Steinsaltz on Bava Batra Daf 161b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
לאו [לא] של יעקב הוא.
ושואלים: ודלמא [ושמא] יבואו להכשיר שטר כזה, שיאמרו: בשמיה דאבוה [בשם אביו] חתם הבן, משום כבודו של אביו! ומשיבים: לא יבואו לומר כן, לפי שלא שביק איניש שמיה דידיה וחתים בשמיה דאבוה [אין אדם מניח את שמו שלו וחותם בשם אביו].
ושואלים: ודלמא [ושמא] יאמרו: סימנא בעלמא [סימן בלבד] הוא דשוויה [שעשה אותו], שיהיה זה כעין חותמת, שעושה את שם אביו לסימן, ולא שכותב את שם אביו כחתימתו שלו! דהא [שהרי] רב במקום חתימה צייר כוורא [היה מצייר דג], ר' חנינא צייר חרותא [היה מצייר ענף דקל], רב חסדא היה מצייר צורת האות סמ"ך, רב הושעיא — עי"ן, רבא בר רב הונא — מכותא [תורן ספינה]! ומשיבים: לא חציף אינש לשוויה לשמיה דאבוה סימנא [אין אדם חצוף לעשות את שם אביו סימן].
מר זוטרא אמר: למה לך כולי האי [כל זה, כל התירוצים הללו]? לדעת ר' ירמיה בר אבא, כל שטר מקושר שאין חתימות עדיו כלין (נגמרים) בשיטה (שורה) אחת — פסול. וכיון שכולם נכתבים יחד — אינו יכול להוסיף עד, ולא לחתוך שורה מן השטר.
א אמר רב יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן: כל המחקין כולן, כלומר, כל מקום שנמחק דבר בשטר, וחזרו וכתבו עליו, צריך שיכתוב בסוף השטר שיש מחקים "ודין קיומיהון" ["וזה קיומם"]. וצריך שיחזור ויכתוב דברים מענינו של שטר, ממה שכבר נכתב בו, בשיטה אחרונה שלפני חתימת העדים, ולא יוסיף בה דברים מעבר למה שכבר נכתב בשטר. ושואלים: מאי טעמא [מה טעם] אמרו דבר זה?