Steinsaltz on Chullin Daf 48b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
דגלדאי [של הרצענים], ואמרי לה [ויש אומרים]: בשוקא דרבנן [בשוק החכמים], חזי הנך דקיימן כנדי כנדי [ראה ריאות שיש עליהן כדים כדים, אבעבועות גדולות (צמחים) מלאות נוזלים] ולא אמר להו ולא מידי [ולא אמר להם דבר לטבחים], משמע שהוא סבור שזה כשר. וכן מסופר,
ר' אמי ור' אסי הוו חלפי בשוקא [היו עוברים בשוק של] טבריא, חזי הנך דקיימי טינרי טינרי [ראו אותן ריאות שיש עליהן סלעים סלעים], גושים גדולים וקשים, ולא אמרי להו ולא מידי [ולא אמרו להם דבר], משמע שהם סבורים שזה כשר.
א אתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים ביחס למחט שנמצאת בריאה של בהמה שנשחטה, ר' יוחנן ור' אלעזר ור' חנינא מכשרי [מכשירים] את הבהמה הזו, ואילו ר' שמעון בן לקיש ור' מני בר פטיש ור' שמעון בן אליקים טרפי [מטריפים] אותה.
ומציעים: לימא בהא קמיפלגי [האם לומר שבנושא זה הם חלוקים], דמר סבר [שחכם זה, האוסרים, סבור]: חסרון מבפנים שהמחט עושה בבשר הריאה, אף על פי שאינו ניכר מבחוץ — שמיה [שמו] חסרון, והרי זו טריפה. ומר סבר [וחכם זה, המתירים, סבור]: לא שמיה [אין שמו] חסרון? ודוחים: לא, דכולי עלמא [לדעת הכל] חסרון מבפנים לא שמיה [אין שמו] חסרון, והכא בהא קמיפלגי [וכאן בענין המחט בזה הם חלוקים], מר סבר [חכם זה, המכשירים, סבור]: סמפונא נקט ואתאי [מהסמפון, דרך הקנה, נכנסה המחט, ומשם באה לתוך הריאה], ולא עשתה נקב בקרום הריאה. ומר סבר [וחכם זה, המטריפים, סבור]: נקובי נקיב ואתאי [המחט הלכה וניקבה את המעיים, ומשם באה וניקבה את דופן הריאה],
מסופר, ההיא מחטא דאשתכח בחיתוכא [אותה מחט שנמצאה בחתיכה של] ריאה, לאחר שנחתכה לחתיכות, אייתוה לקמיה [הביאו אותה לפני] ר' אמי, סבר לאכשורה [סבור היה להכשיר אותה]. איתיביה [הקשה לו] ר' ירמיה, ואיתימא [ויש אומרים] שהיה זה ר' זריקא ממה ששנינו במשנתנו: הריאה שניקבה או שחסרה — טריפה. ויש לשאול: מאי [מהו פירוש] חסרה? אילימא [אם תאמר] שחסרה מבחוץ — היינו [זהו מה ששנינו] ניקבה, שהרי כל חסרון מבחוץ הוא נקב בקרום הריאה! אלא לאו [האם אין] הכוונה שחסרה מבפנים, ושמע מינה [ולמד מכאן] שהחסרון שהוא מבפנים — שמיה [שמא] חסרון, ומחט זו בודאי עשתה חסרון בבשר הריאה!
ר' אמי לא החליט בדבר, ולכן הדר שדרוה לקמיה [חזרו ושלחו אותה, את הריאה הזו, לפני] ר' יצחק נפחא. סבר לאכשורה [סבור היה ר' יצחק להכשירה], איתיביה [הקשה לו] ר' ירמיה, ואיתימא [ויש אומרים] שהיה זה ר' זריקה, ממה ששנינו: הריאה שניקבה או שחסרה — טריפה, ויש לשאול: מאי [מה פירוש] חסרה? אילימא [אם תאמר] מבחוץ — היינו [זהו מה ששנינו] ניקבה! אלא לאו [האם אין] הכוונה מבפנים, ושמע מינה [ונלמד מכאן] שחסרון מבפנים שמיה [שמו, נחשב] חסרון!
הדר שדרוה לקמיה [חזרו ושלחו אותה לפני] ר' אמי וטרפה [והטריף אותה]. אמרי ליה [אמרו לו]: והא רבנן מכשרי [והרי חכמים מכשירים], כפי שנאמר לעיל בשם ר' יוחנן ור' אלעזר ור' חנינא! אמר להן: הן הכשירו — אחר שיודעים היו מאיזה טעם הכשירו, שבאה לפניהם ריאה שלימה, וראו שאין בה נקב, אבל אנן [אנו] מאיזה טעם נכשיר בחתיכת ריאה שהובאה לפנינו? דלמא אי הוה [שמא אם היתה] הריאה כולה קמן [לפנינו] היינו רואים שהיא מינקבה [מנוקבת] מצידה החיצוני!
ומתקשים בדבר: מדברים אלו יש לדייק כי טעמא דליתא [הטעם שהטריף הוא דווקא מפני שהריאה כולה איננה לפניו] הא איתא ולא מינקבה [אבל אם היא נמצאת לפנינו ואינה נקובה] — כשרה? והאמר [והרי אמר] רב נחמן: האי סמפונא דריאה דאינקיב [אחד מסמפונות הריאה שניקב] — טרפה, למרות שלא ניקב קרום הריאה מבחוץ! ומשיבים: ההוא [אותו דבר] בסמפון שניקב לחבירו (לסמפון אחר) שסמוך לו אתמר [נאמר], שכיון שקשים הם — אין הם סותמים זה את זה, אבל במחט שחודרת מסמפון אל בשר הריאה — בשר הריאה שצמוד לסמפון סותם את הנקב שבסמפון.
ומקשים, והאמר [והרי אמר] רב נחמן: האי הדורא דכנתא דאינקיב להדי חבריה — מגין עליה [המעיים המסובבים שיש חלב ביניהם, שניקב מעי כנגד חבירו — חבירו סותם אותו ומגן עליו], מדוע אין אומרים כאן שהסמפונות מגינים זה על זה? אמר רב אשי: טרפות קא מדמי להדדי [אתה מדמה זו לזו]? אין אומרין בטרפות זו דומה לזו, שהרי בבהמה יכול שיהא חותכה מכאן, במקום אחד — ומתה, חותכה מכאן במקום אחר וחיה!
מסופר, ההיא מחטא דאישתכח בסמפונא רבה דריאה [אותה מחט שנמצאה בסמפון הגדול הראשי של הריאה], אתיוה לקמיה דרבנן טרופאי [הביאו אותה לפני החכמים המטריפים] במחט שנמצאת בריאה, ר' שמעון בן לקיש ור' מני בר פטיש ור' שמעון בן אליקים, ו****לא אמרו בה לא איסור ולא היתר. ומסבירים: היתר לא אמרי [אמרו] בה — כשמעתייהו [כשמועתם, כהלכתם] שהם אוסרים בזה, איסור נמי לא אמרי [גם כן לא אמרו] בה — כיון דבסמפונא רבה אישתכח [שבסמפון הגדול נמצאה], אימא סמפונא נקט ואתאי [אמור שדרך הסמפון באה], שהדברים נראים שבאה דרך הקנה (ולא דרך הוושט), שניקבה אותו ועברה לחלל הגוף, ומשם עברה וניקבה את הריאה, ומשם הגיעה לסמפון הגדול.
ב מסופר, ההיא מחטא דאישתכח בחתיכה דכבדא [אותה מחט שנמצאה בתוך חתיכה של כבד] בהמה, סבר [סבור היה] מר בריה [בנו] של רב יוסף למיטרפה [להטריף אותה], אמר ליה [לו] רב אשי: אילו אשתכח בבשרא כהאי גוונא [אם היית מוצא מחט בבשר הבהמה כגון זה] הוה טריף מר [היה אדוני מטריף]? והרי נקב בכבד הוא כנקב בבשר, שנקב בכבד אינו בכלל הטריפות ששנינו במשנתנו! אלא אמר רב אשי: חזינא [רואים אנו], אי קופא לבר [אם הקוף, הצד המחורר, העבה של המחט נמצא מבחוץ], לצד חלל הבטן, וחוד המחט פונה לכבד — יש להניח שנקובי נקיב ואתאי [ניקבה המחט את הוושט ויצאה לחלל הגוף עד שבאה לכבד], ולכן טריפה היא, וכדין נקובת הוושט. אי קופא לגיו [אם הקוף פונה לפנים הכבד], וחוד המחט פונה מן הכבד החוצה לחלל הגוף, יש להניח שסמפונא נקט ואתאי [דרך סמפון, כלי דם, של הכבד באה] לכבד דרך מערכת הדם, ולא נקבה את הוושט והגיעה לכבד דרך חלל הגוף, ולכן היא כשרה.
ומוסיפים: והני מילי באלימתא [ודברים אלה אמורים במחט גסה, גדולה], שאין הקוף שלה יכול לעשות נקב בבשר, ולכן יש להניח שהגיעה דרך הסמפון, אבל קטינתא [במחט דקה], לא שנא קופא לגיו לא שנא קופא לבר [אינו שונה אם הקוף לפנים, אינו שונה אם הקוף לחוץ], יש לחשוש שנקובי נקיב ואתאי [נקבה את הוושט, ומחלל הגוף באה לכבד].
ושואלים: ומאי שנא [ומה שונה הדבר] ממחט שנמצאת