Steinsaltz on Chullin Daf 22b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ומה בני יונה שלא הוכשרו בגדולים, שהרי "בני" משמעו קטנים — הוכשרו בקטנים, תורים שהוכשרו בגדולים — אינו דין שהוכשרו גם בקטנים? תלמוד לומר: "תורים", ללמד: גדולים דווקא ולא קטנים.
ועוד דורשים: "בני יונה" שהזכיר הכתוב כוונתו — קטנים דווקא ולא גדולים. והוצרך לכך, שכן יכול היית לומר: והלא דין הוא, ומה תורים שלא הוכשרו בקטנים, שלא נאמר בהם "בני" — הוכשרו בגדולים, בני יונה שהוכשרו בקטנים — אינו דין שהוכשרו גם בגדולים? לכך תלמוד לומר: "בני יונה", ללמד: קטנים דווקא ולא גדולים.
ושואלים: מאי תלמודא [מהו הלימוד], מהיכן בדיוק אנו למדים? אמר רבא: מכך ש****לא מצאנו לישתמיט קרא ולכתוב [שישתמט המקרא ויכתוב] להיפך: "מן בני התורים או מן היונה", אלא בכל מקום נכתב תורים ובני יונה, ומכאן ש"בני יונה" נאמר בדווקא — קטנים, ו"תורים" בדווקא — גדולים.
ושואלים: ושמא אימא [אמור כך]: בני יונה דכתב בהו רחמנא [שכתבה בהם התורה] "בני" כוונתו: קטנים — אין [כן], גדולים — לא, אבל תורים, שנזכרו בלשון סתמית — אי בעי [אם רוצה] גדולים לייתי [יביא] אי בעי [אם רוצה] קטנים לייתי [יביא]! ומשיבים: צריך אתה לדון על תורים דומיא [בדומה] לבני יונה כיון שנזכרו עמהם בכל מקום, כדי להקישם זה לזה: מה בני יונה, קטנים — אין [כן], גדולים — לא, אף תורים, גדולים — אין [כן], קטנים — לא.
תנו רבנן [שנו חכמים]: יכול יהו כל התורים הגדולים וכל בני היונה הקטנים כשרים? תלמוד לומר: "מן התורים" (ויקרא א, יד) — ולא כל התורים, "מן בני היונה" (שם) — ולא כל בני יונה, פרט לתחילת הציהוב של נוצות הצואר שבזה ושבזה שפסול, בתורים — מפני שאינם גדולים דיים, ובבני יונה — מפני שיצאו מכלל קטנים. ומפרטים: מאימתי התורים כשרים — משיזהיבו, משעה שצבע הנוצות מבריק, מאימתי בני יונה פסולין — משיצהיבו הנוצות.
תני [שנה] יעקב קרחה ברייתא: מאימתי בני יונה כשרים? משיעלעו. הוא תני לה [שנה אותה] את הברייתא הזו, והוא אמר את הפירוש לה, שהכוונה היא למה שנאמר "אפרוחיו יעלעו דם" (איוב לט, ל). ושואלים: אימת [מתי] הזמן הזה? אמר אביי: מכי שמיט גדפא מיניה ואתי דמא [משלב שכאשר שומט, עוקר, נוצה ממנו יוצא דם], שהדם מצוי בו.
א בבירור מעמדו של שלב הציהוב בבני יונה ובתורים, ששנינו במשנה שהוא פסול, בעי [שאל] רבי זירא: האומר "הרי עלי עולה מן התורים או מן בני היונה", מאלו מהם שארצה, והביא משניהם בשלב תחלת הציהוב שבזה ושבזה, מהו דינו? האם בשלב זה ספיקא הוי [ספק הוא] האם נחשב העוף גדול או קטן, ולכן כשמביא משניהם נפיק [יוצא] ידי חובת נדרו, שהרי או בני היונה או התורים כשרים הם. או דילמא [שמא] שלב זה של תחילת הציהוב כבריה בפני עצמו הוי [הוא], שהעוף בשלב זה אינו נחשב קטן ולא גדול, ואם כן, גם אם הביא משניהם לא נפיק [אינו יוצא] ידי חובת נדרו?
אמר רבא, תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו בברייתא, שהמיעוט "מן התורים" ו"מן בני היונה", בא ללמד: פרט לתחילת הציהוב שבזה ושבזה, שהוא פסול. ומעתה, אי אמרת בשלמא [נניח אם אתה אומר] כי בריה בפני עצמה הוי [הוא] — שפיר [יפה], מובן מדוע הוצרך הכתוב למעט, כדי שלא נבוא להכשירו כלל. אלא אי אמרת ספיקא הוי [אם אתה אומר שספק הוא], ורק משום כך אסרה המשנה להקריבו — וכי איצטריך קרא למעוטי ספיקא [הוצרך הכתוב למעט את הספק]?