Steinsaltz on Bekhorot Daf 59a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אף תרומת מעשר, למרות שהתורה נתנה לה שיעור מוגדר, מעשר מן המעשר — הריהי נטלת באומד ובמחשבה. ולשיטת אבא אלעזר בן גומל אף מעשר ראשון ניטל באומד ובמחשבה, שהרי קרייה רחמנא [קראה אותו התורה] "תרומה", דכתיב [שנאמר]: "כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה נתתי ללוים לנחלה" (במדבר יח, כד). והואיל ואיתקש [והוקש] בכתוב מעשר בהמה למעשר דגן, אומרים אנו: מה מעשר דגן ניטל באומד ובמחשבה — אף מעשר בהמה ניטל באומד ובמחשבה. ולכן אמר ר' יוסי בן יהודה במשנתנו שמעשר בהמה חל גם בלא מנייה של הבהמות.
א אמר רבא: אם מנה תשעה ונותר רק העשירי בדיר — מאליו הוא קדוש, גם בלא שיוציאנו ויקרא לו בשם "עשירי". ושואלים: מנא ליה [מנין לו] לרבא הא [דבר זה]? אילימא מהא דתניא [אם תאמר מזו ששנויה בברייתא]: אין לי אלא שקרא שמו "עשירי", לא קרא שמו "עשירי" מנין? תלמוד לומר: "ה עשירי יהיה קדש" (ויקרא כז, לב) מכל מקום — אין מכאן ראיה,
ודלמא [ושמא] מדובר בברייתא ש**"עשירי" הוא דלא קרייה** [שלא קרא אותו], אבל "קדש" קרייה [קרא אותו], אך מאליו אינו קדוש! ואומרים, אלא למדו מהא [מזו], דתניא [ששנויה ברייתא]: קרא לתשיעי בטעות "עשירי", ויצא העשירי ולא דבר, לא אמר דבר — התשיעי אינו קדוש ליקרב על המזבח. ואולם, מכיון שקרא לו "עשירי" יש בו צד של קדושה, ולכן נאכל במומו, שאסור לשוחטו עד שיפול בו מום, והעשירי הוא מעשר.
גם ראיה זו דוחים: ודלמא שאני התם דאיברר ליה עשירי [ושמא שונה שם הדין, מפני שהתברר לו עשירי], שהרי יצא עשירי מהדיר. אי נמי [או גם כן] מדובר כשלא דיבר, אלא דאחוי עילויה [שהצביע עליו] כשעבר עשירי, ומשום כך העשירי קדוש, אבל אם נשאר בדיר — שמא אינו קדוש מאליו!
ואומרים: אלא מהא [מזו] אפשר להביא ראיה, דתניא [ששנויה ברייתא]: קרא לתשיעי בטעות "עשירי", ומת עשירי כשהיה בדיר — תשיעי נאכל במומו, וכולם פטורין. מאי טעמא [מה הטעם] שכולם פטורין, לאו [האם לא] משום דקדש ליה [שכבר התקדש לו] עשירי מעצמו?
ודוחים: ודלמא [ושמא] פטורים משום דאיפטרו [שנפטרו] במנין הראוי, שבשעה שהעבירם בפתח, קודם שמת העשירי, היו ראויים להתעשר. דהאמר [שהרי אמר] רבא עצמו: מנין הראוי פוטר!
ואומרים: אלא הראיה היא מהא [מזו], דתניא [ששנויה ברייתא]: קרא לתשיעי "עשירי", ונשתייר עשירי בדיר — התשיעי נאכל במומו, והעשירי מעשר, למרות שלא יצא ולא קרא לו שם. ולגופה של ברייתא זו, ששנינו בה שהתשיעי קדוש ונאכל במומו, מקשים: והתניא [והרי שנויה ברייתא], שבמקרה כזה התשיעי חולין!