נפל עוף על חול הדק — לא חיישינן [אין אנו חוששים] לריסוק איברים, מפני שכשהעוף נופל עליו הוא מחליק לצדדים, וכך נמנעת חבטה חזקה. אבל נפל על חול הגס — חיישינן [חוששים אנו], בגלל האבנים הגדולות שמעורבות בו. נפל העוף על אבק דרכים — חיישינן [חוששים אנו] לריסוק איברים, מפני שאבק דרכים נכבש ומתקשה. נפל על תיבנא ועביד בזגא [תבן, קש שעשוי בחבילה] — חיישינן [חוששים], מפני שהוא מהודק וקשה. לא עביד בזגא [אינו עשוי בחבילה] — לא חיישינן [אין אנו חוששים].

נפל על חיטי וכל דמינייהו [חיטים וכל מה שממינם], כגון כוסמין ושיפון שהם קשים — חיישינן [חוששים אנו], וכן אם נפל על שערי וכל דמינייהו [שעורים וכל שממינם] כגון שבולת שועל — חיישינן [חוששים אנו]. כל מיני קטניות שנפל עליהם עוף — אין בהם משום ריסוקי אברים, מפני שבשעה שנופל עליהם העוף הם מחליקים זה מזה, בגלל צורתם העגולה, לבר [חוץ] מן רוביא [תלתן, חילבה]. חימצי [אפונה] — אין בו משום ריסוק אברים, אבל חפצי [חומוס] — יש בו משום ריסוק אברים. כללא דמלתא [כללו של דבר]: כל מידי דמשריק [דבר שמחליק] לצדדים כשהעוף נופל עליו — אין בו משום ריסוק אברים, לא משריק [אינו מחליק] — יש בו משום ריסוק אברים.

אם נפל העוף על הקרקע כשהוא מחובר לדבוק, לוח מצופה דבק שמניחים כמלכודת, וכשהעוף נדבק אליו ומנסה לעוף הוא נופל עם הלוח — רב אשי שרי [התיר], אמימר אסר. ומפרטים, אם נדבק העוף ללוח בחד גפא [בכנף אחת] — דכולי עלמא לא פליגי דשרי [הכל אינם חולקים שהוא מותר], מפני שהעוף פורח קצת בכנף אחת, ואינו נופל בחבטה. כי פליגי [כאשר הם חלוקים] הרי זה כשנדבק בתרי גפי [בשתי כנפיים]. מאן דאסר אמר לך [מי שאוסר אומר לך]: היכי ניקום [איך יחזיק העוף מעמד] שלא להיחבט חבטה גמורה בקרקע? ומאן דשרי אמר לך [ומי שמתיר אומר לך]: אפשר דניקום אעיקבי דגפי [יכול להחזיק מעמד בקצות הכנפיים].

ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] לשון אחרת: בתרי גפי כולי עלמא לא פליגי דאסיר [אם נדבק בשתי כנפיים הכל אינם חלוקים שהוא אסור], שאין בידו להמעיט את עוצמת החבטה, כי פליגי בחד גפא [כאשר הם חלוקים הרי זה כשנדבק בכנף אחת], מאן דשרי אמר לך [מי שמתיר אומר לך]: אפשר דפרח בחד גפא [יכול הוא לעוף בכנף אחת], ומאן דאסר [ומי שאסר]: כיון דבהאי לא מצי פרח בהאי נמי לא מצי פרח [כיון שבכנף זו אינו יכול לעוף, בזו גם כן אינו יכול לפרוח]. והילכתא [והלכה היא]: נדבק בתרי גפי אסיר [בשתי כנפיים אסור], בחד גפא שרי [בכנף אחת מותר].

א שנינו במשנה: נשתברו רוב צלעותיה של בהמה — הריהי טריפה. תנו רבנן [שנו חכמים], אלו הן רוב צלעות לענין זה: שש מכאן ושש מכאן, מכל צד של השדרה, שהוא רוב של עשרים ושתים צלעות, אחת עשרה לכל צד, או אחת עשרה מכאן ואחת מכאן.

אמר זעירי: והיא טריפה כאשר נשברו הצלעות מחציין כלפי שדרה, ולא בחצי המרוחק מן השדרה. אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: ומדובר כאן באותן עשרים ושתים צלעות גדולות שיש בהן מוח, שאם נשברו הרי זו טריפה, ולא בצלעות הקטנות.

ב אמר עולא, בן זכאי אמר: אם נעקרו הצלעות מחיבורן בשדרה — די אם היה זה ברוב הצלעות של צד אחד, כלומר, אם נעקרו שש צלעות בסך הכל, כדי לעשות טריפה. ודווקא אם נשתברו הצלעות — שנינו שהיא טריפה רק ברוב שני צדדין, כלומר, שיישברו שתים עשרה צלעות. ר' יוחנן אמר: בין נעקרו, בין נשתברו — אינה נעשית טריפה אלא ברוב שני צדדין.

בענין זה מביאים, אמר רב: נעקרה צלע וחוליא שהיא מחוברת אליה עמה, שנעקרה מן החוליות שלפניה ושלאחריה — הרי זו טרפה, למרות שלא נפסק חוט השדרה. אמרי ליה [אמרו לו, שאלוהו] רב כהנא ורב אסי לרב: נעקרה צלע מכאן מצד אחד של החוליה, וצלע מכאן מצידה השני, וחוליא עצמה קיימת במקומה, מהו? האם היא טריפה? אמר להו [להם] בתמיהה: גיסטרא קאמריתו [חתוכה לשנים אתם אומרים]?! בהמה כזו נחשבת כמתה, וכיצד אתם שואלים האם היא טריפה!

ומתקשים: והא [והרי] רב נמי [גם כן] שאמר שאם נעקרה צלע וחוליה עמה טריפה היא, גיסטרא קאמר [חתוכה לשתים אמר], שכיון שנעקרה חוליא וצלע שעמה — הצלע השניה נופלת מאליה, ומדוע תמה עליהם? ומשיבים: כי קאמר [כאשר אמר] רב שהיא טריפה — הרי זה כשנעקרה צלע בלא חוליא.

ותוהים: והא [והרי] צלע וחוליא עמה קאמר [אמר]! ומשיבים: כוונתו היתה ל****צלע וחצי חוליא, כלומר, עם מקצת מן החוליא שאליו היא מחוברת, אבל הצלע שכנגדה מחוברת לחוליא כראוי.

ותמהים: מכלל הדברים אתה למד שרב כהנא ורב אסי, כשנעקרה צלע מכאן ומכאן בלא חוליא אמרי [אמרו, שאלו] את רב האם היא טריפה, ועל כך אמר להו [להם] בתמיהה: גיסטרא קאמריתו [חתוכה לשתים אומרים אתם], שנבילה היא? וכיצד ניתן לומר כן? והאמר [והרי אמר] עולא, בן זכאי אמר: נעקרו צלעות ברוב צד אחד, כלומר, רק אם נעקרו שש צלעות — הרי זו טריפה, נשתברו — ברוב שני צדדין. הרי שאם נעקרה צלע אחת בלבד אינה טריפה!

ומשיבים, אמר לך [יכול לומר לך] רב: התם [שם] שצריך שייעקרו שש צלעות כדי לעשותה טריפה, מדובר בצלעות שנעקרו זה שלא כנגד זה. הכא [כאן] שאמר שאם נעקרו שתים הרי זו נבילה — כשנעקרו שתים זה כנגד זה, משני צידיה של אותה חוליא.

ומקשים, והאמר [והרי אמר] ר' יוחנן, אינה טריפה עד שייעקרו ברוב שני צדדין, וברוב שני צדדין אי אפשר דלא קיימא חד מינייהו [שלא תעמוד צלע אחת מהן] זה כנגד זה, וטריפה היא ולא נבילה!

ומשיבים: התם [שם] בדברי ר' יוחנן, מדובר שנעקרה הבוכנא בלא אסיתא [העלי בלי המכתש], כלומר, הצלע עצמה, בלי הגומה שהיא יושבת בתוכה, ואם נעקרה צלע מכאן ומכאן באופן זה — הרי זו טריפה. ואילו הכא [כאן] כששאלוהו רב כהנא ורב אסי אם היא טריפה ואמר שהיא נבילה, מדובר שנעקרו בוכנא ואסיתא [העלי והמכתשת עמו], כלומר, צלע ומקצת חוליא מכאן ומכאן.

ומתקשים: אי הכי [אם כך] מדוע הוצרכו לשאול את רב על כך? היינו [זהו] הדין שאמר רב מתחילה, שאם ניטלה צלע אחת ומקצת חוליא עמה הריהי טריפה, וכל שכן כשניטלה צלע מכאן ומכאן עם מקצת חוליא! ומשיבים: רב כהנא ורב אסי לא שמיע להו [לא שמעו] מה שאמר רב, ולכן שאלוהו.

ושואלים: אם כן, וליבעו מיניה [ושישאלו אותו] את רב, כדברי רב עצמו — במקרה שניטלה צלע אחת וחצי חוליא! ומשיבים, סברי [סבורים היו]: ליבעי מיניה חדא דפריש לן תרתי [נשאל אותו שאלה אחת שיפרש לנו על ידה שתים]. דאי בעינן מיניה חדא [שהרי אם נשאל אותו תחילה בצלע אחת] שנעקרה עם מקצת החוליא — הניחא אי אמר לן [זה יהיה נוח אם יאמר לנו] שהיא טרפה, שאז נבין מכך כי כל שכן כשנעקרו תרתי [שתיים] עם מקצת חוליא מכאן ומכאן, שהיא טריפה. אבל אי אמר לן [אם יאמר לנו] כשנעקרה אחת היא כשרה — אכתי תרתי קא מיבעיא לן [עדיין בשתים תישאל לנו השאלה].

ושואלים: אי הכי [אם כך], אם זהו השיקול, השתא נמי דקא בעי מיניה תרתי [עכשיו גם כן, ששאלו ממנו על שתים], אין זה בטוח שיקבלו תשובה על שני המקרים, שכן הניחא אי אמר להו [זה נוח אם יאמר להם] שאם נעקרו שתים היא כשרה — כל שכן אם נעקרה חדא [אחת]. אבל אי אמר להו [אם יאמר להם] בשתים טרפה — אכתי חדא מיבעיא להו [עדיין באחת תישאל להם], שמא היא כשרה!

ומשיבים, סברי [סבורים היו]: אם כן, אם לדעתו בנעקרה אחת טריפה היא, לא יהיה להם צורך לחזור ולשאול על כך, מפני שיקבלו על כך תשובה כשישאלוהו על שתים, שכן מירתח קא רתח [יכעס ויאמר]: חדא טרפה תרתי מיבעיא [והרי בצלע אחת שנעקרה טריפה היא, על שתים אתם שואלים]?!

ומקשים: והא קא אמרי ליה ולא רתח [והרי אמרו לו שאלה זו, מה דין שתי חוליות שנעקרו, ולא כעס]! ומשיבים: כיון דקאמר להו [שאמר להם] בתמיהה "גיסטרא קאמריתו" [חתוכה לשתים אתם אומרים] — היינו ריתחיה [זהו כעסו], שכוונתו לומר: אין כלל מקום לשאלתכם, שזו נבילה היא, אלא רק אם נעקרה אחת הרי זו טריפה.

ג אמר רבה בר רב שילא אמר רב מתנא אמר שמואל: נעקרה צלע מעיקרה, וכן גולגולת שנחבסה (נמעכה) ברובה, וכן בשר החופה את רוב הכרס שנחתך ברובו — הרי זו טרפה.

ושואלים: נעקרה צלע מעיקרה — טרפה? ורמינהו [ומשליכים, מקשים על כך] ממה ששנינו: