חזינא ליה [אראה אותו], הראה לי אותו! אזל אוקמיה להדי יומא [הלך ר' יהושע העמיד אותו את הקיסר אל מול השמש] בתקופת תמוז, כשהשמש יוקדת בעוז, אמר ליה [לו]: איסתכל ביה [הבט בו]! אמר ליה [לו]: לא מצינא [איני יכול]. אמר ליה [לו]: יומא, דחד משמשי דקיימי קמי דקודשא בריך הוא אמרת לא מצינא לאיסתכלא ביה [השמש, שהוא אחד מהשמשים שעומדים לפני הקדוש ברוך הוא, אומר אתה איני יכול להסתכל בו], שכינה עצמה לא כל שכן!

א מסופר, אמר ליה [לו] קיסר לר' יהושע בן חנניה: בעינא דאיצבית ליה נהמא לאלהיכו [רוצה אני לערוך לחם, סעודה לאלוהיכם]! אמר ליה [לו] ר' יהושע: לא מצית [לא תוכל]. שאל אותו: אמאי [מדוע]? אמר לו: נפישי חילוותיה [מרובים חילותיו]. אמר ליה [לו]: איברא [באמת], אעשה זאת! אמר ליה [לו]: פוק צבית לגידא רביתא [לך ערוך סעודה על הים הגדול הקרוי רביתא], דרויחא עלמא [ששם יש מקום מרווח]. טרח שיתא ירחי קייטא [טרח הקיסר שישה חודשי הקיץ] בדבר, אתא זיקא כנשיה לימא [באה רוח וטאטאה הכל לים].

חזר וטרח בעריכת סעודה אחרת שיתא ירחי דסיתוא [שישה חודשי החורף], אתא מיטרא טבעיה בימא [בא גשם סחף מה שהכין וטיבע אותו בים]. אמר ליה [לו] הקיסר לר' יהושע: מאי האי [מה זה]? מדוע אירעו דברים אלה? אמר ליה [לו]: הני כנושאי זלוחאי דאתו קמיה [אלה הם המטאטאים ושוטפי הרצפה שבאו לפניו], והם אכלו הכל. אמר ליה [לו]: אי הכי [אם כך], לא מצינא [איני יכול].

ב עוד מסופר, אמרה ליה [לו] בת קיסר לר' יהושע בן חנניה: אלהיכון נגרא [אלוהיכם נגר] הוא, דכתיב [שנאמר] "המקרה במים עליותיו" (תהלים קד, ג), הרי שהוא עושה תקרה, אימא ליה דנעביד לי חדא מסתוריתא [אמור לי שיעשה לי מסתורית אחת], מתקן פשוט להתרת פקעות צמר! אמר: לחיי [בבקשה]! בעא רחמי עלה ואינגעה [ביקש רחמים, התפלל עליה ונצטרעה], אותבה בשוקא דרומי ויהבי לה מסתוריתא [הושיבו אותה בשוק של רומי ונתנו לה מסתורית], דהוו נהיגי דכל דמנגע ברומי יהבו ליה מסתוריתא [שהיו נוהגים שכל שנעשה מנוגע ברומי נותנים לו מסתורית], ויתיב בשוקא וסתר דוללי [ויושב בשוק וסותר פקעות], כי היכי דליחזו אינשי וליבעי רחמי עליה [כדי שיראו אנשים ויבקשו רחמים, יתפללו עליו].

יומא חד הוה קא חליף התם [יום אחד היה עובר שם] ר' יהושע, הות יתבא וסתרה דוללי בשוקא דרומאי [היתה יושבת בת הקיסר וסותרת פקעות בשוק הרומאים], אמר לה: שפירתא מסתוריתא דיהב ליך אלהי [יפה המסתורית שנתן לך אלוהי]? אמרה ליה [לו]: אימא ליה [אמור לו] לאלהיך לשקול מאי דיהב לי [שיטול בחזרה מה שנתן לי]. אמר לה: אלהא דידן מיהב יהיב, משקל לא שקיל [אלוהים שלנו לתת הוא נותן, ליטול אינו נוטל].

ג אגב משנתנו העוסקת בסימני בהמה וחיה, מביאים מה שאמר רב יהודה: שור דרכו שיהיה כרסתן, בעל כרס גדולה, ופרסתן, גדול פרסות, רב רישיה ורב גנובתיה [גדול ראשו וגדול זנבו], וחילופא בחמרא [וחילוף הדברים בחמור]. ושואלים: למאי נפקא מינה [מה יוצא מכאן]? למה משנה הדבר? ומשיבים: למקח וממכר, שהמוכר סתם שור לחבירו צריך לתת לו שור כזה, והיפך הדבר בחמור.

ואמר רב יהודה: שור שהקריב אדם הראשון, קרן אחת היתה לו במצחו, שנאמר: "ותיטב לה' (תודתי) משור פר מקרין מפריס" (תהלים סט, לב) — מאותו שור שהקריב אדם הראשון. ותוהים: "מקרין" הלוא תרתי משמע [שתים, שתי קרנים משמעו], שמשמעות "מקרין" היא — בעל קרניים! אמר רב נחמן: "מקרן" כתיב [כתוב], כלומר, הכתוב החסר רומז לקרן אחת.

ואמר רב יהודה: שור שהקריב אדם הראשון, השור הראשון שנוצר — קרניו קודמות לפרסותיו, שלא נולד מפרה, אלא יצא בשלמותו מן הארץ, וכיון שראשו יצא תחילה היו קרניו קודמות לפרסותיו, שנאמר: "ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס" — מקרין ברישא [בתחילה], והדר [ואחר כך] מפריס.

ודבר זה, שהשור הראשון יצאו קרניו תחילה, מסייע ליה [לו] לר' יהושע בן לוי, שאמר ר' יהושע בן לוי: כל מעשה בראשית בקומתן השלימה נבראו, בדעתן השלימה נבראו, בצביונם (בשלמות צורתם ויופיים) נבראו, שנאמר "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם" (בראשית ב, א), אל תקרי "צבאם", אלא "צביונם".

ד ועוד במעשה הבריאה, דרש ר' חנינא בר פפא: הכתוב "יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו" (תהלים קד, לא), פסוק זה, שר העולם, המלאך הממונה על העולם, אמרו; בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא "למינהו" באילנות, שציוה: "תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע, עץ פרי עושה פרי למינו" (בראשית א, יא), נשאו דשאים, שלא נאמר בהם "למינו", קל וחומר בעצמן:

אם רצונו של הקדוש ברוך הוא בערבוביא של מינים, למה אמר "למינהו" באילנות? ועוד קל וחומר הוא: ומה באילנות שאין דרכן לצאת בערבוביא, שגדולים הם, וכל אחד ניכר לעצמו — אמר הקדוש ברוך הוא "למינהו", שיצאו כל אחד לעצמו, אנו, הדשאים, שדרכנו להיות מעורבבים — על אחת כמה וכמה?

מיד כל אחד ואחד יצא למינו, ולא בערבוביא, שנאמר "ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו" (שם יב). פתח שר העולם ואמר: "יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו", שהם עושים את רצונו, אפילו כשאינו אומר ומפרש אותו.

בעי [שאל] רבינא: אם הרכיב שני מיני דשאים זה על גב זה, כעין שעושים בעצים, שלוקחים ענף מעץ אחד ומרכיבים אותו על עץ ממין אחר,