לרבות לאיסור אכילה אפרוחים של יונים ועוד שלא נפתחו עיניהם! ומשיבים: איסור זה הוא מדרבנן [מדברי חכמים], וקרא [והמקרא] שהבאנו הוא אסמכתא בעלמא [בלבד], שחכמים הסמיכו עליו את איסורם. אבל האוכל ביצת שרץ שריקמה — לוקה עליה משום "השרץ השורץ על הארץ".

א תנו רבנן [שנו חכמים]: גיעולי ביצים, ביצים טהורות שהתבשלו עם הטמאות — מותרות. ביצים מוזרות שלא הופרו במעי התרנגולת על ידי זכר, ואין אפרוח נוצר בהן — מותרות, למרות שהתרנגולת ישבה עליהן ימים רבים, ונפש יפה (אדם שאינו איסטניס) תאכלם. נמצא עליה על ביצה קורט (מעט) דם — זורק את הדם, שהוא תחילת ריקום האפרוח, ואוכל את השאר.

אמר ר' ירמיה: והוא שנמצא הדם על קשר שלה, במקום בחלבון שבו מתחילה יצירת האפרוח, שדבר זה מוכיח שלא נתפשט הריקום לשאר הביצה. וכן תני [שנה] דוסתאי אבוה [אביו] של רב אפטוריקי בברייתא: לא שנו שזורק את הדם והשאר מותר, אלא שנמצא הדם על חלבון שלה, כלומר, במקום הקשר, אבל נמצא על חלמון שלה — אפילו ביצה עצמה (ולא רק הדם) אסורה, מאי טעמא [מה טעם הדבר]? — מורה הדבר דשדא תכלא [שנתפשט הקלקול] בכולה. אמר ליה [לו] רב גביהה מבי כתיל לרב אשי: איפכא תני תנא קמיה [ההיפך שנה התנא לפני] אביי: לא שנו אלא שנמצא על חלמון שלה, אבל נמצא על חלבון שלה — אפילו ביצה אסורה. ואביי הוא דתרצה ניהליה הכי [שתירץ, יישב, אותה כך].

ב אמר חזקיה: מנין לביצת עוף טמאה (של עוף טמא) שהיא אסורה באכילה מן התורה? שנאמר: "ואת בת היענה" (ויקרא יא, טז), וכי בת יש לה ליענה? אלא איזו? זו ביצה טמאה, שהיא נקראת בת היענה. ושואלים: ודלמא היינו שמייהו [ושמא זהו שמם] של עופות אלו, בת היענה! ומשיבים: לא סלקא דעתך [לא יעלה על דעתך] לומר כן, דכתיב [שהרי נאמר]: "בת עמי לאכזר כיענים במדבר" (איכה ד, ג), משמע ששמן הוא יענה.

ומוסיפים ושואלים: ולא בת יענה שמם? והא כתיב [והרי נאמר]: "אעשה מספד כתנים ואבל כבנות יענה" (מיכה א, ח)! ומשיבים: הכוונה היא כיענה זו שמתאבלת על בניה, כלומר: אעשה אבל כאבל היענה על בנות היענה. ושואלים עוד: והא כתיב [והרי נאמר]: "ושכנו שם בנות יענה" (ישעיה יג, כא), הרי שזהו שמם! ומתרצים, גם כאן הכוונה היא: ושכנו שם כיענה זו ששוכנת עם בניה. ומוסיפים להקשות: כיצד ניתן לפרש ש"בת היענה" היא ביצת היענה?

והכתיב [והרי נאמר]: "תכבדני חית השדה תנים ובנות יענה כי נתתי במדבר מים נהרות בישימון להשקות עמי" (שם מג, כ), שבעלי החיים שוכני המדבר יהללו את הקדוש ברוך הוא על החסד שהוא עושה לעמו. ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] שבת היענה היא ביצה, וכי ביצה בת מימר [יכולה לומר] שירה היא, שתכבד את ה' בשירתה? אלא צריך לומר כך: כתיב [נאמר] בכתוב "היענה", וכתיב [ונאמר] גם "בת היענה", ושניהם שמות אפשריים של עוף זה, ולכאורה אין מכאן ראיה.

ואולם שאני הכא [שונה כאן], הכתוב משנה כאן מהרגלו בשמות בעלי חיים, דפסק ספרא [שפוסק הסופר] את שם העוף לשתי תיבות, "בת היענה", למרות שמדובר בעוף אחד, ומדפסיק להו ספרא [ומכיון שפוסק אותם הסופר]