ושואלים: ומי [והאם] אמר רב כי עבדא כמקרקעי דמי [עבד נחשב כקרקעות]? והאמר [והרי אמר] רב דניאל בר רב קטינא אמר רב: התוקף (תופס) בעבדו של חבירו ועשה בו, בעבד, מלאכה — פטור מלשלם לחבירו את שכר עבודתו של עבדו. ואי סלקא דעתך עבדא כמקרקעי דמי [ואם עולה על דעתך לומר בשיטת רב שעבד נחשב כקרקעות], אמאי [מדוע] פטור מלשלם? הלא העבד, בדומה לקרקע, ברשותא דמריה קאי [ברשות בעליו הוא עומד] תמיד, בכל מקום שהוא נמצא, ונמצא שעשה מלאכה בדבר שאינו שלו וצריך לשלם!

ומשיבים: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] שהכריח התוקף את העבד לעבוד למענו שלא בשעת מלאכה רגילה, ולא ביטל אותו ממלאכתו. וכיון שלא חיסר מאומה מן הבעלים, אינו צריך לשלם עבור מה שנהנה. כי הא [כמו ענין זה] ששלח ליה [לו] ר' אבא למרי בר מר, בעי מיניה [שאל ממנו] מרב הונא שאלה זו: הדר בחצר חבירו שלא מדעתו (מידיעתו ורצונו) של חבירו, שלא נתן לו את החצר מרצונו, האם צריך להעלות לו שכר על כך או אין צריך להעלות לו שכר? ושלחו ליה [לו] בתשובה: אינו צריך להעלות לו שכר. והסבר הדבר משום שלא הפסידו.

את ההשוואה הזו דוחים: הכי השתא [כך אתה משווה] שני עניינים אלו זה לזה? בשלמא התם [נניח שם] בענין הדר בחצר חבירו, בין למאן דאמר [לדעת מי שאומר] בהסבר הפטור שהוא משום ביתא מיתבא יתיב [שהבית הנושב בבני אדם הוא מיושב] ולכן ניחא ליה [נוח לו] לבעלים שיש מישהו שיושב בבית, בין למאן דאמר [למי שאומר] שטעם הדבר משום "ושאיה יכת שער" (ישעיה כד, יג), שבית שומם נחרב, ולכן הדר בחצירו שומר לו על ביתו, גם כן ניחא ליה [נוח לו] לבעלים הדבר, ולכן פטור הדייר מלשלם לו שכר,

אלא הכא מי ניחא ליה דנכחוש עבדיה [כאן האם נוח לו שיכחיש, יפסיד, זה שהשתמש בעבד את עבדו] על ידי מלאכה? אמרי [אומרים] בתשובה לכך: הכי נמי ניחא ליה [כאן גם כן נוח לו] הדבר כדי שלא ליסתרי עבדיה [יתרגל עבדו להתבטל].

ובענין זה מסופר: בי [אנשי ביתו] של רב יוסף בר חמא על פי הוראתו הוו תקיף [היו תופסים] עבדי דאינשי [אנשים] דמסיק בהו זוזי ועבדי בהו [שהוא היה נושה בהם כסף, ועושים בהם] מלאכה בעל כרחם. אמר ליה [לו] לרב יוסף בר חמא רבה בריה [בנו]: מאי טעמא עביד מר הכי [מה טעם עושה אדוני כך] ומשתמש בעבדים אלה? אמר ליה [לו], שאמר רב נחמן: עבדא [העבד] — אפילו את נהום כריסיה לא שוי [הלחם של כריסו אינו שווה], ואינו מחסר את הבעלים דבר כשהעבד עובד ואוכל אצלו. אמר ליה [לו] בנו: אימא [אמור] שאמר רב נחמן דבר זה על עבד מסויים, כגון דארו עבדיה דמרקיד בי כובי [עבדו שהיה מרקד בין החנויות] ולא היה עושה דבר, אבל כולהו עבדי מעבד עבדי [כל העבדים עובדים הם]!

אמר ליה [לו]: אנא [אני] כשיטת רב דניאל סבירא לי [סבור אני], שאמר רב דניאל בר רב קטינא אמר רב: התוקף בעבדו של חבירו ועשה בו מלאכה — פטור, אלמא [מכאן] שניחא ליה [שנוח לו] לאדם שלא ליסתרי עבדיה [יתרגל עבדו להתבטל], ואם כן אין הבעלים מפסיד בכך כשאינו משתמש בעבדיו.

אמר ליה [לו] בנו: הני מילי היכא דלא מסיק בהו זוזי [דברים אלה אמורים דווקא במקום שאינו נושה התופס ומשתמש בהם בבעלים של העבד כסף], מר [אדוני] כיון דמסיק בהו זוזי מחזי [שנושה בהם כסף נראה] הדבר כרבית. שאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: אף על פי שאמרו הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אין צריך להעלות לו שכר, אבל אם הלוהו לחבירו ודר בחצר חבירו הלווה — צריך להעלות לו שכר, כדי שלא ייראה הדבר כריבית! אמר ליה [לו] רב יוסף בר חמא לבנו: הדרי [חוזר אני] בי ממעשים אלה ולא אעשה כך יותר.

איתמר [נאמר]: התוקף (תופס) ספינתו של חבירו ועשה בה מלאכה, מה יכול בעל הספינה לתבוע? אמר רב: הברירה בידו, אם רצה — שכרה נוטל, אם רצה — פחתה (הפחת שפחתה מחמת מלאכה זו) נוטל, שיכול לתבוע את הסכום הגדול יותר. ושמואל אמר: אינו נוטל אלא פחתה.

אמר רב פפא: לא פליגי [אין הם חלוקים] אלא כל אחד מהם דיבר במקרה אחר. הא [זה, רב] דיבר בספינה דעבידא לאגרא [שעשויה, שעומדת, להשכרה לעבודה], הא [זה, שמואל] דיבר בספינה שלא עבידא לאגרא [עשויה להשכרה]. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: הא והא [זה וזה] מדובר בספינה דעבידא לאגרא [שעשויה להשכרה], הא דנחית ליה אדעתא דאגרא [זה, רב, מדבר במקרה שירד התופס לספינה על דעת לשלם שכר] ולכן נותן שכר, והא דנחית ליה אדעתא דגזלנותא [וזה, שמואל, מדבר במקרה שירד על דעת גזלנות], שמשתמש בה כבגזילה, שלא על מנת לשלם, ומשום כך אינו נותן אלא פחתה ולא יותר, כדין הגזלנים.

א שנינו במשנתנו: גזל מטבע ונסדק — משלם כשעת הגזילה (ששינוי הוא וקנאו בכך), אבל אם נפסל — אומר לו "הרי שלך לפניך" (שאין זה שינוי ולא קנאו בכך), ונחלקו חכמים בהסבר הלכה זו. אמר רב הונא: מה ששנינו "נסדק" — הכוונה לנסדק ממש, מה ששנינו "נפסל" — הכוונה שפסלתו המלכות, שאסרה להשתמש בו.

ורב יהודה אמר: אם פסלתו המלכות נמי [גם כן] היינו [זהו] כנסדק שהוא נפסד לגמרי, והרי זה שינוי של ממש. אלא היכי דמי [כיצד בדיוק הוא] ענין זה של "נפסל"? — שפסלתו מדינה זו, שאין בני המדינה רוצים עוד להשתמש בו, ויוצאה המטבע ומשתמשים בה במדינה אחרת.

אמר ליה [לו] רב חסדא לרב הונא: לדידך דאמרת [לשיטה שלך שאתה אומר] כי "נפסל" הכוונה היא שפסלתו המלכות, הרי המקרים האחרים הנזכרים במשנתנו "פירות והרקיבו, יין והחמיץ", דכי [שכמו] פסלתו המלכות דמי [נחשב הדבר] שאינם ראויים לשימוש, וקתני [ושנה] על כך: משלם כשעת הגזילה, שיש בכך שינוי, ומדוע כאן לא יהא הדין כן?

אמר ליה [לו]: התם [שם] במקרים אלה בזמן שמרקיב הפרי או מחמיץ היין הרי נשתנה טעמו וריחו, הכא [כאן] במטבע שנפסל על ידי המלכות לא נשתנה במטבע עצמה דבר.

ומן הצד השני אמר ליה [לו] רבא לרב יהודה: לדידך דאמרת [לשיטה שלך שאתה אומר] כי כאשר פסלתו המלכות נמי [גם כן] היינו [זהו] "נסדק", ששינוי של ממש הוא, הרי המקרה הנוסף הנזכר במשנתנו "תרומה ונטמאת", דכי [שכמו] פסלתו המלכות דמי [נחשב], וקתני [ושנה על כך]: אומר לו "הרי שלך לפניך"!

אמר ליה [לו]: התם [שם] לא מינכר היזיקה [ניכר ההיזק] ואי אפשר להבחין בין דבר טמא לטהור, הכא מינכר היזיקה [כאן ניכר ההיזק], שהרי רואים שמטבע בצורה זו אי אפשר לקנות בה.

ב ובענין זה של מטבע שנפסלה איתמר [נאמר] שנחלקו בבעיה הבאה: המלוה את חבירו על המטבע, ונפסלה אותה המטבע, רב אמר: