Steinsaltz on Bava Metzia Daf 39b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ואפילו הגדיל הקטן אחר כך — אין זו חזקה, שמא לא ידע הקטן מעולם שהיו שלו.
ומעירים: ולא אמרן [אמרנו] שאין מורידין קרוב לנכסי קטן אלא באחי דאבא [באחים מן האב] שהם קרובים שיכולים לרשת אותו, אבל באחי דאמא לית לן [באחים מן האם אין לנו] בה חשש, שכן אין להם צד ירושה. ואחי דאבא נמי [ובאחים מן האב גם כן] לא אמרן [אמרנו] אלא בארעתא [בקרקעות], אבל בבתי לית לן [בבתים אין לנו] בה חשש, לפי שיש שכנים והם יכולים להעיד שהבתים לא היו שלהם. ובארעתא נמי [ובקרקע גם כן] לא אמרן [אמרנו] אלא כשלא עביד עיטדא [עשה שטר חלוקה מפורש], אבל כאשר עביד עיטדא [עשה שטר חלוקה] — קלא אית לה [קול יש לכך], כלומר, השמועה יוצאת, והכל יודעים מה חלקו של כל אחד מן האחים.
ואולם מסכמים: ולא היא [ואינו כן] כלומר, אין נוהגים כפי שאמרנו, אלא לא שנא אחי דאבא ולא שנא אחי דאמא [אינו שונה אחים מאב ואינו שונה אחים מן האם], לא שנא ארעתא ולא שנא בתי [אינו שונה בקרקעות ואינו שונה בבתים], ולא שנא עביד עיטדא לא שנא לא עביד עיטדא [ואינו שונה אם עשה שטר חלוקה אינו שונה אם לא עשה שטר חלוקה] — לא מחתינן [אין אנו מורידין] קרוב לנכסי קטן, כדי שלא להגיע לידי חשש.
א מסופר: ההיא סבתא דהויא [זקנה אחת שהיו] לה תלת בנתא [שלוש בנות]. אישתבאי איהי וחדא ברתא [נשבתה היא ובת אחת]. אידך תרתי בנתא שכיבא חדא מינייהו ושבקה ינוקא [ומשתי הבנות האחרות מתה אחת מהן והניחה תינוק]. אמר אביי: היכי נעביד [כיצד נעשה] בענין זה? אם לוקמינהו לנכסי בידא דאחתא [נעמיד את הנכסים בידי האחות הנותרת] יש לחשוש דלמא שכיבא סבתא [שמא כבר מתה הזקנה] והלא אין מורידין קרוב לנכסי קטן, שהרי אם מתה הזקנה ירש הקטן שליש מנכסיה ואין מורידין קרוב לנכסי קטן. ואולם אם נוקמינהו לנכסיה בידא דינוקא [נעמיד את חלק הנכסים בידי הקטן] דלמא [שמא] לא שכיבא [מתה] הסבתא וכלל הוא: אין מורידין קטן לנכסי שבוי!
אמר אביי: הלכך [על כן], פלגא יהבינא [חצי הנכסים נותנים] לה לאחתא [לאחות] שאם מתו שתי השבויות הרי זו יורשת חצי הנכסים, ואם לא מתו — הרי מורידים קרוב לנכסי שבוי. ואידך פלגא מוקמינן ליה אפוטרופא לינוקא [ולחצי האחר מעמידין אפוטרופוס עבור הקטן], שהרי יתכן שהוא ירש את חצי הנכסים. רבא אמר: מגו דמוקמינן אפוטרופא לפלגא, מוקמינן ליה אפוטרופא לאידך פלגא [מתוך שאנו מעמידין אפוטרופוס לחצי, מעמידין אפוטרופוס לחצי האחר] ויהיו כל הנכסים בידי אפוטרופוס, עד שיתבררו הדברים.
לסוף שמעו דשכיבא [שמתה] אותה סבתא ולא שמעו מה אירע לה לבת השבויה. אמר אביי: תילתא יהבינן [שליש מן הנכסים נותנים אנו] לה לאחתא [לאחות החיה], ותילתא יהבינן ליה לינוקא [ושליש נותנים לתינוק], שהרי הוא יורש (על ידי אמו שמתה) את סבתו. ואידך תילתא [והשליש האחר] של האחות השבויה שאין יודעים מה עלה בגורלה, יהבינן דנקא לאחתא [נותנים ששית, חצי השליש, לאחות] ואידך דנקא מוקמינן ליה אפוטרופא לינוקא [ולששית האחרת מעמידין אפוטרופוס לתינוק] שמא מתה האחות ונכס זה הוא שלו. רבא אמר: מגו דמוקים אפוטרופא לדנקא מוקמינן נמי אפוטרופא לאידך דנקא [מתוך שמעמיד אפוטרופוס לשישית מעמידין גם כן אפוטרופוס לששית האחרת] עד שיתברר מה עלה בגורל האחות.
ב מסופר: מרי בר איסק שהיה איש עשיר ותקיף אתא ליה אחא [בא לו אח] שלא הכיר מבי חוזאי שהוא מקום רחוק מבבל. אמר ליה [אמר לו]: פלוג [חלוק] לי בנכסים שהרי אני אחיך. אמר ליה [לו]: לא ידענא לך [אין אני מכיר אותך] ואינני יודע מי אתה.
אתא לקמיה [בא הדין לפני] רב חסדא. אמר לו לתובע: שפיר קאמר [יפה אמר] לך מרי בר איסק, שנאמר: "ויכר יוסף את אחיו והם לא הכרהו" (בראשית מב, ח), ומסבירים כיצד יכול היה דבר זה לקרות — מלמד שיצא מהם בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן, ואם כן מוכיח הדבר שבהחלט יתכן שאי אפשר להכיר אותך כמבוגר. אמר ליה [לו] רב חסדא לתובע: זיל אייתי סהדי דאחוה את [לך הבא עדים שאתה אחיו]. אמר ליה [לו]: אית [יש] לי סהדי [עדים], ואולם דחלי מיניה [מפחדים הם ממנו], ממרי בר איסק, משום דגברא אלימא [שאדם אלים] הוא וחוששים שמא יפגע בהם. אמר ליה לדידיה [אמר לו למרי בר איסק]: זיל אנת אייתי סהדי דלאו אחוך [לך אתה הבא עדים שאין אחיך] הוא.
אמר ליה [לו] מרי בר איסק: וכי דינא הכי [הדין כך]?! והלא כלל הוא: המוציא מחבירו עליו הראיה, ועליו חובת ההוכחה ולא עלי. אמר ליה [לו]: הכי דיינינא לך ולכל אלימי דחברך [כך אני דן אותך ואת כל האלמים חבריך], שכיון שידוע שאתה איש אלים, אני קונס אותך שעליך להביא עדים. אמר ליה [לו] מרי בר איסק: סוף סוף אם לכך אתה חושש אתו סהדי [יבואו עדים] ול****א מסהדי [יעידו] לטובתו אלא לטובתי, שהרי יתכן שישקרו! אמר ליה [לו]: תרתי [שני] דברים לא עבדי [יעשו], כלומר, אינני חושש שתוכל להשפיע שהעדים יעשו שני דברים רעים: גם ימנעו מעדות אמת וגם יבואו להעיד עדות שקר ממש.
לסוף אתו סהדי [לבסוף באו עדים] והעידו על אותו אדם דאחוה [שאחיו] של מרי בר איסק הוא. כיון שהוכח הדבר אמר ליה [אמר לו האח]: לפלוג לי נמי מפרדיסי ובוסתני דשתל [שיחלוק לי גם כן מן הפרדסים והגנים ששתל] בינתיים מאז מות אבינו. אמר ליה [לו] רב חסדא למרי בר איסק: שפיר קאמר [יפה אמר] לך, וכדין אמר, שכן שנינו במשנה: הניח אדם במותו בנים גדולים וקטנים, והשביחו גדולים את הנכסים — השביחו לאמצע. כלומר, כל השבח מתחלק בין כולם, ואין הגדולים יכולים לטעון שהם לבדם עבדו והשבח הוא שלהם בלבד.