Steinsaltz on Bava Metzia Daf 82b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
במלוה צריך למשכון קמיפלגי [נחלקו], כלומר, אם המלוה רוצה להשתמש במשכון עצמו, וינכה את דמי השימוש בו מסכום ההלוואה. מר סבר [חכם זה סבור]: מצוה קא עביד [הוא עשה] שהלוהו, ואם כן מקבל שכר — שכר מצוה — גם על המשכון שבידו, והוי [והרי הוא] שומר שכר. ומר סבר [וחכם זה סבר]: לאו [לא] מצוה קא עביד [הוא עושה], שלהנאתו מתכוין, ואם כן הוי [הרי הוא] עבור המשכון רק שומר חנם.
א שנינו במשנה שאבא שאול אומר: מותר לאדם להשכיר משכונו של עני להיות פוחת והולך מן ההלוואה. אמר רב חנן בר אמי אמר שמואל: הלכה כאבא שאול. ואולם יש לסייג ולומר כי אף אבא שאול לא אמר דבריו אלא במרא (מעדר), ופסל (מפסלת), וקרדום, הואיל ונפיש אגרייהו וזוטר פחתייהו [ומרובה שכרם ומועט הפחת שלהם].
ב משנה המעביר חבית ממקום למקום ושברה, בין שהיה שומר חנם בין שהיה שומר שכר — ישבע שלא התרשל וייפטר. ר' אליעזר אומר: אכן זה וזה, שומר שכר ושומר חנם — ישבע, ותמיה אני אם יכולין זה וזה לישבע. שאכן, כך שמעתי מרבותי, אבל אינני מבין מדוע פסקו כך.
ג גמרא תנו רבנן [שנו חכמים]: המעביר חבית לחבירו ממקום למקום ושברה, בין שהיה שומר חנם בין שהיה שומר שכר — ישבע שלא התרשל וייפטר, אלו דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר: שומר חנם — ישבע וייפטר, נושא שכר — ישלם. רבי אליעזר אומר: זה וזה ישבע, ותמיה אני אם יכולין זה וזה לישבע.
ושואלים כדי לברר את הסברות: למימרא [האם לומר] שסבר ר' מאיר כי נתקל לאו [לא] פושע [רשלן] הוא ויש בכך מעין אונס? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: נשברה כדו של אדם ברשות הרבים ולא סילקו משם, נפלה גמלו ולא העמידה, ר' מאיר מחייב בהיזיקן שגרמו לאחרים, וחכמים אומרים: פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. שאמנם אי אפשר לחייבו בבית דין, ואולם מכל מקום יש לו אחריות מוסרית. וקיימא לן [ומוחזק בידינו] כי בשאלה של נתקל פושע פליגי [חלוקים הם] באיזו מדה אומרים שההתקלות באה מחמת פשיעה־רשלנות של הנתקל. ואם כן ברור שר' מאיר סבור שנתקל פושע הוא!
אמר ר' אלעזר: תברה [שבורה], כלומר, באמת אין הדברים נאמרים לפי שיטה אחת, ועלינו לומר כי מי ששנה זו לא שנה זו, שיש שתי שיטות בדברי ר' מאיר. ואתא [ובא] ר' יהודה למימר [לומר] שיטה אחרת: שומר חנם — ישבע, נושא שכר — ישלם. האי כי דיניה והאי כי דיניה [זה כדינו וזה כדינו], שהרי שומר חנם פטור מגניבה ואבידה, ושומר שכר חייב בהם. ואתא [ובא] ר' אליעזר למימר [לומר] אין, גמרא [המסורת] היא כשיטת ר' מאיר, וכך קבלתי מרבותי. ומיהו [אולם] תמיה אני אם יכולין זה וזה לישבע.
ומדוע — בשלמא [נניח] שומר חנם משתבע [נשבע] שלא פשע [התרשל] בה כפי ההלכה הכתובה בתורה, שעל כך חייב הוא להשבע: אלא שומר שכר אמאי משתבע [מדוע נשבע]? הלא אפילו כי [כאשר] לא פשע [התרשל] נמי שלומי בעי [גם כן לשלם הוא צריך], שהוא אחראי גם על אבידה. ואפילו שומר חנם נמי [גם כן], התינח [נניח] אם נשברה החבית במקום מדרון, שמפני הקושי להובילה אירעה התקלה. ואולם אם נשברה שלא במקום מדרון, מי מצי משתבע [האם יכול הוא להשבע] שלא פשע [התרשל], הרי ברור אז שרשלנותו היא שגרמה!