זימנין דלא אניס [פעמים שאיננו אנוס] ומרצונו קיים את התנאי, שהתכוון הבעל שיהא גט, וסברה דאניס ומיעגנא ויתבה [והיא סבורה שהיה אנוס בקיום התנאי, ואינו גט, והיא עגונה ויושבת] וממתינה לבעלה ואיננה נישאת לאחר. וכן משום הפרוצות, דאי אמרת [שאם אומר אתה] שכשהוא אנוס לא ליהוי גיטא [יהא גט] — זימנין דאניס [פעמים שהוא אנוס] ואמרה לא אניס [איננו אנוס] ואזלא ומינסבא [והולכת ונישאת], וכשמתגלה שהיה אנוס בדבר נמצא גט בטל ובניה מהשני ממזרים.

על שיטה זו שההלכה שאין אונס בגיטין אינה מעיקר דיני הגט, אלא תקנת חכמים היא, שואלים: ומי איכא מידי דמדאורייתא לא להוי [והאם יש דבר שמן התורה אינו] גט, ומשום צנועות ומשום פרוצות שרינן [מתירים אנו] אשת איש לעלמא [לעולם, להינשא לכול]?!

ומשיבים: אין [כן], בכוח חכמים לתקן כך, כי כל מי שמקדש אשה, אדעתא דרבנן [על דעת החכמים] הוא מקדש, ובמקרה כגון זה אפקעינהו רבנן לקידושי מיניה [הפקיעו חכמים את הקידושין ממנו].

אמר ליה [לו] רבינא לרב אשי: תינח קדיש בכספא [ניחא, נוח הסבר זה יהיה, אם קידש בכסף], שאז אפשר לומר שבית הדין הפקיר את כסף הקידושין ונמצא שלא היו קידושין כלל. אולם אם קדיש [קידש] את האשה בביאה, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? והשיב לו: שויוה רבנן [עשו, החשיבו חכמים] לבעילתו בעילת זנות, שהפקיעו את צד קניין הקידושין שיש בביאה זו. עד כאן לשון אחת בדברי רבא.

איכא דאמרי [יש שאומרים] שאמר רבא להיפך: וכן לענין גיטין מתחשבים באונס. ומסיקים: אלמא קסבר [מכאן שסבור] רבא כי יש להתחשב באונס בענין גיטין.

מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו: "הרי זה גיטיך אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש", ומת בתוך שנים עשר חדש — אינו גט. ונדייק: מת — הוא שאינו גט, שהרי אין גט לאחר מיתה, הא [הרי] אם חלה — הרי זה גט, ואין אומרים שהאונס מבטל את התנאי!

ודוחים: לעולם אימא [אומר] לך כי בחלה נמי [גם כן] אינו גט, והיא גופה קא משמע לן [ואותה הלכה עצמה השמיע לנו], שיש בכך חידוש: שאין גט חל לאחר מיתה.

ותוהים: דבר זה שאין גט לאחר מיתה הא תנא ליה רישא [הרי שנה אותו בתחילה] ואין בכך חידוש! ומשיבים: דלמא לאפוקי [שמא בא להוציא] מדברי רבותינו שאמרו שבכגון זה הריהו גט, משום שדנים לפי זמן כתיבת הגט ולא לפי הזמן שהתנה שיחול בו.

ומקשים עוד, תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו: האומר לאשה: "הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש", ומת בתוך שנים עשר חדש — הרי זה גט. מאי לאו [האם לא] הוא הדין לחלה בתוך שנים עשר חודש ולא בא, ומשמע שאין אונס בגיטין! ודוחים: לא, מת דוקא, ולא מפני שאין אונס, אלא מטעם אחר, שאנו אומרים שהיתה כוונתו במה שאמר "מעכשיו", דלא ניחא ליה [שאין נוח לו] שתפול קמי [לפני] היבם לכשימות, ולכן אמר שהגט יחול למפרע מעכשיו.

ומביאים ראיה אחרת, תא שמע [בא ושמע] מההוא [מאותו אדם] שאמר להו [להם] לעדים או לשלוחי הגט: "אי [אם] לא אתינא [אבוא] מכאן ועד שלשים יום ליהוי גיטא [שיהא זה גט] ". אתא [בא] בסוף תלתין יומין [שלושים יום] ופסקיה מברא [והפסיקתו המעבורת] ולא היה יכול לעבור את הנהר, ואמר להו [להם], לעומדים בצד השני של הנהר: "חזו דאתאי, חזו דאתאי [ראו שבאתי, ראו שבאתי] "! ואמר שמואל: לא שמיה מתיא [אין שמה, אינה נחשבת הגעה], ומשמע שאין אונס בגיטין!

ומשיבים: אונסא דשכיח [אונס שמצוי] — שאני [שונה], שכיון דאיבעי ליה [שהיה לו] להעלות אפשרות זו על דעתו שבמקרה כזה יבוטל הגט ולאתנויי [ולהתנות], ולא אתני [התנה] — איהו הוא דאפסיד אנפשיה [הוא שהפסיד לעצמו].

א אמר רב שמואל בר יצחק: לא שנו הלכה זו שבתולה נישאת ביום הרביעי בשבוע, אלא מתקנת עזרא ואילך, שתיקן שאין בתי דינין קבועין אלא בשני ובחמישי. אבל קודם תקנת עזרא שהיו בתי דינין קבועין בכל יום — אשה נשאת בכל יום.

ותוהים: קודם תקנת עזרא? מאי דהוה הוה [מה שהיה היה] ומה לו לרב שמואל לפסוק הלכה בדבר שכבר עבר! ומשיבים: הכי קאמר [כך אמר]: אי איכא [אם יש] מקום שבו בתי דינין שקבועין האידנא [עכשיו, בזמן הזה] בכל יום כקודם תקנת עזרא — הרי אשה נשאת בכל יום.

ומקשים: והרי יש טעם נוסף לנישואין ביום רביעי, שכן הא בעינן [הרי צריכים אנו] לקיים גם מה ששקדו חכמים על תקנת בנות ישראל, שתהא לו אפשרות לטרוח במשך ימים אחדים קודם לכן בהכנת הסעודה! ומשיבים: כאן מדובר דטריח ליה [שטרח בה] והכין כבר את כל צרכי הסעודה לפני שבת, ומכיון שכן, יכול לשאתה כבר ביום ראשון או שני.