שוטטות בו. ותחילה תוהים: השתא [עכשיו, הרי] כילבית אחת אמרת שרי [מותר], שתי כילביות מבעיא [נצרכה לומר] שמותר? ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה]: כאן שצריך שתהיינה לפחות שתיים — בחביות פתוחות, כאן שדי באחת — בסתומות.

ובהסבר מה ששנינו בתחילת הברייתא, שטרית שאינה טרופה היא כל שראש ושדרה ניכר, איתמר [נאמר] שנחלקו בכך אמוראים, רב הונא אמר: עד שתהא גם ראש וגם שדרה ניכר, רב נחמן אמר: או ראש או שדרה. מתיב [מקשה] רב עוקבא בר חמא ממה ששנינו במשנה במסכת חולין: ובדגים, כל שיש לו סנפיר וקשקשת מותר. משמע שרק סנפיר וקשקשים הם סימני דגים טהורים, ואין סימנים של ראש ושדרה! אמר אביי: כי תניא ההיא [כאשר שנויה אותה משנה] הרי זה במיני הדגים אראה ופלמודא, דדמו רישייהו [שדומים ראשיהם] לדגים טמאים, ולכן אי אפשר לסמוך על סימני הראש בלבד.

אמר רב יהודה משמיה [משמו] של עולא: מחלוקת האם מותר לטבל בצירן של דגים אלה, אבל בגופן — דברי הכל אסור לאוכלם עד שיהא ראש ושדרה ניכר. אמר ר' זירא: מריש הוה מטבילנא [מתחילה הייתי מטבל] בצירן של דגים מעורבים כאלה, ואולם כיון דשמענא להא [ששמעתי את זה] שאמר רב יהודה משמיה [משמו] של עולא: מחלוקת לטבל בצירן, אבל בגופן — דברי הכל אסור עד שיהא ראש ושדרה ניכר, בצירן נמי לא מטבילנא [גם כן אין אני מטבל] שהרי יש אוסרים בכך.

אמר רב פפא, הלכתא [הלכה היא]: אין להתיר טרית טרופה עד שיהא ראש ושדרה ניכר של כל אחת ואחת מהדגים. מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו בברייתא: חתיכות של דגים שיש בהן סימן, בין בכולן בין במקצתן, ואפילו באחד ממאה שבהן — כולן מותרות; ומעשה בגוי אחד שהביא גרב (כד גדול) של חתיכות דגים ונמצא סימן טהרה באחת מהן, והתיר רבן שמעון בן גמליאל את הגרב כולו!

תרגמה (הסביר אותה) רב פפא: כשחתיכות הדגים שוות תואמות ומצטרפות זו לזו, ואם כן ברור שכל אלה שייכים לדג אחד. ושואלים: אי הכי [אם כך], מאי למימרא [מה יש לומר בזה] הרי פשוט הוא שמותר! ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר] ניחוש דלמא אתרמי [נחשוש שמא הזדמן כך] אבל באמת אין הם מאותו דג, קא משמע לן [משמיע לנו] שאין חוששים לכך.

מסופר, ההוא ארבא דצחנתא דאתי [ספינה אחת של דגים קטנים קצוצים שבאה] לעיר סיכרא, ולא ניתן היה לזהותם, נפק [יצא] רב הונא בר חיננא וחזא ביה קלפי ושרייה [וראה בה קשקשים והתיר]. אמר ליה [לו] רבא: ומי איכא דשרי כהאי גוונא באתרא דשכיחי קלפי [האם יש מי שמתיר כגון זה במקום שמצויים קשקשים], שמא הקשקשים נשארו מדגים טהורים שהיו קודם באותה ספינה! נפק שיפורי [יצאו בעיר שופרות] מטעם רבא להודיע לכל שהוא אסור אותה ספינה, ויצאו שיפורי [שופרות] מטעם רב הונא בר חיננא ושרי [והתיר].

אמר ר' ירמיה מדפתי, לדידי [לי עצמי] אמר לי רב פפי: גם כי שרא [כאשר התיר] רב הונא בר חיננא — הרי זה לטבל בצירן, אבל בגופן עצמן לא התיר. אמר רב אשי, לדידי [לי] אמר לי רב פפא: כי שרא [כאשר התיר] רב הונא בר חיננא אפילו בגופן התיר.

והוסיף רב אשי: ואנא לא מיסר אסרינא [אני איני אוסר], דקאמר [משום שאמר] לי רב פפא שרב הונא התיר אפילו בגופן, ולא מישרא שרינא [ואין אני מתיר] דהא [שהרי] אמר (לי) רב יהודה משמיה [משמו] של עולא: מחלוקת לטבל בצירן, אבל בגופן — דברי הכל עד שיהא ראש ושדרה ניכר של כל אחד ואחד.

מסופר, יתיב [יושב היה] רב חיננא בר אידי קמיה [לפני] רב אדא בר אהבה ויתיב וקאמר [ויושב היה ואומר]: גוי שהביא עריבה (סירה) מלאה חביות של דגים, ונמצאת כילבית באחת מהן, אם היו החביות פתוחות — כולן מותרות, אם היו סתומות — היא החבית שנמצאה בה הכילבית מותרת, וכולן אסורות. אמר ליה [לו]: מנא לך הא [מנין לך דבר זה]? אמר לו: מתלתא קראי שמיע לי [משלושה מקראות אני יודע זאת], משלושה חכמים גדולים, שראוי לסמוך עליהם כאילו נכתב הדבר בתורה, מרב ושמואל ור' יוחנן.

א אמר רב ברונא אמר רב: קירבי (מעי) דגים ועוברן (ביצים של דגים) אין נקחין אלא מן המומחה מי שידוע בו שהוא מוכר רק דגים טהורים. ובענין זה רמי ליה [השליך לו, הראה לו סתירה] עולא לר' דוסתאי מן המקום בירי: מדקאמר [ממה שאמר] רב: קירבי דגים ועוברן אין נקחין אלא מן המומחה, מכלל הדברים אתה למד שדג טמא אית ליה [יש לו] עובר, ורמינהי [והשלך, הקשה על כך] ממה ששנינו בברייתא: דג טמא משריץ כלומר, הוא מוליד ולדות חיים, ודג טהור מטיל ביצים!

ענה לו: סמי [מחק] מכאן עוברן. אמר ליה [לו] ר' זירא: לא תיסמי [אל תמחק], תרוייהו [שניהם], גם הטהורים וגם הטמאים, מטילי ביצים נינהו [הם], אלא זה הדג הטהור משריץ מבחוץ שמטיל ביצים ומהן בוקעים דגים, וזה הדג הטמא משריץ מבפנים, הוולדות בוקעים מן הביצים בתוך גוף הדגה.

ושואלים על דבריהם: למה לי מומחה לסמוך עליו? לבדוק [שנבדוק] בסימנין! דתניא [ששנויה ברייתא]: כסימני ביצים של עוף טהור כך סימני דגים; ותחילה תוהים: סימני דגים ממש סלקא דעתך [עולה על דעתך]? הלוא סימני דגים סנפיר וקשקשת כתיב בהו [כתוב בהם] בתורה! אלא הכוונה היא: כסימני ביצים כך סימני עוברי (ביצי) דגים,

ואלו הן סימני ביצים: כל שכודרת ועגולגלת כלומר, שהיא עגולה אבל אינה עגולה לגמרי, אלא ראשה אחד כד (רחב) וראשה אחד חד — הרי זו ביצה טהורה, שני ראשיה חדין או שני ראשיה כדין — הרי זו טמאה, אם היה חלמון מבחוץ וחלבון נמצא מבפנים — הרי זו ביצה טמאה, אם חלבון מבחוץ וחלמון מבפנים — הרי זה טהור, אם היו חלבון וחלמון מעורבין זה בזה — זו היא ביצת השרץ. ואם כן מדוע צריך מומחה? אמר רבא: כאן מדובר כשנימוחו ואי אפשר לבדוק את צורתן.

ושואלים: ולשיטת רב דוסתאי שמן בירי שאמר: סמי [מחק] מכאן את מה שאמר רב עוברן,