אילימא [אם לומר] שהוא חרש ולכן אינו יכול לדבר, וכי חרש בר איתויי גיטא [בן הבאת גט] הוא, וכי ראוי הוא לכך? והתנן [והרי שנינו במשנה]: הכל כשרים להביא את הגט, חוץ מחרש שוטה וקטן שאינם ראויים כלל להיות שליחים כיון שאין הם בני דעת!

ואמר רב יוסף: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — כגון שהשליח נתנו לה, את הגט כשהוא פקח (שומע) ולא הספיק לומר "בפני נכתב ובפני נחתם" עד שנתחרש, ששליחותו היתה שליחות ראויה, אלא שכעת אינו יכול לומר דבר. לרבא ניחא [נוח] הדבר, ואולם לרבה קשיא [קשה]: מה מועיל אם יתקיים הגט בחותמיו, והרי סוף סוף יש צורך בעדות על כתיבת הגט לשמה!

ומשיבים: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — לא בעיקר התקנה, אלא בדורות אחרונים לאחר שלמדו אף במדינת הים שיש לכתוב גט לשמה. ומקשים: אי הכי [אם כך] שמדובר כשהכל מוחזקים בקיאים, אם כן אפילו אם השליח יכול להעיד נמי [גם כן] לא יצטרך לומר "בפני נכתב", ודיו בקיום חתימת העדים! ומשיבים: בכל זאת צריך השליח להעיד, והטעם: גזירה שמא יחזור דבר לקלקולו, ששוב לא יהא ידוע הצורך בכתיבה לשמה.

ומקשים: אי הכי [אם כך] שאנו גוזרים גזירה זו, גם אם הביא את הגט מי שאינו יכול נמי [גם כן] לא יועיל קיום הגט בחותמיו, בגלל גזירה זו! ומשיבים: מקרה כזה של פקח ונתחרש מילתא דלא שכיחא [דבר שאינו מצוי הוא], ומילתא דלא שכיחא [ודבר שאינו מצוי] לא גזור בה רבנן [גזרו בו חכמים].

ומקשים על כך: והא [והרי] אשה עצמה המביאה את גיטה, שהוא גם כן דבר דלא שכיחא [שאינו מצוי], ותנן [ושנינו במשנה]: האשה עצמה מביאה את גיטה, ובלבד שצריכה לומר "בפני נכתב ובפני נחתם", ומדוע גזרו חכמים שתאמר, הרי אין זה דבר מצוי שהיא בעצמה תהיה שליח להבאת גיטה?! ומשיבים: קבעו חכמים דבר זה כתקנה כדי שלא תחלוק בשליחות, אלא יצטרכו כל השליחים המביאים גט אשה להעיד.

ומקשים: אי הכי [אם כך] שכך תיקנו, בעל נמי [גם כן] המביא את גט אשתו יצטרך לומר "בפני נכתב ובפני נחתם" כדי שלא לחלוק בשליחות! אלמה תניא [ומפני מה שנויה ברייתא]: הוא, הבעל עצמו שהביא את גיטו, אין צריך לומר "בפני נכתב ובפני נחתם"?

ומשיבים: טעמא מאי אמור רבנן [מה טעם אמרו חכמים] שצריך שליח הגט לומר "בפני נכתב ובפני נחתם" - דילמא אתי [שמא יבוא] הבעל מערער [ויערער] ופסיל ליה [ויפסול אותו] את הגט, ואולם במקרה זה, וכי השתא מינקט נקיט ליה בידיה [עכשיו הוא מחזיק אותו בידו] וערעורי קא מערער עליה [ומערער עליו]? שאם אינו רוצה לתתו יקרענו! ולכן אין טעם לגזור במקרה זה.

ומנסים להביא ראיה נוספת: תא שמע [בוא ושמע] ממה דבעא מיניה [ששאל אותו] שמואל מרב הונא: שנים שהביאו גט ממדינת הים, האם צריכין שיאמרו "בפנינו נכתב ובפנינו נחתם" או אין צריכין? אמר ליה [לו]: אין צריכין. ונתן טעם לדבר: ומה אילו יאמרו ויעידו רק "בפנינו גרשה", בלי להביא גט, מי [האם] לא מהימני [יהיו נאמנים הם בכך] ותיחשב כגרושה? ואם כן, כאשר הם באים ומביאים את הגט הריהם נאמנים שהיו הגירושין כתיקונם.

לשיטת רבא ניחא [נוח] הדבר, כיון שהכל תלוי במציאותם של עדים לקיימו, והרי שני עדים לפנינו, אולם לרבה קשיא [קשה] שהרי יש צורך גם בעדות שנכתב לשמה! ומשיבים: לשיטתו צריכים לומר כי הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — לאחר שלמדו במדינת הים שהגט צריך להיכתב לשמה.

ומקשים: אי הכי [אם כך] שמדובר לאחר שלמדו, חד [אחד] שמביא את הגט נמי [גם כן] לא יצטרך לומר "בפני נכתב" וכו'! ומשיבים: עד אחד עדיין צריך לומר, והטעם: גזרה שמא יחזור דבר לקלקולו.

ומקשים שוב: אי הכי, בי תרי נמי [אם כך, שניים גם כן] יצטרכו לומר אף הם "בפני נכתב" וכו', משום הגזירה! ומשיבים: בי תרי דמייתו גיטא, מילתא דלא שכיחא [שניים שמביאים גט, דבר שאינו מצוי הוא], ומילתא דלא שכיחא [ודבר שאינו מצוי] לא גזור בה רבנן [גזרו בו חכמים].

ומקשים: והא [והרי] אשה המביאה את גיטה שדבר שלא שכיחא [מצוי] הוא, ותנן [ושנינו במשנה]: האשה עצמה מביאה את גיטה, ובלבד שהיא עצמה צריכה לומר "בפני נכתב ובפני נחתם"! ומשיבים: הטעם בזה הוא כדי שלא תחלוק בשליחות של יחיד.

ומקשים: אי הכי [אם כך], בעל נמי [גם כן] יצטרך לומר! אלמה תניא [ומפני מה שנויה ברייתא]: הוא, הבעל עצמו שהביא את גיטו, אינו צריך לומר "בפני נכתב ובפני נחתם"? ומשיבים: טעמא מאי אמור רבנן [מה טעם אמרו חכמים] שצריך לומר "בפני נכתב ובפני נחתם" — דילמא אתי [שמא יבוא] הבעל מערער ופסיל ליה [יערער ויפסול אותו, את הגט], השתא מינקט נקיט ליה בידיה וערעורי קא מערער עליה [עכשיו הוא מחזיק אותו בידו ומערער עליו]?

ומציעים עוד: תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר ממה ששנינו בברייתא: שליח המביא גט ממדינת הים, ונתנו לה, לאשה ולא אמר לה "בפני נכתב ובפני נחתם", אם נתקיים הגט בחותמיו, שהעידו אחרים על חתימת העדים — הרי זה גט כשר, ואם לאו [לא] — הריהו פסול. הוי, לא הוצרכו לומר "בפני נכתב ובפני נחתם" להחמיר עליה, אלא להקל עליה שלא תהא זקוקה לקיים את הגט.

וברייתא זו לרבא ניחא [נוחה], לרבה קשיא [קשה] היא, שהרי לדעתו אמירת "בפני נכתב" וכו' באה להחמיר בדבר משום חשש "לשמה"! ומתרץ רבה: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — לאחר שלמדו.

ומקשים: והאמרת [והרי אמרת]: גזירה שמא יחזור הדבר לקלקולו, ומפני מה לא גזרו פה? ומשיבים: כאן מדובר כשניסת (כשנישאה) כבר האשה, ולא רצו להחמיר להוציאה מבעלה השני רק משום גזירה. ומקשים: אי הכי [אם כך] אתה מפרש, מה שנאמר שם: הוי לא הוצרכו לומר "בפני נכתב ובפני נחתם" להחמיר עליה אלא להקל עליה, לא זה הטעם, אלא משום שניסת (נישאה) הוא, שזה הוא הטעם של ההיתר!

ומשיבים: באמת הכי קאמר [כך הוא אומר], זו היתה כוונתו, וכך יש להבין את הדברים: וכי תימא [ואם תאמר] להחמיר עלה ולפקה [שנחמיר עליה ונוציא אותה מבעלה] — הוי לא הוצרכו לומר "בפני נכתב ובפני נחתם" להחמיר עליה אלא להקל עליה, ומשום כך לא עמדו חכמים במקרה זה על קיום גזירתם,