דהיינו אין ביניהם שמנה היינו ארבע אמות וטעמא משום דעבודה פוגעת בעבודה דכשתמשוך המחרישה של גפן המוקפת ירק כשתחרוש ממנה ארבע אמות מרובעות ותחרוש אותה של הזוית ג"כ ארבע אמות מרובעות הרי עבודה פוגעת בעבודה כיון דאין ביניהם ח' וחזינן דתוך עבודתה של גפן הזוית זרוע הירק הילכך יהבינן חוצה לה שורה אחרת מטעם כרם והיינו דמסייעי' ממתני' מימרא דר' זעירא בגמ' דאמרינן הדא מסייעא לר' זעירא דר' זעירא אמר ח' חוץ ממקום כרתין ודכוותה ארבע אמות וכו' כמו שאבאר בגמ' מה שאין כן ירק כשזרעו חוץ לכרם תוך העבודה של גפן שכנגדו דדוקא מינה של נגדו הוא דמשחינן ומן הזויות לא דאין עבודה דד' אמות לירק ולא אסרינן אלא ב' שורות חוץ מן השורה של נגד הירק שורה מכאן ושורה מכאן ולא יותר מה שאין כן הכא דאסרינן שתי שורות מכאן ושתי שורות מכאן משום דעבודה פוגעת בעבודה. ועוד יש חילוק אחר דירק חוץ לכרם אינו מקדש ד' אמות דעבודה אלא מדרבנן ושל תוך הכרם לוקה מן התורה ושאני איסור דאורייתא מאיסור דרבנן דגרסינן בפ' כלאי הכרם על דעתיה דר' יאשיה כיון דכתיב שדך לא תזרע כלאים וכו' ר' בון בר חייא אמר ליתן לו שיעור אחר תמן מן ששה טפחים ובכרם ד' אמות ואסיקנא התם דד' אמות דלקי עלייהו מן התורה היינו כשהיה שם בתוך הכרם שדה פנוי והקריחו לתשלום ד' אמות וזרע שם חטה ושעורה דומיא דההיא דפ"ק דא"ר יוחנן דאינו חייב עד שיהו ו' על ו' מוקרחין תוך שדה תבואה ועוד דקדקנו דבעינן מחיצה לסביבות ד' אמות כי היכי דלהוו חבושות והאוסר נעשה מחיצה ליאסר ובפ' המבריך נמי אמרינן אין לוקין אלא על עיקר הכרם הילכך כיון דסוגיא דהתם דקרחת הכרם הויא חוץ לכרם דלא לקי מדאורייתא לא משערינן אלא מגפן שכנגד הקו דמטו גירי דידה עד י"ג אבל הכא דלקי מדאורייתא דסביבות גפן האמצעית הוא דזרע בתוך הכרם חשיבי כל הטבלאות עצמו של איסור ומשו"ה מסוף הטבלא הוא דהויא תקנתא דרבנן למדוד ואפשר דהיינו טעמא נמי דר' זעירא שהחמיר בקידוש באין ביניהם ח' בתוכו ועל הדרך שפירשתי. ואם תאמר אכתי הא תינח לר' יוחנן דאמר חזינן בכרם אפילו הקטן דאית ביה גפן ששית משו"ה משכחת להו מ"ה גפנים אלא לשמואל דאמר לא חזינן ליה ששית מאי איכא למימר. תריץ ה"מ היכא דליכא ששית אבל אי איכא מודי דהא בפלוגתא דב"ש וב"ה לעיל אמרינן זרע כנגד האמצעית אוסר ג' כנגד ג' וסתמא דתלמודא היא ואכתי לא איתמר ההיא דר' יוחנן. ועוד בר מן דין דמאן פלג לה ופשיטא לכולהו אסירי והכא כנגד הגפן הוא דזרע ולכל סביבותיה דחמירא כדלעיל ולא נגד הביניים ומשו"ה בעינן שתהיה האמצעית עגולה ירק שיהו שוות כל הרוחות לקידוש ושוה שתקדש כל סביבותיה כולן דגירי דילה אהנו לכולן. וטעמא דה' על ה' היינו דניהי דהשתא תוך עבודת הכרם לא הוי הירק דחמש אמות איכא מן הירק עד הגפן הקו של נגדו אכתי מטעם כרם דממקום הירק ולהלן נכנסות ג' שורות דהוו שיעור אורך כרם בט"ו אמה דאע"ג דלא משערינן אלא ממקום הירק גופיה אפי' הכי נכנסות ג' גפנים בט"ו אמה אע"ג דט"ו אמה יהו חוץ ממקום כרתין וכולן מ"ה מתקדשות ואין לנו למעט אלא גפן הזוית ותו לא אבל כי נטועות ו' על ו' דכי נמי מנינן ממקום הירק הכרם וחוץ ממקום גפנים אין נכנסות ג' גפנים לאורך הכרם דהא הוו להו י"ח אמה ממקום הירק מלבד מקום הגפנים דהיינו כרתין וכל שכן כי נטועות ז' על ז' דהוו להו כ"א ואין לך כרם בעולם היותר ארוך שיתקדש אלא עד י"ו אמה ולא י"ו דהכרתין ממעטין וכדאמר ר' אלעזר ?(א) מארבע אמות ועד שמונה אסור ומקדש והוו להו עד י"ו אמה כיצד מראשונה לאמצעית עד ח' ומאמצעית עד השלשית עד ח' ומשום עבודה דחוצה לו ליכא למימר דלא אשכחן עבודה חוץ לכרם אלא ד' אמות טפי לא הילכך אין מודדין אלא ממקום הירק י"ו אמה דהוא הכרם היותר ארוך ששנינו בו דמקדש והטעם דהגפנים ממעטין בשתי שורות שיעור הי"ו ומקדש ויכנס בו מה שיכנס טפי אינו מקדש ובגמ' אבאר היכי מסייעינן ליה לר' אלעזר ממתני' בס"ד ונתגלה טעמה של משנתנו על פי שרשי הגמ' ברוך ה' יצפון לישרים תושיה. אחר שפירשתי כלל משנתנו דכל מדות דגפנים דמתני' חוץ ממקום גפנים הן והכרם היותר גדול הוא עד י"ו ויסודה בנוי על ההיא מתני' דהזורע תוך עבודת הכרם קדש שתי שורות ובסוגייתה אלא דהכא חמיר טפי דעבודה פוגעת בעבודה ועוד דאיסורא דאורייתא הויא ורישא שיעורה בעבודתה לד' צדדין של הגפן הזרועה ירק ובכרם לד' רוחות וכולן מ"ה נופלין, ומציעתא אע"ג דלא משערינן בעבודה אלא בכרם לחוד נמי כולן נופלין וסיפא לא נפלי כולם ואפילו בשיעור כרם ונתתי טעם לשבח דברישא לא תני בה י"ו אמה דאין שיעורה אלא י"ב חוץ ממקום הגפנים רוב אלו הענינים מצאתי אחר שנים הרבה בדברי ר"י ז"ל והודאות והלל לה' שמצאתי לי אילן גדול להתלות בו אלא שלא נמלט ממה שחשבו המפרשים דארישא נמי קאי שיעורא די"ו אלא דאינם מקודשות יותר ממ"ה גפן מפני שהשורה הרביעית היא חוץ לי"ו ובזה אין נראין לי דבריו שאין אנו צריכין להם. וז"ל מפ' בגמ' ר' יוסי בר חנינא והוא שזרע כנגד האמצעית שמואל אמר והוא שתהא האמצעית עגולה ירק פי' גפן האמצעית זרע סביבותיה ירק ועתה מתקדשות הן שבע שורות בר מד' גפני הזויות כיצד כי הירק מקדש י"ו אמות לכל רוח ורוח שנמצאו ל"ב אמות על ל"ב אמות וכן הדין נותן שאילו נקרח באמצע הכרם קודם הזריעה י"ו אמה היה נידון בקרחת הכרם והיינו נותנין ד' אמות לכרם זה וד' אמות לכרם זה וח' אמות היה זורע ואילו היה זורע ד' אמות שנתננו לעבודה היה מקדש שתי שורות בלבד וכאן אם היה זורע ד' אמות שנתננו לעבודת הכרם היה מקדש ב' שורות ועכשו שזרע באמצע מקדש לכל רוח י"ו אמה ולא י"ו ממש וכן הדין לקדש לכל סביביו שיעור כרם וכרם היותר גדול עד י"ו אמה מצטרף הילכך נתפסים הגפנים משורה שזרע בה הירק עד שורה הרביעית לכל רוח ורוח לצפון ולדרום ולמזרח ולמערב כחד כרם הילכך בזמן שנטועות ד' על ד' אמות לא יקדש אלא עד שורה הרביעית לה לכל רוח ורוח אבל בשורה החמישית לא שהיא חוץ לי"ו אמה הילכך מתקדשות לך מן הכרם שבע שורות שלימות חוץ מד' גפנים של ד' זויות שמן הגפן הזרועה לזוית נמצאו יותר מי"ו אמה שהמרובע יותר על העיגול רביע וכן בזמן שהן נטועות ה' על ה' כן יתקדשו לך כי מגפן אמצעית לשורה הרביעית ט"ו אמה הויין וכן לכל רוח ורוח לבד מד' גפנים שבזויות ונמצא כי נתקדשו לך מ"ה גפנים וא"ת מקום הגפנים יהא עולה לחשבון ובזמן שהם נטועים על ה' ה' יהא בין הגפן הזרועה לרביעית למזרח ולמערב לצפון ולדרום יותר מי"ו אמה ולא יתקדשו לך מ"ה גפנים הא לא קשיא דקי"ל כר' זעירא דאמר שמנה אמות חוץ ממקום גפנים הוא דמשחינן ודכווותה ד' אמות חוץ ממקום כרתין הוא דמשחינן לפיכך מתקדשות לך מ"ה גפנים. אבל בזמן שנטועות על ו' ו' או על ז' ז' אינו מקדש כשיעור הזה אלא כשיעור שתמצא בי"ו אמות עגולות דהיינו כ"א גפן כיצד כשתמדוד ממנה לכל רוח עד שורה הרביעית תמצא י"ח אמות בזמן שנטועות על ו' ו' ובזמן שנטועות על ז' ז' תמצא כ"א אמות והקידוש אינו מקדש אלא עד י"ו אמה הילכך משורת הגפן האמצעית הזרועה ירק תקדש בה ה' גפנים ותו לא וסביב לשורתה ב' שורות של ה' ה' גפנים וכן שתי שורות של ג' ג' גפנים מכאן דהוו להו ד' גפנים של ד' זויות דשורה השלישית מלבר דפשו להו מי"ו קצרו של דבר קו המדה יסובב ויגיע עד השורה הג' לה לכל רוח ורוח טפי לא ונמצא דמתקדשין לך מחמש שורות כ"א גפן מג' שורות האמצעיות ט"ו גפנים מכל שורה ה' ה' ומשתי שורות חיצוניות ו' מכל שורה ג' ומכל שורה ג' שארבע גפני הזויות שבשתי שורות החיצוניות אינם מתקדשות דכד משחת מן האמצעית לגפני הזויות הוו להו חוץ מי"ו אמה שהמרובע יותר על העיגול רביע וכ"ש דכד משחת באלכסונא אתי י"ו אמה וד' חומשין ובנטועות על ו' ו' ובנטועות על ז' ז' י"ז אמות וג' חומשין דכל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא עכ"ד ?(ב):

והוא שזרע כנגד האמצעית. ולמעוטי כנגד הביניים שהוא קל וכדלעיל והיינו כדמפר' שמואל שתהא האמצעית וכו' ומשום הכי מקדש מ"ה גפנים דהיינו לכל צדדיו וכדפרישית שבזה נעשu ד' טבלאות עצמו של איסור וכדמפ' ואזיל בכרם שעשוייה שבע שורין מן שבע שבע גפנים לכל שורה וכדפרישית במתני':

שתהא האמצעית עגולה וכו'. דוקא שהירק סביבותיה דבלאו הכי אין כאן מ"ה גפנים ואינו אוסר אלא מאותו הקו שהירק זרוע:

היך עבידא. כלומר היכי דמי דנתפסין מ"ה גפני:

הדא מסייעא לר' זעירא וכו'. ר"י ז"ל פי' לעיל דמסייעי' ליה ממתני' הכי דקשיא לן דאמאי מתקדשין מ"ה גפן כי הוו ה' על ה' דאפשר שיהא מן הגפן הזרועה לרביעית שכנגדה למזרח ולמערב וכו' יותר מי"ו אמה ותירץ מהא שמעינן דקי"ל כר' זעירא וכמו שכתב הרב ואינו נכון דמדת ד' אמות דמשחינן בר ממקום כרתין לאו מדר' זעירא שמעינן לה דתיפוק לי' ממתני' דתנן הנוטע כרמו פחות מד' אמות וכו' וקי"ל דד' אמות דהיינו כדי שהבקר עובר בכליו וא"כ פשיטא דד' אמות הוא חוץ ממקום כרתין ועוד דמדת י"ו פשיטא דלא בעינן ליה ברישא דלא הוזכר במשנה אלא בו' על ו' וז' על ז' אבל רישא בלאו י"ו סגי לן. ועוד לא ראיתי שביאר הרב מה שיש לדקדק בדברי ר' זירא שאמר ודכוותה ד' אמות וכו' דמה ענין זה לזה דאין ביניהן שמנה הוזכר גבי לא יביא לכתחלה הא דיעבד ש"ד דד' אמות הוזכרו גבי קידוש לאסור בהנייה בפלוגתא דב"ש וב"ה. אלא ה"פ דמפ' ר' זעירא עלה דמתני' דהנוטע שתי שורות אם אין ביניהם ח' אמה לא יביא זרע לשם ומשמע לכתחלה הוא דלא ומשמע נמי דבכרם קטן אם יש ביניהן ח' שרי ומפ' ר' זירא דהני ח' דשריין בכרם קטן היינו כי איכא ח' חוץ מעיקר הגפנים וטעמא דאין ביניהם דקתני לא יביא ס"ל לר' זירא דאם הביא קדש קאמר דתליא הא מילתא בשיעורא דמתני' דד' אמות דמקדש דהיינו חוץ ממקום גפנים מטעם דבעינן הבקר עובר וכו' והיינו טעמא דכי איכא הפלגה דח' בין שורה לשורה ובין גפן לגפן לא מצטרפי ושרי להביא זרע לשם אבל ליכא ח' קידוש נמי איכא דעבודה פוגעת בעבודה והוו להו פחות מח' כד' אמות ומסייעי ליה ממתני' דבמתני' מדמינן טבלא של ה' על ה' לטבלא של ד' ד' וקשיא לן והא לא תנן קידוש אלא בד' אמות אבל היכא דליכא ח' לא קתני אלא לא יביא ובבא דה' על ה' כי משחת מן הירק עד תשלום הטבלא ז' ועוד הוא דהויין כדפרישנא ואמאי נתקדשה כל כך עד שנתפסת ג"כ שורה שאצלה וחזינן כאילו הירק תוך ד"א שלה אלא ש"מ כר' זעירא דטעמא דלא יביא כי ליכא ח' תליא בדינא דד' אמות והיינו דקאמר ודכוותה ד' אמות דא"ר זעירא לאשמועינן היינו אין ביניהם שמנה היינו ד' דעבודה וממילא ש"מ דטעמא דאיסורא משום דפוגעת העבודה וקידוש איכא וטעמא דשריותא היכא דאינה פוגעת וכבר הארכתי במשנה:

הדא מסייעא לר' אלעזר דא"ר אלעזר וכו'. לעיל בפ' קרחת תנן דכי הוו ג' שורות דהוא כרם גדול דחמיר דבליכא י"ו אמה בין שורה לשורה דלא יביא וכו' וקאמר עלה ר' אלעזר דלא דמי איסורא דסיפא לאיסורא דרישא דאיסורא דרישא דהויין עד ח' איכא איסור וקידוש אם הביא ירק לשם ומר' זעירא שמעינן לה דהיינו אם אין ביניהן ח' היינו ד' דעבודה פוגעת וכו' אבל באיסורא דסיפא איסורא איכא קידוש ליכא ולא תימא שוין הן לא יביא דהאי כלא יביא דהאי, ועוד שאני כרם גדול דחמיר, דאין הדבר כן והך מתני' מסייעא ליה דהא מתני' בז' על ז' בעי למיתני דמקדש שתי שורות לכל ד' צדדין ואי ס"ד דאיכא קידוש בח' כי היכי דאיכא איסורא א"כ כיון דתני י"ו אמה דהיינו בשתי שורות א"כ ליתני נמי בח' דמקדש כמו בז' אלא ש"מ משום דכל שיעורי גפנים דמתני' בין שורה לשורה חוץ ממקום כרתין נינהו ואי תני ח' בהדייהו שמנה חוץ מכרתין משמע וכיון דתנא בעי קידוש וח' חוץ מכרתין ליכא קידוש אלא כדין גפן יחידית ומתני' בקידוש קא מיירי משו"ה לא תני ליה וכר' אלעזר ומנה י"ו בקרקע משום דנגד הגפנים לא הוו שלימות. וכבר פירשתי דיסוד משנתנו בנוי דכל מדותיה חוץ מעיקר הגפנים הוא דתנן ומשו"ה לא תני אלא שבע ותו לא ובדין הוא דמצי למיתני שמנה פחות משהו אלא באמות שלימות קא מיירי בבציר מאמה לא קא מיירי הילכך תני מדידה בקרקע והיינו טעמא דכרם היותר ארוך שיתקדש היינו עד שמנה אמה בין שורה לשורה ועם הגפן ובסיפא לא שייכי מ"ה. ולשון זה הגון מאד. ע"כ פירשתי משנה וגמרא לפי עניות דעתי. והרא"ש ז"ל פי' הא דקאמר שמואל והוא שתהא האמצעית עגולה ירק ה"פ רואין עיגול י"ו שסביב האמצעית כאילו הוא מלא ירק ואין לפרש דצריך שיזרע כל סביבות האמצעית דמאי נפקא מינה כך אוסר גרעין א' מצד א' כמו שאם יזרע הרבה סביב הגפן הילכך צריך לפ' דעל העיגול קאי שרואין אותו כאילו הוא מלא ירק ולהכי קאמר שאוסר כל הגפנים של שבע שורות הנטועות חמש חמש חוץ מגפני הזויות. ומסייעי' לר' זירא דאמר שמנה חוץ ממקום הכרתין גבי קרחת הכרם אמרה למילתיה דנותנין ד' אמות לעבודת הכרם מכאן וד' אמות מכאן וזורע ח' אמות שביניהן וקאמר ר' זעירא דהנך ח' אמות חוץ ממקום כרתין הן כרתין פי' עיקר הגפן ומייתי לה מהכא דכל אמות הנזכרים בכרם הן חוץ ממקום עיקר הגפן דאי לאו הכי תיקשי לך כיון שאנו מוסיפין ד' אמות לכל צד על העיגול של ל"ב א"כ הוא מגיע עד גפן האמצעית של שורה שמינית ותשיעית מכל צד ויאסרו ג"כ אלא ודאי האמות הנז' להפריש בין שורה לשורה היינו חוץ ממקום עיקרי הגפנים הילכך אין העשרים וארבע אמה מגיעין עד שורה שמינית ותשיעית אבל מגיעין עד גפנים שאצל הזויות דאין ביניהם לגפן האמצעית אלא י"ח אמה כך נ"ל לפ' להביא סעד לפי' הרמב"ם ז"ל דאי אפשר לפרש בענין אחר ע"כ דבריו. ומה שכתב ומאי נפקא מינה וכו' טובא נפקא מינה דאי לא זרע אלא לצד מזרח אינו נאסר בקידוש לצד מערב ג' שורות חוץ מן האמצעית דהא לאותו צד הוי הירק חוץ מן העבודה וכדפרישית. ואדרבה רואה אני דלהכי אתא ר' אבין דלא ניטעי לומר בדר' יוסי בר חנינא דלא קפיד אעובי הגפן המפסיק דלא אתא ר' יוסי אלא לאשמועינן היכי מיתפסי מ"ה גפנים וקאמר דהיינו לכל צדדיו כי זרע נגד האמצעית אבל לר' יוסי מודי בהכי דבעינן שתהא האמצעית עגולה ירק ועוד רואה אני דלא נתקדשו חמש שורות לכל צד אם לא שנאמר דארבע אמות שאמרו גם מסוף קרן הטבלא תופסין שורה אחת יותר מכרם דסוגיית קרחת והיינו מטעם עבודה פוגעת וכו' או מטעם שאני זרע דאמצע דחמיר ואם לא היה עגולה ירק היכי משכחת לה ד' טבלאות עצמו של איסור. ומה שכתב דר' זעירא קאי גבי משנת קרחת הכרם אני אומר כי אולי גמרא אחרת נזדמנה לו לפי שעה ונגנזה כתחש שהיה בימי משה דלא גרסינן ליה בשום ספר שראיתי אלא עלה דההיא מתני' דהנוטע בשתי שורות. ומה שמביא מכאן ראייה לפי' הרמב"ם ז"ל אני אומר דאדרבה הרמב"ם ז"ל סובר בפי' המשנה דכל ארבע אמות דהכא עם הגפנים הן ולכך הוסיף ארבע אמות דעבודה לפי שיצא לו השיעור מצומצם כמבואר מדבריו ואין להאריך כאן יותר ואף הראב"ד ז"ל בהשגות הקשה למה הוסיף על העיגול שום דבר:

הרואה ירק בכרם. בגמ' מוקי לה בפועל שהיה מנכש השדה אבל אדם אחר לא:

כשאגיע לו אלקטנו. אפילו הוסיף מאתים מותר דלא מסח דעתיה מיניה ולא ניחא ליה ביה:

כשאחזור אלקטנו. שהגיע אליו ועבר מעליו:

אם הוסיף מאתים אסור. בגמרא מפרש היכי משער ליה ואם הוסיף הירק בכרם אחד מן המאתים שיש בו עכשו שמתחלה היו בו קצ"ט שיעורין כתוספת זו ועכשיו אחר שהגיע אליו ועבר מעליו יש בו מאתים שיעורין אסור לפי שהערלה וכלאי הכרם אין בטלין אלא במאתים של היתר לבד האיסור ובפ"ב דערלה נפקא לן מקרא דכלאי הכרם עולין באחד ומאתים:

בפועל שנינו. שעוסק במלאכתו ומשו"ה לא אטרחוהו רבנן להתבטל ממלאכתו וכגון שהוא קבלן ומשום כדי חייו אבל אדם אחר שהיה שם וראהו לו פלוג אלא בין כשאגיע בין כשאחזור אסור לו דמקיים כלאים הוא וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"ה הרואה כלאים בכרם וקיימן הרי זה אסור הרואה בהנייתן וכל אדם מותרין בהן ע"כ דאחרים לא קיימו ואפילו בעל הכרם אם כשראה הכלאים צוה לעקרן שרי כרם לדידיה. והראב"ד ז"ל השיג עליו ואמר דבגמ' מפ' דבפועל שנינו ואינה השגה ודאי אלא פי' דבפועל שנינו דאיכא חילוק בין כשאגיע לו אלקטנו לכשאחזור אלקטנו אבל אדם אחר לעולם אסור וכדפרישנא:

בעל הבית שהיה עסוק במלאכתו. כגון שמנכש הכרם או חופר בה לא אחמור רבנן לבטלו ממלאכתו והקלו נמי באגיע שם:

אסורין בין לו בין לאחרים. דכיון דהשדה שלו וקיימן אסורים לכל אדם:

דבר שאינו שלו. בפ' המבריך איתא וה"נ אינו אוסר כרמו של חברו אבל הירק מודי דאסור לו לפועל. דשלו מיקרי דאיהו רצה בקיומו ובעל הבית לא ניחא ליה ביה דאסור כרמו:

בלקטן אחר. שלא זכה בהן הפועל לגמרי אבל ליקטן הפועל נכסיו הן ואסורין לכל העולם:

ירבוזא. פינוגא בלעז שהוא קל להוסיף מאתים:

לוקט אחד ומניח אחד. כגון אם שני קלחים עלו בכרם והן כלאים עוקר אחד ושוקלו ומניח האחר נטוע במקום אחר אם הגע עצמך שייבש במאה שעה אם נשתהה בארץ משהגיע לו חצי שעה הרי הוסיף חלק אחד של איסור על קצ"ט של היתר דכל מה שזה העיקר פוחת ומתייבש כך חברו מוסיף ומתעבה. אי נמי אין צריך להמתין עד שייבש לגמרי אלא מיד כשעוקרו ושקלו שקל עשרים אוקיות ולחצי שעה חזר ושקלו ופיחת אוקיא ג"כ הוסיפה הנטועה בחצי שעה אוקיא וכן למאה אוקיות וכן למאתים וכן פי' הראב"ד ז"ל:

היה עובר בכרם ונפלו ממנו זרעים. שלא בכונה:

או שיצאו עם הזבלים. המביאים הזבל לכרם לזבלו מהן יצאו הזרעים או בשעת הוצאת הזבל:

או עם המים. שיצאו בשעה שהיה משקה השדה וצמחו בכרם:

וכן היה זורע וסערתו. בגמ' מפרש שהיה עומד לזרוע בשדה לבן שלא היה עושה עברה:

סיערתו הרוח לאחריו. הוליכה הרוח את הזרע לאחוריו והוליכתן לתוך הכרם ולא ידע:

מותר. דלא תזרע כתיב כלומר דניחא ליה:

סיערתו הרוח לפניו. וראהו שהוליך זרעים לפניו ולא חש ואח"כ ראה שצמחו והכירן כיצד יעשה:

אם עשבים יופך. יהפוך שרשי העשבים במחרישה ושוב לא יצמחו:

ואם אביב. ואם בא הזרע לאביב אלא שלא הביא שליש:

ינפץ. הזרע מן השבולת:

ואם הביאה דגן. דקרוי דגן דהיינו הביא שליש:

ידלק. כדין כלאי הכרם דילפינן מקראי לקמן בפ' כלאי הכרם דכלאי הכרם דינן בשריפה:

שדה לבן. שדה ?תבואה:

מה איתאמרת בעומד. דמשמע דוקא עומד בשדה לבן דליכא עבירה ומה היה לו לעשות:

או אפילו עומד. כלומר או אפילו עומד קאמר ואסיפא דסיערתו לפניו קאי ר' אלעזר:

היא הדא היא הדא. דאם סערתו הרוח לאחריו אפילו שעבר בכרם לזרוע שרי דכך הוא עובר בכרם כמו בשדה:

ומסיק דודאי ארישא קאי ר' אלעזר דקא מפ' בברייתא שהוא אונס ולמה ליה לאשמעינן הכי אלא לאשמועינן דמה היה לו לעשות שלא עשה ואי היה עובר בכרם היה לו ליזהר שלא לגלות הזרע עדיין שמא תבא הרוח ויפלו הזרעים בכרם אלא לאו ש"מ דדוקא קאמר וארישא קאי ר' אלעזר ש"מ:

הכל מותר. אחר שהפכן כיון שלא קיימן:

הקשין מותרין והדגן אסור. דהא דגן דחשיב ליה ודמי לכולי עלמא מקיים הוא דאסור אבל קשין שרו:

תדלק. דהכל אסור דכיון דהביאה שליש הכל אסור ואפילו הקשין כדתניא בפ' כל שעה תנור שהסיקו בקשין של כלאי הכרם אם חדש יותץ וכו' והיינו טעמא דבבי דמתני':

הכל אסור. ואפילו עשבים ובפרק המבריך מפ' לפלוגתייהו:

ומהו הדא דתנינן אם עשבים יופך. מסקנא דמילתיה דר' יוחנן היא דמקשי וכ"ת תיקשי לי מתני' דמשמע דבסיפא דתני ידלק הוא דאסור הכל אבל ברישא דתני יופך לא, לא קשיא לי דמשמעותא דילה כי ההיא דתנינן תמן בפ' בתרא דתמורה דברים שדרכן לישרף ישרף ואת שדרכן ליקבר יקברו ואערלה ואכלאי הכרם קאי ותני עלה דאוכלין בשריפה ומשקין בקבורה וה"נ לפי שהעשבים לחים דלא חזו לשריפה תני בהו היפוך ותני ניפוץ ולאו משום דשרייא הנייתייהו:

וסיכך על גביו. בגפן:

הדגן אסור. דהא גדל הזרע וגפן על גביו:

והקשין מותרין. דעיקרו גדל בהיתר:

זרע באיסור תחת הגפן:

והעביר את הסכך. שריגי הגפן וגדל עד שהגיע לדגן אח"כ:

הקשין אסורין. דהא כי זרע תחת הגפן צמחו ונאסרו:

והדגן מותר. דגדל בהיתר:

ומקשי ר' זעירא כיון דעיקרו אסור היאך הדגן מותר אח"כ ואפילו גדל בהיתר והא גדל מתוך עקרו של איסור:

גדל מתוך איסור ואת אמר מותר. בתמיה:

ושתלו. לתוך שדה של היתר:

ואפילו הוסיפו. גידולין של אחר כן שיש בהן מאתים נגד האיסור:

אסורין. מ"ט שאין הגידולין היוצאין מעיקר האיסור אע"ג דהן היתר אין מעלין ולא מתירין את עיקרו והכל אסור והכי אית ליה לר' יונתן בגמ' דילן בפ' הנודר מן הירק, דאמרינן התם א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן בצל שנטעו בכרם ונעקר הכרם אע"פ שאחר שנעקר הכרם גדל אח"כ בהיתר אסור דהגידולין כיון דמן העיקר האסור הם יונקין הרי הן כמוהו והכי קיי"ל וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ' חמישי:

ר' אליעזר אומר קידש. מפ' טעמא בגמ' שכן בערביא מקיימין אותן לגמלים וס"ל לר' אליעזר דכיון דבערביא מכניסין אותן לקיום לחזור ולזרוע מהן מיקרי דבר שכמוהו מקיימין אפילו בשאר מקומות ורבנן סברי דבערביא דוקא מיקרי כמוהו מקיימין אבל לא בשאר מקומות כך מפ' תלמודא לפלוגתייהו בריש מכילתין וצריכין אנו לומר דחזו למאכל אדם א"נ כיון דבחדא מילתא דמי לקנבוס ולוף סגי מדרבנן:

אירוס וקיסוס ושושנת המלך. בגמ' מפ' להו:

ה"ג וכל מין זרעים אינן כלאים בכרם. וכן גורס הרמב"ם ז"ל ופי' דטעמא דאין אוסר בכלאי הכרם אלא תבואה וירק וכן פסק דפול המצרי אינו מקדש אע"ג דמקיימין אותו לזורעו. והראב"ד ז"ל לא גריס הכי אלא הכי גריס האירוס והקיסוס ושושנת המלך מין זרעים ואינן כלאים בכרם והטעם לפי שאין מקיימין מהן לאכילה. ובפ' הקומץ זוטא אמרינן קנבוס ולוף אסרה תורה שאר זרעים דרבנן ונראה דכוונתם דכל דבר דהוי אוכל ועוד דמכניסו לקיום ולאכילה נמי אסור מדאורייתא בין יהא האוכל השורש כגון הלוף אע"ג דעלין אינן אוכל בין יהא האוכל הפרי כגון הקנבוס ומוכחינן להו דחשיבי אוכלין גבי כלאי הכרם מטעם דאפילו גבי כלאי זרעים דשרו באכילה קפדינן בהו כדאיתא בגמ' נמצא דירק דלית ביה אלא חדא מדרבנן הוא דהוי ואלו השנויין כאן אין מקיימין מהן ועוד דאינם אלא לרפואה ולא לאכילה:

מין זרעים. פי' הרמב"ם ז"ל דקרויין כן אותן שזורעין מהן שדות ואותו טעם לא שייך הכא אבל נראה דמה שאינו מיוחד למאכל אדם אלא לרפואה קרוי מיני זרעים בין בעלי קלח בין כשאינן בעלי קלח והבעלי קלח ואינן למאכל אדם אלא לתשמיש כגון לקופות ומחצלאות קרויין מיני דשאים כגון מיני הגמי וכדאיתא בגמ':

הקנבס. קאנבו בלעז:

אינו כלאים. ואע"ג דאוכלין זרעו שקורין קניימוניש בלעז עיקרו הוי לתפור בצמרו:

כלאים. דקסברי כיון דמקיימין ממנו נמי לאכילה סגי:

קינרס. בריש גריס ליה בעל הערוך ז"ל וגרסינן בב"ר דרדר זו קינרס שהיא עשוייה דרים דרים ותנן נמי בעוקצין פ"ק עוקץ קינרס טפח ונראה שהיא אותה שקורין וירינג'ינא בלעז והיא מרה וצריך למתקה באור כדאיתא בס"פ המביא כדי יין ועצה נמי עשוי דרים דרים ויש מין אחד בשביל שצורתה כקורנס של צורפי זהב שקורין אינקלושא קראוהו כן ויש מין אחר שהן ארוכות וקרויין בולבסין, ומשום דיש מקומות שמתקיימין במחובר שתי שנים הוה אמינא מין אילן הן ולא הוו כלאים קמ"ל:

אירוסא. פי' בערוך סוסימכר בלעז, והן מיני מרקחות שמשימין בתבשיל. וי"מ הוא עשב כשמזריע מקיש הזרע כמין זוג זוג וזה עיקר:

קיסוסא. יידרא בלעז וגדלה היא כגפן וכן פי' רש"י ז"ל במס' סוכה:

קרינטין. יש מי שפי' חפפול בלעז. ויש מי שפי' קורונילייא דיריי והיא לרפואה:

הקנים. בפ' בכל מערבין מוקמינן הך ברייתא בעוזרדין ופי' רש"י ז"ל שהוקשו הקנים ובערוך פי' מין קנים שהן חזקים:

וההיגין. מין קוצים כמו סנה:

השיפה. פי' רש"י ז"ל בפ"ק דסוכה שיפה פויל:

חילת. לישקא וקלח שלה עב:

גדלים באפר. באחו פראדו בלעז:

מין דשאים. דקלחן לא חזו לאכילה אלא לסלים וקופות:

כישות. פי' רש"י ז"ל בפ' תולין דפליגי ר' טרפון ורבנן אי אילן הוא אי לא ואין נראה לי כן אלא דפליגי כעין ההיא פלוגתא דפליגי בקנבוס דהא כישות מוכח בפ' המפקיד שהוא מין קוץ ועין הנץ שלו ירוק שקורין אמריליו בלעז כדמוכח בפ' אלו טרפות ואומרין שהוא שקורין אברוג'ו בלעז ומשו"ה נחלקו ר' טרפון ורבנן ר' טרפון סבר עיקרו לאו לאכילה עומד ומין זרעים שאין מקיימין הוי ואינו כלאים ורבנן סברי לאכילה נמי עומד שלוקטין שושנים שלו הגדלים בשדה לפי שעושין ממנו שכר ובפ' בכל מערבין אמרינן דמברכין עליו בורא פרי האדמה ורש"י ז"ל פי' הומלון בלעז:

החלמא. מלווא בלעז כדתנן החלמית:

דמוע. לא אתפרש לי:

והאטד. אלמא מין דשאים הוא ולעיל קתני דאטד מין אילן הוא:

ומשני הא דתני ר' אושעיא מין דשאים לברכה שמברכין על התמרות שלו בורא פרי האדמה והא דקתני הכא מין אילן היינו לענין כלאי הכרם דאין שום אילן כלאים בכרם כדאיתא לעיל בריש מס' פאה:

הדא אמרה וכו'. השתא דאמרת מין אילן הוא ואפ"ה מברכין על התמרות בורא פרי האדמה:

אתרוג וכו'. תמרות הן הלולבין של האילן כשהן רכין הם מתמרין וזקופין למעלה כל חדש ניסן ולפיכך קרויין כן וכן גבי צלף כך פי' הגאונים ז"ל והכי מוכח במס' פרה ולא כדברי רש"י ז"ל בשמעתא דצלף:

בורא מיני דשאים. קסבר כר' יהודה דפ' כיצד מברכין דלא נטעי ליה אלא אדעתא דפירא וס"ל התם גבי קורא דמברכין עליו בורא פרי האדמה:

כלאים בכרם. מפ' בפרק כיצד מברכין דמספקא להו לב"ש אי הוי מין ירק או מין אילן הילכך נקטינן הכא לחומרא והכא לחומרא וגבי כרם מקדש דחשיב מין ירק והוי כלאים בכרם:

אינו כלאים בזרעים. גבי זורע מין תבואה וצלף בבת אחת אין בו משום זורע כלאים ללקות משום זורע דדילמא אילן הוא ושרי לזרוע בהדי זרעים כדאיתא בפ"ק דפאה ולא לאסור משום זרעים דאפילו הן זרעים שרו באכילה כדתנן לקמן בפ' כלאי הכרם:

אינו כלאים. דס"ל ודאי מין אילן הוא:

הכל מודים שחייב בערלה. לב"ה אתי שפיר ולב"ש ספוקי מספקא להו ועבדי הכא לחומרא והכא לחומרא:

עולה מן גזעו מין אילן. שאינו מוציא עלין אצל שרשיו אלא אחר משך גזעו:

הכרוב. יוצא משך גזעו ואחר מוציא נוף העלין למעלה והוי ירק:

ומשני כאן בודאי כאן בספק. כלומר כל המוציא עלין אצל שרשיו ודאי ירק הוא והוי כלאים בכרם והמוציא עלין מגזעו יש מהן אילן ויש מהן ירק והתימה על הרמב"ם ז"ל שכתב בפ' חמישי ברייתא דר' חיננא בר פפא כפשטה ולא כתב מסקנת הגמרא. כללא דמילתא כל דבר שמקיימין אותו ושומרין ממנו לזורעו לאכילה בין מכניסו לקיום כגון תבואה וקטנית בין אין מכניסו לקיום כגון ירק בין לאכילת בהמה כגון קוצים בערביא הוי כלאים בכרם. אין מקיימין אותו וחזי לאכילה כגון כישות נמי הוי כלאים. לא חזי לאכילה ולמלאכה או לרפואה ומקיימין אותו שרי. וכל מין אילן שרי ואי זהו אילן כשמוציא עלין אחר משך גזעו:

הדרן עלך פ' כרם שחרב בס"ד