א משנה המוכר פירות לחברו כלומר, מכר לו זרעים (כגון חיטים ושעורים או פולים וכיוצא בהם) הנמכרים הן לאכילה והן לזריעה, וזרען הקונה ולא צמחו, ואפילו קנה ממנו זרע פשתן שאינו נמכר כל כך לאכילה, ולא צמח — אינו חייב המוכר באחריותן מכיון שלא אמר לו הקונה שהוא מתכוון לזריעה, ויכול המוכר לומר שסבר שקנה אותם לאכילה. רבן שמעון בן גמליאל אומר: זרעוני גינה שאינן נאכלין כלל, וזרעם הקונה ולא צמחו — חייב המוכר באחריותן שמובן שקנה אותם לזריעה.

ב גמרא איתמר [נאמר]: המוכר שור לחבירו, ונמצא השור נגחן ואינו יכול לעבוד בו, רב אמר: הרי זה מקח טעות, ושמואל אמר: יכול המוכר לומר לו: לשחיטה מכרתיו לך.

ושואלים על כך: וליחזי [ונראה] מה טיבו של הקונה, אי גברא דזבין לנכסתא [אם הוא אדם שקונה לשחיטה] כגון שהיה הקונה מוכר בשר — ודאי קנה לנכסתא [לשחיטה], אי [אם] הוא אדם שקונה לרדיא [לחרישה] כגון חקלאי העובד בשדה — ודאי קנה אותו לרדיא [לחרישה] לעבוד בו! ומשיבים: מדובר בגברא דזבין להכי ולהכי [באדם שקונה לכך ולכך].

ושואלים: וליחזי דמי היכי נינהו [ונראה את המחיר ששילם הקונה איך הוא], שמחיר שור לחרישה גדול יותר!

ומשיבים: לא צריכא [נצרכה], דאייקר בישרא וקם בדמי רדיא [שהתייקר הבשר ועמד בדמי שור לחרישה]. ושואלים: אי הכי [אם כך] שהמחירים שווים, למאי נפקא מינה [מה, איזה הבדל, יוצא מזה]? מה זה משנה לקונה, והרי אין הוא מפסיד דבר! ומשיבים: נפקא מינה לטרחא [יוצא מכאן הבדל לטרחה] שצריך לטרוח למכור לשחיטה את השור שקנה, ולקנות שור חדש. ויש בזה משום מיקח טעות לדעת רב, ולפיכך, לדעתו, רשאי הקונה להחזיר את השור ולדרוש את דמיו.

ושואלים: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]?