Steinsaltz on Bekhorot Daf 8a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הדולפנין פרין ורבין כבני אדם. ושואלים: מאי [מה הם] דולפנין? אמר רב יהודה: היצורים הקרויים בני ימא [הים].
א וממשיכה הברייתא: כל שביציו (אשכיו של הזכר) ניכרים מבחוץ — מוליד, כלומר, הנקבה יולדת ולד. וכל שביציו בפנים — מטיל (מטילה) הנקבה ביצים.
ותוהים: איני [כן הוא]? והאמר [והרי אמר] שמואל: אווז הבית ואווז בר — כלאים זה בזה, ואסור להרביעם. והוינן [והיינו עוסקים, מתקשים] בה: מאי טעמא [מה הטעם]? ובתשובה לכך אמר אביי: זה, אווז הבר, ביציו של הזכר מבחוץ, וזה, אווז הבית, ביציו מבפנים. והרי תרוייהו [שניהם] מטילי ביצים!
אלא כך צריך לומר: כל שזכרותו איבר ההולדה, נראה מבחוץ — מוליד, זכרותו מבפנים — מטיל ביצים. ואווז הבר, למרות שביציו מבחוץ — זכרותו מבפנים.
ב וממשיכה הברייתא בעניינים אלה: כל בעל חיים שתשמישו (הזדווגותו) בשעות היום — יולד ביום, בלילה — יולד בלילה. כל שתשמישו בין ביום בין בלילה — יולד בין ביום בין בלילה.
ומפרטים: תשמישו ביום יולד ביום — תרנגול, בלילה יולד בלילה — עטלף, תשמישו בין ביום בין בלילה יולד בין ביום בין בלילה — אדם וכל דדמי ליה [וכל הדומה לו בענין זה].
ושואלים: למאי נפקא מינה [מה יוצא מזה] להלכה? ומשיבים: לכמו שאמר רב מרי בריה [בנו] של רב כהנא, שאמר רב מרי בריה [בנו] של רב כהנא: בדק בקינה (קן) של תרנגולין מערב יום טוב ולא מצא בה ביצה, ולמחר קודם עליית השחר השכים ומצא בה ביצה — מותרת הביצה באכילה ביום טוב, ואינה אסורה כדין ביצה שנולדה ביום טוב, לפי שכאמור, אין התרנגולת יולדת בלילה. ואף שבדק ולא מצא בה ביצה בערב יום טוב — אימר [אמור] שלא בדק יפה.
ומקשים: והלא מן הסתם בדק יפה! ומשיבים: גם אם בדק יפה, אימר [אמור]: יצתה (יצאה) רובה של הביצה בערב יום טוב, וחזרה למעי התרנגולת קודם שבדק, הוה [היה] המעשה. וכמו שאמר ר' יוחנן, שאמר ר' יוחנן: ביצה שיצתה רובה מערב יום טוב וחוזרת לגוף התרנגולת — מותרת לאוכלה ביום טוב, שכיון שיצאה ברובה הרי היא כילודה כבר.
ג עוד שנינו בברייתא: כל בעל חיים שדרך תשמישו וזמן עיבורו (הריונו) שוה לשל חבירו, אם נזדווגו — הריהם יולדים, ומגדלים (יונקים) זה מזה. ובענין זה של דרך תשמיש, אמרו: הכל, כל בעלי החיים, משמשין פנים כנגד עורף, כלומר, הזכר בא על הנקבה מאחור, חוץ משלשה שמשמשין פנים כנגד פנים, ואלו הן: דג ואדם ונחש.
ושואלים: ומאי שנא הני תלתא [ובמה שונים שלושה אלה]? כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל, מסר כי כך אמרי במערבא [אומרים בארץ ישראל] בטעם הדבר: הואיל ודיברה עמהם שכינה, עם הדג שבלע את יונה (יונה ב, יא), עם אדם הראשון ושאר נביאים, ועם הנחש שהחטיא את אדם וחוה (בראשית ג, יד).
ועוד בענין זה, תנא [שנה] החכם: גמל משמש אחור כנגד אחור.
ד ובאותו ענין של עיבור ולידה, תנו רבנן [שנו חכמים]: תרנגולת מולידה **לעשרים ואחד יום,
וכנגדה באילן** — לוז, כלומר, שקד, שמבשיל עשרים ואחד יום מזמן הנצת הפרח. כלב מוליד לחמשים יום, וכנגדו באילן — תאינה. חתול — לחמשים ושנים יום, וכנגדו באילן — תות. חזיר — לששים יום, כנגדו באילן — תפוח. שועל וכל מיני שרצים — ששה חדשים. וכנגדם באילן — תבואה.
בהמה דקה טהורה, רחל ועז — יולדת לחמשה חדשים, וכנגדן באילן — גפן. בהמה גסה טמאה, כגון הגמל והחמור — מולידה לשנים עשר חודש, וכנגדו באילן — דקל. בהמה גסה טהורה, כגון פרה — לתשעה חדשים, וכנגדה באילן — זית. הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והפיל והקוף והקיפוף — לשלש שנים, וכנגדן באילן — בנות שוח.
אפעה מוליד לשבעים שנה, וכנגדו באילן — חרוב. חרוב זה, משעת נטיעתו עד שעת גמר פירותיו — שבעים שנה, וימי עיבורו שלש שנים. נחש נולד לשבע שנים, ולאותו רשע, הנחש — לא מצינו חבר כנגדו במיני האילן. ויש אומרים: מצאנו לו — מוכססים, שהם גם כן נגמרים לשבע שנים.
ושואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו], שזמן עיבורו של נחש שבע שנים? אמר רב יהודה אמר רב, ומטו בה [ויש מגיעים בה] בשמועה זו, לאומרה משום (משמו של) ר' יהושע בן חנניא, שנאמר: "ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה" (בראשית ג, יד), שזמן עיבורו יהא ארוך משל כולם. ויש לשאול: ומדוע להזכיר את חיית השדה? אם מבהמה נתקלל(ה), מחיה לא כל שכן? שהרי ימי העיבור הקצרים ביותר של מין הבהמה (עז — חמישה חדשים) ארוכים משל ימי העיבור הקצרים ביותר של מין החיה (חתול — חמישים ושנים יום)!
אלא דבר זה בא הכתוב לומר לך: כשם (באותו שיעור) שנתקללה הבהמה יותר מחיה, והוא אחד לשבעה, ומאי ניהו [ומה הוא]? חמור מחתול, שימי עיבורו של חמור, שנים עשר חודש (כשאר בהמה גסה טמאה) וימי עיבורו של חתול, חמישים ושנים יום — כך נתקלל הוא, הנחש, מבהמה כלומר, מן החמור, אחת לשבע, דהוה ליה שב שני [שהוא לו שבע שנים].
ומקשים, אימא [אמור] ופרש באופן אחר: כשם שנתקללה חיה מבהמה, שנה אחת לעומת שלש שנים, ומאי ניהו [ומי הוא]? ארי מחמור, שימי עיבורו של חמור שנים עשר חודש, ושל אריה שלוש שנים — כך נתקלל הוא, הנחש, מחיה כלומר, מארי, אחת לשלש שנים, דהוה ליה [שהוא לו] תשע שנים!