איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים] שאלה זו: אם היה בין השטר וחתימת העדים רוחב שיטה (שורה) ומחצה, מאי [מה דינו]? ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו בברייתא: הרחיק את העדים שני שיטין — פסול, ונדייק מכאן: הא [הרי] אם המרחק הוא שיטה ומחצה — כשר.

ודוחים: אימא סיפא [אמור את סופה] של ברייתא זו: אם הרחיק רק שיטה אחת — כשר, ונדייק מכאן: מרחק שיטה אחת הוא שכשר, הא [הרי] מרחק שיטה ומחצה — פסול! אלא מהא ליכא למשמע מינה [מזו אין לשמוע ממנה פתרון לבעיה] בדרך דיוק.

ואם כן, שואלים: מאי הוי עלה [מה היה עליה] על הבעיה? ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה דתניא [ששנינו בברייתא]: הרחיק את העדים שני שיטין מן הכתב — פסול, פחות מכאן — כשר, ומכאן הוכחה שמרחק שיטה ומחצה כשר, שהרי זה פחות משנים.

ועוד נאמר באותה ברייתא: היו ארבעה וחמשה עדים חתומין על השטר, ונמצא אחד מהן קרוב לאחד הצדדים, והרי הוא פסול לעדות לו, או שהוא פסול לעדות מצד עצמו — תתקיים עדות בשאר, שדי בשנים לעדות, ואין האחרים פוסלים אותה.

ומעירים: הלכה אחרונה זו מסייע ליה [מסייעת לו] לשיטת חזקיה, שאמר חזקיה: מלאהו את הרווח של שתי השורות שבין הכתב לחתימות העדים בחתימות של קרובים — כשר השטר, למרות שאם לא היו חותמים שם הקרובים היה השטר פסול.

ואל תתמה על הבחנה זו, שהרי כך גם מצאנו בהלכה אחרת: אויר סוכה, חלק מן הסוכה שאינו מכוסה בסכך — פוסל את הסוכה בשלשה טפחים, ואילו אם היה שם סכך פסול — פוסל רק בארבעה טפחים. ומכאן ראיה שדבר פסול פוסל פחות מאשר פוסל העדר.

א וחוזרים לדון בענין הראשון. איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים] שאלה זו: שני שיטין שאמרו