ומקשים: ומאי שנא [ומה שונה]? מדוע מחלקים? הרי שניהם בגדר ספק! ומשיבים: התם [שם] כשספק אם שהה או ספק דרס — איתילידא בה ריעותא [נולדה בה ריעות, פגם] בבהמה עצמה, הכא [כאן] הסכין איתרעאי [הורעה, נפל בה פגם], הבהמה לא איתרעאי [לא הורעה].

ומסכמים: והילכתא כוותיה [והלכה כשיטתו] של רב הונא, שסכין שנמצאה פגומה פוסלת את השחיטה — כשלא שיבר בה עצם לאחר שחיטה, ויש מקום לחשש שמא בעור נפגמה מתחילה. והילכתא כוותיה [והלכה כשיטתו] של רב חסדא שאין חוששים שנפגמה מתחילה בעור — כששיבר בה עצם לאחר מכן. ושואלים: מכלל שפסקו הלכה כרב הונא כשלא שיבר בה עצם, אתה למד שרב חסדא חולק ומכשיר אף על גב [אף על פי] שלא שיבר בה עצם, ואינו חושש שנפגמה בעור? אלא במאי איפגים [במה נפגמה] הסכין אם לא בעור? ומשיבים: אימא [אמור]: בעצם של המפרקת (הצואר) של אותה בהמה איפגים [נפגמה], שהמשיך בחיתוך הצואר עד שהגיע למפרקת.

עוד מסופר בענין זה: הוה עובדא וטרף [היה מעשה והטריף] רב יוסף עד תליסר חיותא [עד שלוש עשרה בהמות], כאשר מצאו שהסכין פגומה לאחר שחיטת האחרונה. ושואלים: כמאן [כדעת מי] פסק כן? האם כדעת רב הונא, ואפילו בקמייתא [בבהמה הראשונה] הטריף, מחשש שמא בעור נפגמה הסכין קודם השחיטה? ודוחים: לא, יש לומר שפסק כרב חסדא, והטריף את כולן לבר מקמייתא [חוץ מן הבהמה הראשונה], שלשיטת רב חסדא תולים את הפגימה במפרקת הבהמה, ולא בעור.

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: לעולם תפרש שרב יוסף הטריף את כולן ואף את הראשונה, ו****כדעת רב הונא דווקא. דאי [שאם] כדעת רב חסדא, מכדי מתלא תלינן [הואיל ולשיטתו אנו תולים במפרקת להקל], ממאי [ממה, מנין לנו] שבעצם המפרקת דקמייתא איפגים [של הראשונה נפגם]? דלמא [שמא] בעצם המפרקת דבתרייתא איפגים [של האחרונה נפגם]!

ועוד בענין זה אמר ליה [לו] רב אחא בריה [בנו] של רבא לרב אשי: רב כהנא מצריך בדיקותא [בדיקה] של הסכין בין כל חדא וחדא [אחת ואחת] מן הבהמות ששוחט. ושואלים: כמאן [כדעת מי] פסק? האם כדעת רב הונא, ולמיפסל קמייתא [ולפסול את הראשונה] ששחט זה עתה, אם תימצא הסכין פגומה? ודוחים: לא, אפשר לומר שפסק כשיטת רב חסדא, שתולה את הפגם בעצם המפרקת, ולדעתו יש לבדוק את הסכין כדי לאכשורי בתרייתא [להכשיר את הבאה אחריה].

ומקשים: אי הכי [אם כך], שמדובר בבדיקה שלפני שחיטה, תיבעי נמי [תצטרך גם כן] הסכין בדיקת חכם, שהצריכו חכמים את השוחט להראות סכינו לחכם לפני שחיטה! ודוחים: לשם זה אין צורך להראות את הסכין לחכם, שהרי עד אחד (ובענייננו, השוחט) נאמן באיסורין. ומקשים: אי הכי [אם כך], מעיקרא נמי [מתחילה גם כן], בבהמה הראשונה ששוחט, לא יראה את הסכין לחכם! ומשיבים, האמר [הרי אמר] רבי יוחנן: לא אמרו להראות סכין לחכם אלא מפני כבודו של חכם, ולא משום שאין סומכים על השוחט, וכיון שחלקו כבוד לחכם בתחילת השחיטה — שוב אין צורך בכך.

א אגב דברי רב הונא שבהמה בחזקת איסור עומדת, ולכן יש להחמיר כשיש ספק אם נשחטה כראוי, שואלים: מנא הא מלתא דאמור רבנן [מנין, מהיכן בתורה נלמד דבר זה שאמרו חכמים] אוקי מילתא אחזקיה [העמד דבר על חזקתו]?

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן, אמר קרא [הכתוב] בצרעת הבתים כי לאחר שהכהן רואה את הנגע "ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית והסגיר את הבית שבעת ימים" (ויקרא יד, לח). ויש לשאול: איך הוא יכול להסגיר את הבית? דלמא אדנפיק ואתא בצר ליה שיעורא [שמא עד שהוא יוצא ובא מן הבית נחסר לו שיעור] הנגע, קודם שהסגיר את הבית, והוא טהור! אלא לאו משום דאמרינן אוקי אחזקיה [האם לא משום שאנו אומרים העמד דבר על חזקתו]?

מתקיף לה [מקשה על כך] רב אחא בר יעקב: ודילמא [ושמא] מדובר כגון שיצא דרך אחוריו (כשהוא הולך אחורנית), דקא חזי ליה כי נפק [שהוא רואה אותו, את הנגע, בשעה שהוא יוצא] שהוא עומד בעינו, ורק באופן זה יכול להסגיר אותו!

אמר ליה [לו] אביי, שתי תשובות בדבר להוכיח שלא כדבריך: חדא [אחת], שאינו יכול לעשות כן, שהרי יציאה דרך אחוריו לא שמה [אינה נקראת] יציאה בכתוב, ולא מתקיים בכך הכתוב "ויצא מן הבית". ועוד, אם נמצא הנגע אחורי הדלת מאי איכא למימר [מה אתה יכול לומר]? הרי אינו יכול לראותו גם אם יוצא דרך אחוריו! וכי תימא דפתח ביה כוותא [ואם תאמר שפותח בו חלון] בדלת, כדי שיוכל לראות את הנגע בשעה שהוא יוצא — והתנן [והרי שנינו במשנה]: בית אפל שהיה בו חשש צרעת, אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו!

אמר ליה [לו] רבא לאביי: דקאמרת [מה שאתה אומר] שיציאה דרך אחוריו לא שמה יציאה — אין זה נכון, כהן גדול כשהוא יוצא מקודש הקדשים ביום הכפורים יוכיח, דכתיב ביה [שנאמרה בו] לשון יציאה (ויקרא טז, יח), ותנן [ושנינו]: יצא הכהן ובא לו דרך כניסתו, כלומר, אחורנית כשפניו לקודש, כדרך שנכנס. ודקאמרת [ומה שאתה אומר]: בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו — הני מילי היכא דלא איתחזק [דברים אלה אמורים במקום שלא הוחזק] כלל בנגע, ולכן אין פותחים חלונות כדי למצוא בו נגע, אבל היכא דאיתחזק — איתחזק [במקום שכבר הוחזק, שיש בו נגע — הוחזק], ואז ניתן לפתוח חלון כדי לראותו.

ומעירים: תניא [שנויה ברייתא] שלא כדעת רב אחא בר יעקב, שהציע להעמיד את הכתוב בכהן ההולך דרך אחוריו. נאמר "ויצא הכהן מן הבית" (ויקרא יד, לא) — יכול ילך לתוך ביתו ושם יסגיר את הבית? תלמוד לומר: "אל פתח הבית" (שם) — הבית שנראה בו הנגע;

אי [אם] נאמר "פתח הבית", יכול יעמוד הכהן תחת המשקוף של פתח הבית ויסגיר? תלמוד לומר: "ויצא מן הבית" — עד שיצא מן הבית כולו, הא [הרי] כיצד הוא עושה? עומד מחוץ לבית המנוגע בצד המשקוף ומסגיר.

ומנין שאם הלך הכהן לתוך ביתו והסגיר, או שעמד בתוך הבית המנוגע והסגיר, שבדיעבד הסגרו מוסגר? תלמוד לומר: "והסגיר את הבית", מכל מקום. הרי שהסגרו הסגר למרות שאינו רואה את הנגע, ומעמידים דבר על חזקתו!

ומעירים: ורב אחא בר יעקב מעמיד ברייתא זו לשיטתו