רבה בר רב הונא: כל מילתא דמיתאמרא באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא [כל דבר שנאמר מתחילה בפני שלושה אין בו משום לשון הרע] אם חוזרים ואומרים אותו. מאי טעמא [מה טעם הדבר]? כי חברך חברא אית ליה [חברך, חבר יש לו], וחברא דחברך חברא אית ליה [וחבר של חברך, חבר יש לו], וכל אחד מהם מספר לחברו, וכשנאמר הדבר בפני שלושה יש להניח שסופו להתפרסם.

ועוד בעניינים של דיבורים טובים ורעים, מסופר: כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל אמר, מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "מברך רעהו בקול גדול בבוקר השכם, קללה תחשב לו" (משלי כז, יד)? כגון דמיקלע לאושפיזא וטרחו קמיה שפיר [שאדם מזדמן אצל מי שמארח אותו, וטורחים לפניו יפה], למחר נפיק יתיב בשוקא ואמר [הוא יוצא ויושב בשוק ואומר]: רחמנא ניברכיה לפלניא דהכי טרח קמאי [הקב"ה יברך את פלוני שכך טרח לפני]! ושמעין אינשי ואזלין ואנסין ליה [ושומעים אנשים והולכים ומכריחים אותו] לארח אותם, ומכלים את ממונו, ונמצא שעל ידי דבורי הברכה שלו הביא קללה למארחו.

ועוד בענין זה, תני [שנה] רב דימי אחוה [אחיו] של רב ספרא: לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו בפני אחרים, שמתוך טובתו בא לידי רעתו.

איכא דאמרי [יש שאומרים] ששמועה זו נאמרה באופן אחר: רב דימי אחוה [אחיו] של רב ספרא חלש [חלה], על [נכנס] רב ספרא לשיולי ביה [לשאול בו] בשלומו, אמר להו [להם] רב דימי לנוכחים שם: תיתי לי דקיימי כל דאמר רבנן [תבוא לי ברכה, תעמוד לי זכותי על שקיימתי כל מה שאמרו חכמים לעשות]. אמר ליה [לו] רב ספרא לרב דימי: הא מי מקיימת [דבר זה האם קיימת] — לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו, שמתוך טובתו בא לידי גנותו? אמר להו [להם] רב דימי לנוכחים: לא שמיעא לי [לא שמעתי אותה] את האמירה הזו, ואי הוה שמיעא לי קיימתה [ואם הייתי שומע אותה הייתי מקיים אותה].

א אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן, על שבעה דברים נגעים של צרעת באין: על לשון הרע, ועל שפיכות דמים, ועל שבועת שוא, ועל גילוי עריות, ועל גסות הרוח (גאוה), ועל הגזל, ועל צרות העין.

ומפרטים: על לשון הרע — דכתיב [שנאמר]: "מלשני בסתר רעהו אותו אצמית" (תהלים קא, ה), והתבאר בעמוד הקודם (טו,ב) ש"אצמית" מרמז לצרעת.

על שפיכות דמים — דכתיב [שנאמר] ביואב על שהרג את אבנר: "ואל יכרת מבית יואב זב ומצרע" וגו' (שמואל ב ג, כט).

ועל שבועת שוא — דכתיב [שנאמר]: "ויאמר נעמן הואל קח ככרים" (מלכים ב ה, כג) ופירשו חכמים כי "הואל" היא שבועה, שנעמן השביע את גיחזי שאלישע שלחו לקבל ממנו מתנה, וכשנודע הדבר לאלישע וקיללו, כתיב [נאמר]: "וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך לעולם" (שם כז).

ועל גילוי עריות — דכתיב [שנאמר]: "וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים ואת ביתו על דבר שרי אשת אברם" (בראשית יב, יז), שרצה לשכב עם אשת איש.

ועל גסות הרוח — דכתיב [שנאמר] בעוזיהו: "ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעול בה' אלהיו... והצרעת זרחה במצחו" (דברי הימים ב כו, ט—יט).

ועל הגזל — דכתיב [שנאמר] לגבי נגעי הבתים: "וצוה הכהן ופנו את הבית בטרם יבא הכהן לראות את הנגע" (ויקרא יד, לו), ותנא [שנה החכם בברייתא] בסיבת ביאת הנגע: הוא כונס (אוסף) ממון שאינו שלו, יבא הכהן ויפזר ממונו.

ועל צרות העין — דכתיב [שנאמר] בנגעי בתים: "ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית" (שם יד, לה), ותנא דבי [ושנה החכם מבית מדרשו] של ר' ישמעאל: מי שמיוחד ביתו לו, כלומר, מי שהוא צר עין, ואינו מהנה אנשים ממה שיש לו, סופו שנידון בנגעים.

ושואלים: איני [כן הוא] שלשון הרע אין לו כפרה, אלא נגעים באים עליו? והא [והרי] **אמר ר' ענני בר ששון:

למה נסמכה פרשת בגדי כהונה** (שמות פרק כח) לפרשת קרבנות (שם פרק כט)? לומר לך: מה קרבנות מכפרין — אף בגדי כהונה מכפרין. ומפרטים, כיצד: כתונת מכפרת על עוון שפיכות דמים — דכתיב [שנאמר] באחי יוסף, לאחר שביקשו להמיתו: "ויטבלו את הכתנת בדם" (בראשית לז, לא). מכנסים מכפרים על גילוי עריות — דכתיב [שנאמר]: "ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה" (שמות כח, מב), רמז הוא שמכנסים מכסים ומכפרים על עוון ערווה.

מצנפת מכפרת על גסי הרוח, וטעם הדבר — כמו שאמר ר' חנינא, שאמר ר' חנינא: יבא דבר שבגובה, כלומר, המצנפת, ויכפר על מעשה גובה, גאוה. אבנט מכפרת על הרהור הלב — אהיכא דאיתיה [על מקום שהוא נמצא], דכתיב "והיה על לב אהרן" (שם ל), שהאבנט היה חגור, כנגד המרפקים, בגובה הלב.

חושן מכפר על עיוות ועינוי הדינין, דכתיב [שנאמר]: "ועשית חשן משפט" (שם טו), ומשפט הוא דין. אפוד מכפר על עבודה זרה — דכתיב [שנאמר]: "ו אין אפוד ותרפים" (הושע ג, ד), ויש בכך רמז שכאשר אין אפוד — נענשים על עוון התרפים, פסלים של עבודה זרה. מעיל של כהן גדול מכפר על לשון הרע — שאמר הקדוש ברוך הוא: יבא דבר שבקול, המעיל שיש בו פעמונים, ויכפר על מעשה הקול של לשון הרע.

ציץ של הכהן הגדול מכפר על מעשה עזי פנים (חוסר בושה) — כתיב הכא [נאמר כאן] בציץ: "והיה על מצח אהרן" (שמות כח, לח), וכתיב התם [ונאמר שם]: "ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם" (ירמיה ג, ג). הרי שהמעיל מכפר על לשון הרע, ומדוע נאמר כי נגעים באים על כך!

ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה]: הא — דאהנו מעשיו, הא — דלא אהנו מעשיו [זה — במקרה שהועילו מעשיו, זה — שלא הועילו מעשיו]. ומבארים: אי אהנו [אם הועילו] מעשיו וגרמו לנזק או למריבה — אתו נגעים עליה [באים נגעים עליו], אי לא אהנו [אם לא הועילו] מעשיו — מעיל מכפר.

וביחס למה שנאמר שבגדי כהונה מכפרים על כל אותן עבירות, שואלים: והאמר [והרי אמר] ר' סימון אמר ר' יהושע בן לוי: שני דברים לא מצינו שתהיה להם בקרבנות אפשרות כפרה, אבל בדבר אחר מצינו להם כפרה, והם: שפיכות דמים ולשון הרע, שפיכות דמים מתכפרת בעגלה ערופה, כמו שנאמר: "ונכפר להם הדם" (דברים כא, ח),

ולשון הרע מתכפרת בקטרת, דתניא [ששנויה ברייתא], שאמר ר' חנינא: למדנו לקטרת שמכפרת, דכתיב [שנאמר]: "ויתן את הקטרת ויכפר על העם" (במדבר יז, יב), ותנא דבי [ושנה החכם מבית מדרשו] של ר' ישמעאל: על מה קטרת מכפרת — על לשון הרע, ומדוע? אמר הקדוש ברוך הוא: יבא דבר שבחשאי, כלומר, הקטורת שהקטרתה נעשית בתוך ההיכל, ואין קול נשמע בעבודתה, ויכפר על מעשה חשאי, כלומר, על לשון הרע, הנאמרת בסתר, מאחורי גבו של האדם.

ואם כן, קשיא [קשה] מענין שפיכות דמים על ענין שפיכות דמים, שלדברי ר' יהושע בן לוי עגלה ערופה מכפרת עליה, ואילו לעיל נאמר שכתונת מכפרת, וכן קשיא [קשה] מענין לשון הרע על ענין לשון הרע, שלפי תנא דבי ר' ישמעאל קטורת מכפרת עליה, ואילו לעיל נאמר שהמעיל מכפר עליה!

ומשיבים: מענין שפיכות דמים על ענין שפיכות דמים לא קשיא [לא קשה], הא [זה] שהכתונת מכפרת — דידיע מאן קטליה [שידוע מי הרג אותו], הא [זה] שעגלה ערופה מכפרת — דלא ידיע מאן קטליה [כשלא ידוע מי הרג אותו].

ושואלים: דידיע מאן קטליה בר קטלא [כשידוע מי הרג אותו הרי בן מות] הוא, והריגת הרוצח היא הכפרה, ומדוע נאמר שהכתונת מכפרת? ומשיבים: מדובר פה שהרג אדם במזיד ולא אתרו ביה [ולא התרו בו], כך שאי אפשר לדון אותו למיתה.

וכן מענין לשון הרע על ענין לשון הרע לא קשיא [לא קשה]: הא [זה] — כשדיבר לשון הרע בצינעא, ואז הקטורת הנעשית בצינעא מכפרת,