מאי [מה הדין]? הפסיק שדה של זרע אחר מאי [מה הדין]? ועוד: חיטי [חיטים] לגבי שעורים האם כזרע אחר דמי [נחשבים], או לא? ועוד: אם של כל העולם כולו מסביב לקה בשדפון, ושלו לקה בירקון, אי נמי [או גם כן] כל העולם כולו לקה בירקון ושלו לקה בשדפון, מאי [מה דינו]? לכל אחד מן הספיקות הללו לא נמצאה תשובה, ולכן תיקו [יעמוד] במקומו.

ועוד שאלה: אמר ליה [לו] בעל הבית לחוכר: זרעה חיטי [זרע את השדה חיטים], ואזל [והלך] הוא החוכר וזרעה שערי [שעורים], ואשתדוף רובא דבאגא [והשתדפו רוב שדות אותה בקעה], ואשתדוף נמי הנך שערי דיליה [והשתדפו גם כן שעורים אלה שלו], מאי [מה הדין]? מי אמרינן דאמר ליה [האם אומרים אנו שיכול החוכר לומר לו] לבעל השדה: אילו זרעתה חיטי הוה נמי משתדפא [אילו הייתי זורעה חיטים היתה גם כן משתדפת] שהרי סביב השתדף הכל, או דלמא מצי אמר ליה [שמא יכול לומר לו המחכיר] אילו זרעתה חיטי [אילו היית זורע אותה חיטים] הוה מקיים [היה מתקיים] בי מה שנאמר "ותגזר אמר ויקם לך ועל דרכך נגה אור

"(איוב כב, כח), ושמא היתה זכותי גורמת שיעשו משמים שיתמלא רצוני, וכיון ששינית ממה שבקשתי — לא נתקיים בי הדבר. ומשיבים: מסתברא דאמר [מסתבר שיכול הוא לומר] אי זרעתה חיטי הוה מקיים [אילו היה זורעה חיטים היה מתקיים] בי מה שנאמר "ותגזר אמר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור".

ועוד שאלה: נשתדפו כל שדותיו של המחכיר, ואשתדוף נמי הא בהדייהו [והשתדף גם שדה זה אתם], ולא אשתדוף רובא דבאגא מאי [השתדפו רוב שדות אותה בקעה, מה הדין]? מי אמרינן [האם אומרים אנו] כי כיון שלא אשתדוף רובא דבאגא [השתדפו רוב שדות אותה בקעה] לא מנכי ליה [מנכה לו] החוכר מן החכירה, שהרי אין זו מכת מדינה, או דלמא [שמא] כיון דאשתדוף כולהו ארעתיה [שהשתדפו כל אדמותיו] של המחכיר, מצי אמר ליה [יכול החוכר לומר לו] למחכיר: האי [זה] משום לתך דידך [מזלך שלך] הוא, דהא משתדפו [שהרי השתדפו] כל שדותיך.

ומשיבים: מסתברא דאמר ליה [מסתבר שיכול לומר לו] לחוכר: אי [אם] משום לתאי דידי [מזלי שלי] — הוה משתייר [היה נשאר] לי פורתא [מעט], כדכתיב [כפי שנאמר] "כי נשארנו מעט מהרבה" (ירמיה מב, ב) שאף בגללה אין היא מכלה הכל.

ועוד שאלה: נשתדפו כל שדותיו של החוכר ואשתדוף רובא דבאגא [והשתדפו רוב שדות אותה הבקעה], ואשתדוף נמי הא בהדייהו [והשתדף גם שדה זה עמם] מאי [מה הדין]? מי אמרינן [האם אומרים אנו] כי כיון דאשתדוף רובא דבאגא מנכי ליה [שהשתדפו רוב שדות אותה בקעה הריהו מנכה לו], או דלמא [שמא] כיון דאשתדוף כולהו ארעתיה [שנשתדפו כל אדמותיו] של החוכר, מצי אמר ליה [יכול המחכיר לומר לו] לחוכר: משום לתך דידך [מזלך שלך] הוא, דהא משתדפו [שהרי השתדפו] כל שדותיך. ומשיבים: מסתברא דאמר ליה [מסתבר שיכול המחכיר לומר לו] לחוכר: משום לתאך [משום מזלך] הוא.

ושואלים אמאי [מדוע]? הכא נמי נימא ליה [כאן גם כן יאמר לו] החוכר למחכיר: אי [אם] משום לתאי דידי [מזלי שלי] הוא — הוה משייר [היה נשאר] לי פורתא [מעט], דהוה מקיים [שהיה מתקיים] בי מה שנאמר "כי נשארנו מעט מהרבה" ומשיבים: משום דאמר ליה [שיכול לומר לו] המחכיר לחוכר: אי הוה חזית לאישתיורי [אם היה ראוי שישתייר] לך מידי [דבר] — הוה משתייר [היה נשאר] לך מדנפשך [משלך] מאדמתך הפרטית ולא מזו שחכרת.

מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו: היתה שנת שדפון וירקון או שביעית (שמיטה), או שהיו שנים כשני אליהו שאין גשם כלל — אינו עולה לו מן המנין של שנות החכירה.

קתני [שנה שם] שדפון וירקון דומיא [בדומה] לשנים כשני אליהו, מה שני אליהו — פירושו שלא הוי [היתה אז] תבואה כלל, אף הכא נמי [כאן גם כן] מדובר באופן שלא הוי [היתה] תבואה כלל, אבל באופן דאיכא [שיש] תבואה כלשהי — סלקא ליה [עולה לו מן החשבון], ולא קאמרינן [ואין אנו אומרים] מכת מדינה היא!

אמר רב נחמן בר יצחק: שאני התם [שונה שם], שאמר קרא [הכתוב] לענין מכירת וחכירת שדות: "במספר שני תבואת ימכר לך" (ויקרא כה, טו), שמשמעו: שנים שיש בהן תבואה בעולם.

אמר ליה [לו] רב אשי לרב כהנא: אלא מעתה שביעית תעלה לו מן המנין, דהא איכא [שהרי יש] תבואה בחוצה לארץ על כל פנים! אמר ליה: שביעית אפקעתא דמלכא [הפקעה של מלך] היא, כלומר, הקדוש ברוך הוא הפקיע אותה, וממילא גזר עליה שלא תיכנס בחשבון.

אמר ליה [לו] מר זוטרא בריה [בנו] של רב מרי לרבינא: אלא מעתה, שהשביעית מופקעת ונחשבת כבטלה לגמרי, שביעית לא תעלה לו מן הגירוע, שלא יחשב אותה בתוך חשבון השנים שהוא מגרע ממחיר השדה כשפודים אותו, אלמה תנן [מדוע שנינו במשנה שם]: נותן סלע ופונדיון לשנה לפי החשבון האמור בתורה, ואם מדקדקים בחישוב מוצאים שנותן גם עבור שנת השביעית! אמר ליה [לו]: שאני התם דחזיא למישטחא [שונה שם שראוייה היא לשטוח] בה פירי [פירות], ואם כי איננו יכול להשתמש בשדה לזריעה, הרי יכול להשתמש בשדה לכל צורך אחר.

אמר שמואל: לא שנו כן אלא באופן שזרעה החוכר וצמחה ואכלה חגב או זרע בה דבר אחר, אבל אם לא זרעה כלל — לא, שאין אנו מקילים על החוכר, אפילו היתה זו מכת מדינה. ומדוע — דאמר ליה [שיכול המחכיר לומר לו] לחוכר: אילו זרעתה הוה מקיים [היית זורע אותה היה מתקיים] בי מה שנאמר: "לא יבשו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו" (תהילים לז, יט), כלומר, שמא זכותי היתה גורמת שמכת המדינה לא היתה פוגעת בשדותי.

מתיב [מקשה על כך] רב ששת ממה ששנינו: רועה שהיה רועה בהמות של אחרים והניח עדרו ובא לעיר, ובינתים בא זאב וטרף, ובא ארי ודרס — אין אומרים: אילו היה שם היה מציל, אלא אומדין אותו; אם יכול היה להציל מחיה רעה זו — חייב, ואם לאו [לא] היה בכוחו להציל — פטור. ולפי שיטתך זו, ואמאי [ומדוע]? נימא ליה [שיאמר לו] בעל הבהמות: אי הוית התם הוה מקיים [אילו היית שם היה מתקיים] בי מה שנאמר: "גם את הארי גם את הדוב הכה עבדך" (שמואל א' יז, לו)!

ומשיבים: משום דאמר ליה [שיכול לומר לו] הרועה לבעל הבהמות: אי הוית חזית לאיתרחושי [אם היית ראוי שיתרחש] לך ניסא [נס] הוה איתרחיש [היה מתרחש] לך ניסא [נס] כמו שאירע לר' חנינא בן דוסא דמתיין עיזי דובי בקרנייהו [שהביאו העיזים דובים בקרניהן] בלא כל צורך של סיוע מצד הרועה. ושואלים: ונימא ליה [ושיאמר לו] בעל הבהמות לרועה: נהי דלניסא רבה [אם אמנם שלנס גדול] לא הוה חזינא [הייתי ראוי], מכל מקום לניסא זוטא [לנס קטן]