Steinsaltz on Avodah Zarah Daf 32b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אין עליו קורט דם — מותר, שמן הסתם נעשה בו הנקב לאחר שהופשט העור מעל הבהמה ולא בחייה. אמר רב הונא: לא שנו סימן זה אלא שלא מלחו לפני שבדק אותו, אבל מלחו — אסור, ומדוע? אימא [אמור] יש מקום לחשוש שמלחו העברתו שהמלח העביר את כתם הדם, ואינו ניכר עוד.
שנינו במשנה, רבן שמעון בן גמליאל אומר: בזמן שהקרע שלו עגול — אסור, שוודאי חתכו את הלב בכוונה, אם הוא משוך (מוארך) — מותר. אמר רב יוסף, כך אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל.
אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף: הלכה — האם מכלל לשון זו אתה למד דפליגי [שחלוקים] עליו חכמים בדבר זה? אמר ליה [לו]: מאי נפקא לך מינה [מה יוצא לך מזה]? כלומר, מה ההבדל למעשה אם חלוקים עליו חכמים אם לאו, שהרי בכל מקרה פסק ההלכה הוא כרבן שמעון! אמר ליה [לו] אביי: גמרא גמור, זמורתא תהא [את המסורת תלמד, וזמר תהיה]? כלומר, וכי אומרים דברים כזמר בלבד, בלי להבין את הטעמים?
א שנינו במשנה: בשר הנכנס לעבודה זרה קודם שהוקרב לפניה — מותר. ושואלים: מאן [מיהו] התנא הסבור כן? אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: שלא כשיטת ר' אלעזר, דאי [שאם] כשיטת ר' אלעזר, האמר [הרי אמר]: סתם מחשבת גוי כשהוא שוחט בהמה, הריהי לעבודה זרה, ולכן כבר אז נאסר בשרה. אבל לדעת משנתנו — אין לאסור את בשרה של בהמה ששחטה גוי, קודם שהוקרב ממש לעבודה זרה.
עוד שנינו שם: והיוצא מבית עבודה זרה — אסור, מפני שהוא כזבחי מתים. ומסבירים: מאי טעמא [מה טעם הדבר]? אי אפשר דליכא [שאין זה] תקרובת עבודה זרה. ומעירים: מני [כשיטת מי היא]? שיטת ר' יהודה בן בתירא היא,
דתניא [ששנויה ברייתא]: ר' יהודה בן בתירא אומר: מנין לתקרובת עבודה זרה שמטמא באהל כלומר, מטמאה את כל מה שנמצא יחד עמה תחת אותו "אוהל", כגון באותו בית? שנאמר: "ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים" (תהלים קו, כח), ואנו למדים מכאן: מה מת מטמא באהל אף תקרובת עבודה זרה מטמאה באהל, וכשם שמת אסור בהנאה כך תקרובת עבודה זרה אסורה בהנאה.
ב שנינו במשנה: ההולכין לתרפות כלומר, לחגיגה של עבודה זרה — אסורין לשאת ולתת עמהם. אמר שמואל: גוי ההולך לתרפות, בהליכה — אסור לשאת ולתת עימו, וטעם הדבר: דאזיל ומודי קמי [שהולך ומודה לפני] עבודה זרה על שהצליח בעסקיו. בחזרה — מותר, מאי דהוה הוה [מה שהיה היה] ושוב אין ענייניו בעבודה זרה.
ולהיפך, אם ישראל ההולך לתרפות למקום עבודה זרה, בהליכה — מותר, דלמא הדר ביה [שמא יחזור בו] ולא אזיל [ילך לשם], בחזרה — אסור, וטעמו של דבר, כיון