Steinsaltz on Gittin Daf 8b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
— כקונה בפרוארי (שכונות סמוכות אל) ירושלים. ומבארים את הדברים: חייבת במעשר ובשביעית כארץ ישראל — קסבר [סבור] תנא זה: כי כיבוש יחיד שמיה [שמו, נחשב] כיבוש, ומאז שכבש דוד המלך את סוריה ("כיבוש יחיד") — נתקדשה בקדושת ארץ ישראל וחייבת במצוות הארץ.
ועל מה ששנינו בברייתא והרוצה ליכנס לה בטהרה — נכנס, תוהים: והאמרת [והרי אמרת] שעפרה טמא, ואם כן, איך אפשר להיכנס אליה בטהרה? ומשיבים: הכוונה היא באפון שנכנס אליה כשהוא בתוך שידה, או תיבה, או מגדל (מיני ארונות), שכיון שאינו נוגע באדמה עצמה — הרי הוא טהור.
דתניא [שכן שנינו בברייתא]: הנכנס לארץ העמים (חוצה לארץ) בשידה תיבה ומגדל — רבי מטמא, ר' יוסי בר' יהודה מטהר. ואפילו רבי לא קא מטמא [אינו מטמא] את מי שאינו נוגע באדמה עצמה אלא דווקא בארץ העמים, שגזרו טומאה גם על גושה (עפרה ממש) וגם על אוירה (החלל שלה), אבל סוריא — לכל הדעות, על גושה (עפרה עצמה) גזרו טומאה, על אוירה לא גזרו, ולכן אפשר להיכנס לסוריה בטהרה אם אינו נוגע בקרקע עצמה.
עוד שנינו בברייתא: והקונה שדה בסוריא — כקונה בפרוארי ירושלים. ושואלים: למאי הילכתא [לאיזו הלכה] נאמר הדבר, מה אנו למדים מכאן הלכה למעשה? אמר רב ששת: לומר, שכותבין עליו, על קנין זה, אונו (שטר מכירה) ואפילו בשבת.
ותוהים: בשבת סלקא דעתך [עולה על דעתך] לומר?! כיצד התירו כתיבה בשבת, שהיא אב מלאכה וחייבים עליה סקילה! ומפרשים: כדאמר [כפי שאמר] רבא בענין דומה: אומר לגוי ועושה, הכא נמי [כאן גם כן] הכוונה היא שאומר לגוי לכתוב שטר מכירה על קניה זו ועושה. ואף על גב [ואף על פי] שבדרך כלל אמירה לגוי שבות שגזרו חכמים שלא לעשות דברים שונים משום שיש בהם פגיעה בשביתת השבת, וביניהם לומר לגוי שיעשה מלאכה אסורה בשבת עבור ישראל, והעובר על כך — עובר על דברי חכמים, מכל מקום כאן מכיון שיש בכך משום מצוות ישוב ארץ ישראל — לא גזור רבנן [גזרו חכמים].
א תנו רבנן [שנו חכמים]: עבד שהביא את גיטו, כלומר, את שטר שיחרורו, וכתוב בו נוסח זה: "עצמך ונכסיי קנויין לך", עצמו (את גופו) — קנה בשטר זה, ונשתחרר, אבל את הנכסים — לא קנה אלא אם כן יתקיים שטר זה בבית דין, כשאר שטרות על פי עדים.
איבעיא להו [נשאלה להם, ללומדים] שאלה זו: אם היה כתוב בגט "כל נכסיי קנויין לך", מהו הדין? אמר אביי: מתוך שקנה עצמו כבן חורין, שהרי הוא בכלל הנכסים הנזכרים בשטר — קנה גם את שאר הנכסים.
אמר ליה [לו] רבא: בשלמא [נניח] את עצמו ליקני [יקנה], מידי דהוה [כפי שהוא הדין] לגבי גט אשה שמתגרשת בגט שמביאה בידה, אלא את הנכסים לא ליקני [יקנה], מידי דהוה [כפי שהוא הדין] בקיום שטרות דעלמא [בכלל], שאם אדם מביא שטר רגיל בענייני ממונות שאין לו קיום — אין סומכים על שטר זה. ואף כאן, כיון שאין קיום על שטר השיחרור ועל הכתוב בו — לא יקנה את הנכסים!
הדר [חזר] ואמר אביי אחרי ששמע את דברי רבא: צריכים לומר להיפך, מתוך שלא קנה נכסים — לא קנה גם את עצמו. אמר ליה [לו] רבא: בשלמא [נניח] שאת הנכסים לא ליקני [יקנה], מידי דהוה [כפי שהוא הדין] בקיום שטרות דעלמא [בכלל], אלא את עצמו ליקני [שיקנה] מידי דהוה [כפי שהוא הדין] ביחס לגט אשה, שהאשה יכולה להביא את גיטה ולהעיד עליו!
אלא אמר רבא: אחד זה ואחד זה, בין שכתוב בנוסח "עצמך ונכסיי" ובין שכתוב בנוסח "כל נכסיי", עצמו — קנה, נכסים — לא קנה. אמר ליה [לו] רב אדא בר מתנה לרבא: כמאן [כדעת מי] אתה אומר דבר זה? כדעת ר' שמעון, דאמר [שאומר] פלגינן דיבורא [מחלקים אנו את הדיבור] שאף על פי שיש לפנינו שטר אחד או עדות אחת בנוסח כולל וסתמי, אין אנו רואים אותם כיחידה אחת מבחינה משפטית, אלא מחלקים — מקיימים חלק ומבטלים חלק.