אמר להו [להם]: בעלמא [בדרך כלל] אצל מלוה כותבין שובר, והכא היינו טעמא [וכאן זהו הטעם] שאין כותבים, לפי שעדיין יש חשש לקנוניה, דדלמא אזיל [שמא ילך] בעל חוב וטריף מיניה [ויטרוף ממנו] מן הלוקח, ואזיל איהו וטריף [וילך הוא ויטרוף] מה לקוחות האחרים שקנו אחריו, ויחזור בעל החוב ויטרוף ממנו, ואז יוציא הוא את השטר השני ויטרוף מלקוחות עם האחריות שבו. ולזה לא יועיל השובר, שהרי השובר גבי [אצל] לקוחות ליכא [אינו נמצא], אלא אצל המוכר, והם אינם יודעים מכך.

ושואלים: סוף סוף, לקוחות לאו אמרי דארעא הדרי [האם לא על בעל הקרקע המוכר הם חוזרים] לגבות ממנו, על פי האחריות שנתן להם? ואז יוציא הוא את השובר, ויימצא שהקרקע נלקחה מהם שלא כדין!

ומשיבים: החשש הוא, שמא אדהכי והכי שמיט ואכיל פירי [בין כך וכך ישמוט ויאכל פירות הנמצאים בשדה].

אי נמי [או גם כן] יש לחשוש ללוקח שלא באחריות שלא יחזור אל המוכר, ולא יתגלה הדבר.

ושואלים: אי הכי [אם כך], שאין סומכים על כתיבת שובר, בגלל הפסד הלקוחות — שטרי הלואה נמי [גם כן], כשטוען המלוה שאבד שטרו, מדוע כותבים שובר? שמא יוציא המלוה את שטרו ויגבה מן הלקוחות, שאין בידם שובר!

ומשיבים: התם דזוזי מסיק [שם, במילוה, שכסף הוא חייב לו], כשבא המלוה לטרוף מן לקוחות אמרי [אומרים] הם: אולי כבר פייסיה [פייס אותו] את בעל חוב בזוזי [בכסף], ולכן אינם ממהרים לתת לו לגבות את הקרקע, אלא מבררים עם הלווה אם כבר שילם את חובו. הכא דארעא מסיק [כאן, במכר, שהקונה הראשון קרקע הוא נושה בו במוכר], ומתוך כך הוא בא לטרוף מהם — אינם אומרים כן, מידע ידעי דמאן דמסיק ארעא [יודעים הם שמי שנושה קרקע] — בזוזי [בכסף] לא מפייס [יתפייס], ולכן יש חשש גדול יותר שיוכל לטרוף מהם בלא שילכו אל המוכר תחילה, ועד שיתברר הדבר — יאכל את פירות שדותיהם.

א אמר מר [החכם] בברייתא שאם טען אדם שאבד לו שטר מכר — כותבים שטר מכר חוץ מן האחריות שבו. ומבררים: היכי כתבינן [כיצד כותבים אנו] שטר כזה? אמר רב נחמן, דכתבי הכי [שכותבים כך]: "שטרא דנן [שטר זה] שלא למיגבי ביה [לגבות בו] לא ממשעבדי [ממשועבדים] ולא מבני חרי [חורין], אלא כי היכי דתיקום ארעא בידיה [כדי שתעמוד קרקע זו בידיו] של הלוקח" כתבנוהו, על מנת שתהיה לו ראיה שקרקע זו היא שלו, ולא יבוא המוכר לערער על כך.

אמר רפרם, זאת אומרת: שאחריות — טעות סופר הוא, שאם לא נכתבה אחריות נכסים בשטר — אין אנו אומרים שבכוונה הושמטה, אלא אנו מניחים שהיתה זו טעות סופר שלא כתב. וכיצד מוכיחים זאת מדברי רב נחמן — כי טעמא דכתב ליה הכי [הטעם, דווקא כשכותב לו כך] בצורה מפורשת שאין אחריות בשטר, אז אינו יכול לגבות בו, הא [הרי] אם לא כתב ליה הכי [היה כותב לו כך] — גבי [היה גובה].

רב אשי אמר: אחריות — לאו [לא] טעות סופר הוא, ואם אין אחריות מפורשת בשטר — אין גובה בו אחריות נכסים. ומאי [ומה] פירוש "חוץ מאחריות שבו" — בפשטות — שלא כתיב ביה [כתוב בו] סעיף האחריות.

בענין זה של אחריות, מסופר: ההיא איתתא דיהבה ליה זוזי לההוא גברא למיזבן [אשה אחת שנתנה כסף לאדם אחד לקנות] לה ארעא [קרקע], אזל זבן [הלך קנה] לה קרקע שלא באחריות; אתיא לקמיה [באה לפני] רב נחמן להתלונן,

אמר ליה [לו]: הכלל הוא לגבי שליח שיכול המשלח לומר לו: "לתקוני שדרתיך [לתקן שלחתיך] ולא לעוותי" [לקלקל]. ואתה עשית דבר מקולקל, שלא עשית שליחותך כראוי. וכדי לתקן את הדבר זיל זבנה מיניה [לך קנה אתה את הקרקע ממנו] מן המוכר שלא באחריות, והדר זבנה ניהלה [ואחר כך תמכרנה לה את הקרקע הזו] באחריות, שאם יגבה בעל חובו של המוכר את הקרקע — אתה הוא שתפסיד, שתצטרך לפצות את האשה.

ב שנינו בברייתא שרבן שמעון בן גמליאל אומר: הנותן מתנה לחבירו והחזיר לו המקבל את השטר (שטר המתנה) — חזרה בכך מתנתו, וחכמים אומרים: מתנתו קיימת. ושואלים: מאי טעמא [מה הטעם] של רבן שמעון בן גמליאל? אמר רב אסי, נעשה כאומר לו בשעת הנתינה: שדה זו נתונה לך כל זמן שהשטר בידך.

מתקיף לה [מקשה על כך] רבה: אי הכי [אם כך] אתה אומר, אם נגנב או אבד השטר נמי [גם כן] חזרה בכך המתנה!

אלא אמר רבה: רבן שמעון בן גמליאל וחכמים בשאלה האם אותיות נקנות במסירה קמיפלגי [חלוקים הם], כלומר, האם שטרות (והזכויות הכתובות בהם) נקנים מאדם אחד לחבירו על ידי מסירה בלבד, או צריך מעשה אחר כדי להקנותם. שרבן שמעון בן גמליאל סבר [סבור]: אותיות נקנות במסירה, וכיון שהחזיר המקבל את השטר — קנה הנותן יחד עמו גם את החזקה על הנכסים, ורבנן סברי [וחכמים סבורים]: אין אותיות נקנות במסירה וצריכים מעשה נוסף של הקניה. ולכן ההחזקה בשטר אינה מוכיחה דבר. ומבררים את דעתו של רבן שמעון בן גמליאל בענין זה.

תנו רבנן [שנו חכמים]: הבא לידון בשטר ובחזקה שבאים ומערערים על בעלותו על קרקע שבידיו, ויש בידו שטר מכר, וגם עדים שהיתה לו חזקה בשדה — הרי זה נידון בשטר, ולפי זה מאמתים את בעלותו. אלו דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר: נידון בחזקה, ועל ידי כך מתאמתת בעלותו.

ושואלים: במאי קמיפלגי [במה, באיזה עקרון, הם חלוקים]? כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר: בשאלה אם אותיות נקנות במסירה קא מיפלגי [חלוקים הם], כלומר, במקרה בו מסר המוכר לקונה את השטר בו הוא עצמו קנה את השדה,