ולא כראוי לגמלים, ומעתה יש להוסיף ולברר: ואי [ואם] מדובר דשכיחי [שמצויים] שם גמלים, אמאי [מדוע] פטור? הלא פושע הוא! ואי [ואם] מדובר שלא שכיחי [מצויים] שם גמלים — אם כן פשיטא [פשוט, מובן מאליו] שפטור, שהרי אנוס הוא! אלא לאו [האם לא] מדובר שם באופן דאתיין [שבאים] גמלים לפרקים, ואתו [ובאו] גמלים וארעוה [וקלקלו אותו], ואתו [ובאו] שוורים ונפלו ביה [בו], וקתני [ושנה] על כך שהוא פטור, אלמא [מכאן], כיון דהשתא ליכא [שעכשיו אין] הם מצויים — אנוס הוא!

אמרי [אומרים] ודוחים: לא, לעולם מדובר שכיסהו כראוי לשוורים וכראוי לגמלים, ודקא קשיא [ומה שהיה קשה] לך: היכי נפול [כיצד נפלו]? על כך אמר ר' יצחק בר בר חנה: מדובר באופן שהתליע הכיסוי מתוכו, ואם כן אין ללמוד מכאן דבר לענין ששאלנו.

תא שמע [בוא ושמע] הוכחה לדבר ממה ששנינו במשנה: לא כסהו כראוי, ונפל לתוכו שור או חמור ומת — חייב. ונברר: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אילימא [אם תאמר] שכיסהו לא כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים, ונפלו שם — פשיטא, צריכא למימר [פשוט, מובן מאליו, וכי צריך לומר] שחייב על כך? אלא לאו [האם לא] מדובר שכיסהו כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים, ומעתה נברר: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אי דשכיחי [אם שמצויים] שם גמלים — הלא פושע הוא, ואי [ואם] שלא שכיחי [מצויים] שם גמלים — הלא אנוס הוא!

אלא לאו [האם לא] מדובר דאתיין [שבאים] הגמלים לפרקים, ואתו [ובאו] גמלים וארעוהו [וקלקלוהו], ואתו [ובאו] שוורים ונפלו ביה [בו], וקתני [ושנה] על כך שחייב. אלמא [מכאן]: כיון דאתיין [שבאים] לפרקים — פושע הוא, דאיבעי ליה אסוקי אדעתיה [שהרי היה לו להעלות על דעתו] שיבואו!

ודוחים: לעולם אפשר לומר שהיה הכיסוי כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים, וצריך לומר שבאותו מקום שכיחי [מצויים] באמת גמלים, ודקא קשיא [ומה שהיה קשה] לך: הלא במקרה כזה פושע הוא ופשוט שחייב, והלכה זו מיותרת במשנה! יש לומר כי איידי דנסיב רישא [מתוך שנקט בראש] מקרה של כסהו כראוי, נסיב סיפא נמי [הביא גם כן בסופה] מקרה שלא כסהו כראוי.

איכא דאמרי [יש שאומרים] את הסוגיה הזו בגרסה אחרת: הא נמי [זו גם כן] ודאי לא איבעיא לן [נסתפקה לנו], שכיון דאתיין [שהם באים] לפרקים — פושע הוא, דאיבעי ליה אסוקי אדעתיה [שהיה לו להעלות על דעתו] שיבואו לשם.

כי איבעי לן [כאשר נשאלה לנו] השאלה — הכי [כך] הוא דאיבעיא לן [שנשאלה לנו]: כסהו כסוי שיכול לעמוד בפני שוורים ואינו יכול לעמוד בפני גמלים, ושכיחי [ומצויים] גמלים במקום, ואולם הכיסוי הזה התליע מתוכו, מהו הדין בכגון זה? מי אמרינן [האם אנו אומרים]: מגו דהוי [מתוך שהריהו] פושע אצל גמלים, הוי [הריהו] נחשב פושע נמי [גם כן] לענין התלעה, או דלמא לא אמרינן "מגו" [שמא אין אנו אומרים "מתוך"] ומאחר שבפועל לא אירע הדבר באשמתו אינו חייב?

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר ממה ששנינו במשנתנו: כסהו כראוי, ונפל לתוכו שור או חמור ומת — פטור, ואתמר עלה [ונאמר עליה] אמר ר' יצחק בר בר חנה: שהתליע מתוכו. ונברר: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אילימא [אם תאמר] שמדובר כאן שכיסהו כראוי לשוורים וכראוי לגמלים, והתליע מתוכו — פשיטא [פשוט, מובן מאליו] שהוא פטור, שהרי מאי הוה ליה למעבד [מה היה לו לעשות]? הרי לא יכול היה לדעת דבר זה.

אלא לאו [האם לא] מדובר במקרה כאן, שכיסהו כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים, ושכיחי [ומצויים] גמלים שם, והתליע מתוכו, וקתני [ושנה] במשנה: פטור, אלמא לא אמרינן [מכאן שאין אנו אומרים]: מגו דהוי [מתוך שהריהו] נחשב פושע לענין גמלים הוי [הריהו] גם כן פושע לענין התלעה!

ודוחים: לא, לעולם תפרש שמדובר כאן שכיסהו כראוי לגמלים וכראוי לשוורים, והתליע מתוכו. ודקא קשיא [ומה שהיה קשה] לך: כי [כאשר] התליע מתוכו מאי הוה ליה למעבד [מה היה לו לעשות] עוד על מה שעשה, ופשוט הוא שפטור? יש בכך חידוש, כי מהו דתימא [שתאמר]: איבעי ליה למיזל ומנקש עליה [היה לו ללכת ולהקיש עליו, על הכיסוי] כדי לברר אם איננו חלול מתוכו, ועל כן קא משמע לן [השמיע לנו] שעד כדי כך אין מחייבים אותו לבדוק.

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ראיה נוספת ממה ששנינו בהמשך המשנה: לא כסהו כראוי, ונפל לתוכו שור או חמור ומת — חייב. ונברר: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אילימא [אם תאמר] שמדובר שלא כיסה את הבור כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים — האם צריכא למימר [צריך לומר] שחייב בזה?

אלא לאו [האם לא] מדובר במקרה שכיסהו כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים, ומעתה באיזה אופן מדובר? אי דשכיחי [אם שמצויים] גמלים במקום — הלא פושע הוא, ואי [ואם] מדובר שלא שכיחי [מצויים] גמלים שם — הלא אנוס הוא! אלא לאו [האם לא] מדובר באופן דשכיחי [שמצויים] שם גמלים, והתליע מתוכו, וקתני [ושנה] במשנה שחייב, אלמא אמרינן [מכאן שאנו אומרים]: מגו דהוי [מתוך שהריהו] פושע לענין גמלים הוי [הריהו] פושע אף לענין התלעה וחייב!

אמרי [אומרים] ודוחים: לא, לעולם יש לפרש שמדובר שכיסהו כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים, ושכיחי [ומצויים] שם גמלים, ואתו [ובאו] גמלים וארעוהו [וקלקלו אותו], ואתו [ובאו] שוורים ונפלו ביה [בו], ודקא קשיא [ומה שהיה קשה] לך: פשיטא [פשוט, מובן מאליו] שכן הוא הדין, שהרי פושע הוא ומה חידוש יש בדבר! יש להסביר: איידי דנסיב רישא [מתוך שנקט בתחילה] מקרה של כסהו כראוי, נסיב סיפא נמי [נקט בסוף גם כן] מקרה שלא כסהו.

תא שמע [בוא ושמע] ראיה אחרת ממה ששנינו: נפל לתוכו שור שהיה חרש או שוטה וכן קטן או סומא וכן מהלך בלילה — חייב בעל דהבור. היה השור פקח (רואה) ומהלך ביום — פטור בעל הבור, שהיה על השור להסתכל. ואמאי [ומדוע] יהיה פטור? נימא: [נאמר]: מדהוי [מכיון שהריהו] פושע לענין שור חרש, הוי נמי [הריהו גם כן] פושע לענין שור פקח! אלא לאו שמע מיניה [האם לא תלמד מכאן] כי לא אמרינן [אין אנו אומרים] בכגון זה מגו [מתוך] שפושע לענין אחד הרי זה נחשב פשיעה לדבר אחר, אלא מחייבים אותו רק על אותו נזק שגרמה אותה רשלנות. ומסכמים: אכן שמע מיניה [למד מכאן] שכן הוא.

א שנינו במשנה: נפל לפניו מקול הכרייה — חייב, לאחריו מקול הכרייה — פטור. אמר רב: "לפניו" ששנינו פירושו לפניו ממש, שנפל השור על פניו, ו**"לאחריו"** משמעו אחריו ממש, שנפל אחורנית,