Steinsaltz on Chullin Daf 44a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מחומרי בית שמאי ומחומרי בית הלל — עליו הכתוב אומר: "הכסיל בחושך הולך" (קהלת ב, יד), אלא אי [או] שעושה כבית שמאי כקוליהן וכחומריהן, אי [או] כבית הלל כקוליהן וכחומריהן. ודנים בברייתא זו.
הא גופא קשיא [היא עצמה קשה], שהרי אמרת [אומר אתה] מתחילה: לעולם הלכה כדברי בית הלל, והדר תני [וחוזר אתה ושונה]: והרוצה לעשות כדברי בית שמאי — יעשה!
ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה]: כאן שכל אחד רשאי לעשות כפי השיטה שהוא בוחר בה, מדובר קודם שיצאה בת קול ואמרה שהלכה כבית הלל, כאן לאחר בת קול.
ואי בעית אימא [ואם תרצה אמור], אף לאחר בת קול יכול אדם לבחור את השיטה, ודעת ר' יהושע היא, שאמר: אין משגיחין בבת קול.
ומעירים: מכל מקום קשיא [קשה] על רבא, כיצד נהג כשתי שיטות סותרות במי שהחל שחיטה בתורבץ הוושט וגמר בוושט!
אמר רב טבות: כולה [את הכל] כדעת רב עבדא [עשה], דכי אתא [שכאשר בא] רמי בר יחזקאל, אמר: לא תציתו להו להני כללי דכייל [אל תקשיבו לאותם כללים שכלל, קבע] יהודה אחי (הוא החכם רב יהודה) משמיה [משמו] של רב! שלא אמר רב שנקובתו של תורבץ הוושט היא במשהו מפני שהוא מקום שחיטה, אלא הכי [כך] אמר רב: וושט נתנו חכמים שיעור עד היכן ראוי הוא לשחיטה, שלא כולו כשר לשחיטה, ומכלל הדברים אתה לומד שתורבץ הוושט בוודאי לאו [לא] מקום שחיטה הוא. ומצד אחר קאמר [הוא אומר] שטריפתו היא במשהו, בלא קשר לשאלה האם מדובר במקום שחיטה.
כיון שנזכר שנתנו חכמים שיעור לוושט לענין שחיטה, שואלים למעשה: למעלה עד כמה? עד היכן אפשר לשחוט בוושט בחלקו העליון? אמר רב נחמן: עד שיישאר למעלה כדי תפיסת יד, שניתן לאחוז בוושט. ועוד שואלים: למטה עד כמה ניתן לשחוט בוושט? אמר רב נחמן, אמר רבה בר אבוה: עד כדי שישעיר, עד פתח הכרס, שיש בדפנותיה כעין שערות. ותוהים:
איני [כן הוא]? והאמר [והרי אמר] רבינא אמר החכם גניבא משמיה [משמו] של רב: הטפח האחרון בוושט, הסמוך לכרס — זהו הקרוי כרס הפנימי. ואם כן אמאי [מדוע] אמר רב נחמן שיכול לשחוט ממש עד מקום שיער? והרי לדעת רב, כי קא שחט [כאשר הוא שוחט] בטפח האחרון — בכרס עצמה קא שחיט [הוא שוחט]!
ומתקנים, אימא [אמור] כך בדברי רב: אותו טפח בכרס שהוא סמוך לוושט — זהו כרס הפנימי, ואינו מקום שחיטה, אבל הוושט עצמו — כולו מקום שחיטה, וכפי שאמר רב נחמן. איבעית אימא [אם תרצה אמור], כי קאמר [כאשר אומר] רב שטפח בוושט סמוך לכרס נחשב ככרס — הרי זה בתורא [בשור], דמשעיר טפי [ששעיר יותר], והשיער מצוי גם בוושט עצמו, בטפח האחרון שלו, ושם דינו ככרס, שאינו מקום שחיטה.
א אמר רב נחמן אמר שמואל: תורבץ הוושט שניטל כולו מלחי (הלסת התחתונה) — כשר; ותנא תונא [וכן שנה החכם שלנו] במשנה להלן: ניטל לחי התחתון כולו — כשר, והרי אם ניטל הלחי התחתון נתלשים עמו הקנה והוושט, שהם מחוברים אליו.
מתקיף לה [מקשה על כך] רב פפא: כיצד אמר שמואל שתורבץ הוושט שניטל כולו — כשר? והאיכא [והרי יש] בכך עיקור סימנים ממקומם, עושה טריפה!
ועל כך מקשים: ולרב פפא קשיא מתניתין [קשה משנתנו], ששנינו שאם ניטל לחי התחתון — כשר!
ומשיבים: בשלמא מתניתין [נניח משנתנו] לרב פפא לא קשיא [אינה קשה], הא [זה] שעיקור סימנים עושה טריפה, הוא במקרה דאיעקור איעקורי [שנעקרו הסימנים] מבשר הלחי; הא [זה] שניטל לחי התחתון, שהוא כשר — דאיגום איגומי מעילוי סימנים [שהלחי התחתון נחתך מעל מקום חיבור הסימנים], והסימנים עצמם נשארו מחוברים לבשר הלחי. אלא לשמואל קשיא [קשה], כיצד תורבץ הוושט שניטל כולו מן הלחי כשר? והרי יש בכך עיקור סימנים!
ומשיבים: לא תימא [אל תאמר] בדברי שמואל תורבץ הוושט שניטל כולו כשר, אלא אימא [אמור] שניטל רובו, ומקשים:
והאמר [והרי אמר] רבה בר בר חנה אמר שמואל: סימנים (קנה או וושט) שנדלדלו ברובן — טרפה, ואם כן, אפילו ניטל רובו הריהו טריפה! אמר רב שישא בריה [בנו] של רב אידי: הא [זה] שאמר שמואל שכשר כשניטל רובו, הוא במקרה דאקפל איקפולי [שהתקפל, נקלף] התורבץ מבשר הלחי, ונשאר המיעוט מחובר במקום אחד, שבאופן כזה יכול המקום להבריא. התם [שם] שאמר שמואל שאם נדלדלו סימנים ברובם טריפה, הוא במקרה דאפרוק אפרוקי [שהתפרק, שהוושט נעקר בכח], והמיעוט שנותר מחובר מעט כאן ומעט כאן, ובכגון זה אין המקום יכול להבריא.
ב שנינו במשנה: ופסוקת הגרגרת שנחתך הקנה לרוחבו — טריפה. ועל כך תנא [שנה החכם]: כמה פסוקת הגרגרת שעושה אותה לטריפה? ברובה. וכמה רובה? איך קובעים מהו רובה? רב אמר: