Steinsaltz on Avodah Zarah Daf 48a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
א משנה שלש אשרות הן לענין איסור עבודה זרה וביטולה: אילן שנטעו מתחלה לשם עבודה זרה — הרי זו אשרה שכולה אסורה. אילן שגידעו (חתך חלק מהגזע) או פיסלו. (חתך חלק מענפיו) לשם עבודה זרה, והחליף (הוציא ענפים חדשים) — נוטל מה שהחליף ושורפו, שמה שצמח בה גדל לשם עבודה זרה, ומה שהיה באילן מקודם — מותר. אשרה שלישית היא שהעמיד תחתיה עבודה זרה, ואחר כך נטלה משם — הרי זו האשרה מותרת.
ב גמרא על מה ששנינו שאילן שלא נטעו מתחילה לשם עבודה זרה נאסר כשגידעו ופסלו לשם עבודה זרה, אמרי דבי [אמרו החכמים מבית מדרשו] של ר' ינאי: והוא שהבריך והרכיב בגופו של אילן.
ומקשים: והאנן [והרי אנו] "גידעו ופיסלו" תנן [שנינו], משמע שדי אם חתך מענפיו, ואפילו לא עשה פעולה של גידול ונטיעה באילן!
אלא כי איתמר [כאשר נאמרו] הדברים של ר' ינאי — לא כדי לאסור את מה שגדל נאמר, אלא לענין ביטול איתמר [נאמר], דאף על גב [שאף על פי] שהבריך והרכיב בגופו של אילן, כי [כאשר] נטל מה שהחליף — שפיר דמי [יפה, כשר הדבר], ומסבירים: שמהו דתימא [שתאמר]: כיון שהבריך והרכיב בגופו של אילן, כאילן שנטעו מתחלה דמי [ייחשב], וליתסר כולה [ושיאסר כולו] ולא רק מה שהוסיף, קא משמע לן [משמיע לנו] שאין הדבר כן.
אמר שמואל: המשתחוה לאילן — תוספתיה [הנוסף לו] לאילן מאותה שעה, אסורה. מתיב [מקשה על כך] ר' אלעזר מן המשנה: גידעו ופיסלו לעבודה זרה והחליף — נוטל מה שהחליף. ונדייק מכאן: דווקא גידעו ופיסלו — אין [כן], שעשה מעשה בגופו של האילן, לא גידעו ופיסלו — לא, משמע שבהשתחוואה בלבד אינו נאסר!
ומשיבים: אמר לך [יכול לומר לך] שמואל: הא מני [זו, המשנה, כשיטת מי היא]? שיטת רבנן [חכמים] היא, שאינם אוסרים אילן שהשתחווה לו לאחר שניטע בהיתר, ושמואל שאמר את דבריו הרי זה כדעת ר' יוסי בר יהודה, שאמר: אילן שנטעו ולבסוף עבדו — אסור.
מתקיף לה [מקשה על כך] רב אשי: ממאי [ממה] מסיק אתה שר' יוסי בר יהודה ורבנן [וחכמים] בתוספת שצמחה מכאן ולהבא פליגי [הם חלוקים]? דלמא [שמא] נאמר כי תוספת שצמחה בו מזמן שעבד אותו — לדברי הכל אסור, ובעיקרו (גזעו) של עץ שגדל בהיתר פליגי [הם חלוקים], ש
ר' יוסי בר יהודה סבר [סבור]: עיקרו נמי [גם כן] אסור, דכתיב [שנאמר]: "ואשריהם תשרפון באש" (דברים יב, ג), ושריפה מכלה הכל, ומכאן שכל האילן הנעבד אסור, ורבנן סברי [וחכמים סבורים]: עיקר אילן שרי [מותר], דכתיב [שנאמר]: "ואשירהם תגדעון" (דברים ז, ה), וגידוע מותיר באילן חלק שלא נכרת, איזהו אילן שגידועו אסור ועיקרו שרי [מותר]? הוי אומר: אילן שנטעו ולבסוף עבדו!
וכי תימא [ואם תאמר]: הא דלא מתרצינן הכי [הרי אין אנו מתרצים כך] את המקראות, כאשר נתפרשו שיטות אלה בגמרא לעיל (עבודה זרה מה,ב) — איפוך [הפוך] ואמור את ההסבר שנתנו לשיטת רבנן [חכמים] לשיטתו של ר' יוסי בר יהודה, ואת ההסבר לשיטת ר' יוסי בר יהודה אמור לשיטת רבנן [חכמים]!
את ההצעה הזו דוחים: לפי פירוש זה, שהתוספת אסורה לדברי הכל, אם כן משנתנו ששנינו בה שאם גידעו ופיסלו נאסרה התוספת, מאן קתני לה [מי שונה אותה]? לא רבנן [חכמים] ולא ר' יוסי בר יהודה, ומפרטים: אי [אם] תאמר כרבנן [חכמים], בלא גידעו ופיסלו נמי [גם כן] תוספת אסורה, אי [אם] תאמר כר' יוסי בר יהודה, עיקר אילן נמי [גם כן] אסור!
ומתרצים: אי בעית אימא רבנן [אם תרצה אמור שהוא שיטת חכמים] ואי בעית אימא [ואם תרצה אמור] שהוא שיטת ר' יוסי בר יהודה. ומסבירים: אי בעית אימא [אם תרצה אמור] שהוא כשיטת ר' יוסי בר יהודה, כך נפרש: כי קאמר [כאשר אומר] ר' יוסי בר יהודה שבלא גידעו ופיסלו אלא בעבודה בלבד גם כן עיקר אילן אסור — הרי זה כשעושה זאת בסתמא [בסתם] בלי לעשות דבר בגוף האילן, אבל גידעו ופיסלו — בגידוע גלי אדעתיה [גילה דעתו] שבתוספת ניחא ליה [נוח לו] שתהיה עבודה זרה, בעיקר אילן לא ניחא ליה [נוח לו] ואינו עושה אותו לעבודה זרה.
ולהיפך, איבעית אימא רבנן [אם תרצה אמור שהוא שיטת חכמים], "גידעו ופיסלו" איצטריכא ליה [הוצרכה לו לומר] שרק התוספת אסורה, ומדוע? סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: כיון דעבד ליה [שעושה לו] לאילן מעשה בגופיה [בגופו], עיקר אילן נמי ליתסר [גם כן שייאסר], קמשמע לן [משמיע לנו] שלדעתם אין נאסר בכך אלא התוספת, ולא האילן עצמו.
ג משנה איזו אשרה? כל שיש תחתיה עבודה זרה. ר' שמעון אומר: כל שעובדין אותה עצמה. ומעשה ביישוב צידן באילן שהיו עובדין אותו לעבודה זרה, ומצאו תחתיו גל אבנים, אמר להן ר' שמעון: בדקו את הגל הזה, ובדקוהו ומצאו בו צורה (של אליל), אמר להן: הואיל ולצורה הן עובדין, נתיר להן את האילן, שהאילן עצמו אינו אסור.
ד גמרא שנינו במשנה: איזהו אשרה. ויש לשאול: והא אנן [והרי אנו] "שלש אשרות" תנן [שנינו] במשנה הקודמת, ובכללן אשרה זו! ומשיבים: הכי קאמר [כך אמר] במשנה הקודמת: שלש אשרות הן, שתים נחשבות אשרה לדברי הכל, ואחת היא מחלוקת של ר' שמעון ורבנן [וחכמים], וכך צריך להבין את משנתנו: איזו היא אשרה שנחלקו בה ר' שמעון וחכמים? כל שיש תחתיה עבודה זרה, ואילו ר' שמעון אומר: כל שעובדים אותה היא אשרה.
ושואלים לענין הלכה: איזו היא אשרה סתם? כיצד יודעים אם אילן מסויים הוא עדיין עבודה זרה? אמר רב: כל שכומרים של עבודה זרה יושבין תחתיה ואין טועמין מפירותיה, משמע שהם סבורים שהיא מוקדשת לעבודה זרה. ושמואל אמר: אפילו אמרי [אומרים] אנשים: הני תמרי [התמרים האלה] של אילן זה הולכים לבי [לבית] נצרפי (מין עבודה זרה) — הרי האילן אסור, דרמי בי שיכרא ושתי ליה [שמטילים אותם למקום שעושים שיכר ושותים אותו] את השיכר ביום אידם. אמר אמימר, אמרו לי סבי [זקני] דפומבדיתא: הלכתא [הלכה] כשמואל.