הא מדסיפא בדאוזיל [הרי מכיון שבסוף המשנה מדובר בשהוזילה] היא מן המחיר, הוי רישא [הרי ראשה] של המשנה מדברת בכשלא אוזיל [הוזילה], שהרי אין המשנה כופלת סתם את דבריה. דקתני סיפא [ששנה בסופה] של המשנה: היתה כתובתה ארבע מאות זוז, מכרה לזה במנה, ולזה במנה, ולאחרון יפה מנה ודינר במנה — של אחרון מכרה בטל, ושל כולן מכרן קיים, והרי שלא כל המכר בטל!

ודוחים: לא, רישא וסיפא [גם בראשה וגם בסופה של המשנה] מדובר בדאוזיל [בשהוזילה] מן המחיר הראוי, וסיפא הא קא משמע לן [והסוף, דבר זה השמיע לנו]: טעמא [הטעם] שהמכר בטל, הוא דווקא דאוזיל בדיתמי [כשהוזילה בשל היתומים], שלאחר שגבתה את כל כתובתה הוזילה בתשלום האחרון על חשבון היתומים, אבל כשהוזילה בדידה [בשלה] בפעמים הראשונות — מכרה קיים.

ומקשים: הא מדרישא שמעת מינה [דבר זה מראשה של המשנה אתה שומע אותו], ששנינו: היתה כתובתה מאתים ומכרה שוה מנה במאתים, או שוה מאתים במנה — נתקבלה כתובתה. הרי אף כשהוזילה בשלה עד כדי מחצית השווי, מכרה קיים!

ודוחים: מהו דתימא [שתאמר]: התם [שם] הדין כן הוא, משום דאיסתלקא [שהסתלקה] לה מהאי ביתא [מאותו בית] לגמרי, כלומר, שעל ידי מכירה זו נגמרה כל תביעתה, ושוב אין לה עוד קשר עם ירושת בעלה, אבל הכא [כאן] ניגזור כבר ביחס למנה הראשון שתתבטל המכירה אטו [משום] מנה אחרון, שמאחר שבאחרון מכרה בטל — בטל גם בראשון, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאין גוזרים.

ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] הא [דבר זה] לא תיבעי [תישאל, תסתפק] לך היכא [היכן] שאמר ליה [לו] בעל הבית לשליח: "זיל זבין [לך מכור] לי ליתכא [לתך] " וזבין ליה כורא [ומכר לו כור], שודאי מוסיף על דבריו הוי [הוא] ולגבי הלתך מכירתו קיימת.

כי תיבעי [כאשר תישאל] לך הרי זה במקרה אחר: שאמר ליה [לו] בעל הבית לשליח: "זיל זבין [לך מכור] לי כורא [כור] "*ואזיל וזבין ליה ליתכא [והלך ומכר לו לתך] מאי [מה הדין]? מי אמרינן [האם אנחנו אומרים] ש*אמר ליה [יכול לומר לו] השליח לבעל הבית: מה דטבא [שטוב] לך עבדי [עשיתי] לך, שלא מכרתי הכל, אלא הנחתי לך מקום לבדוק אם אתה זקוק לכל הכסף, ואם לא תצטרך לכסף לא תמכור עוד, דאי [שאם] לא מצטרכי [יצטרכו] לך זוזי [הכספים], לא מצית הדרת ביה [תוכל לחזור בו] במכר, וטוב עשיתי שמיעטתי ככל האפשר את המכירה.

או דלמא אמר ליה [שמא יכול לומר לו] בעל הבית: איני מסכים לכך, כי לא ניחא [נוח] לי דליפשו שטרי עילואי [שירבו שטרות מכר עלי], שאם אמכור פעמיים יהיו לי שני שטרות של שעבוד, ושמא אזדקק לעמוד עימם בדין, ויצא עלי שם שאני עמוס בשעבודים.

אמר ר' חנינא מסורא: תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר ממה ששנינו בהלכות מעילה: נתן לו לשליח דינר של זהב (השווה עשרים וחמישה דינרים, שהם שישה סלעים) ואמר לו: "הבא (קנה) לי חלוק", והלך והביא לו בשלש סלעים שהם מחצית הדינר חלוק, ובשלש טלית ולבסוף נמצא שדינר הזהב היה שייך להקדש — שניהם מעלו.

ומעתה, אי אמרת בשלמא [נניח אם אתה אומר] ששליח כי האי גוונא [בכגון זה] נחשב כעושה שליחותו ורק מוסיף על דבריו הוי [הוא] — משום הכי [כך] גם בעל הבית מעל, אלא אי אמרת [אם אומר אתה] שמעביר על דבריו הוי [הוא], שהתכוון לומר לו שיקנה בכל הסלעים רק חלוק. אמאי [מדוע] מעל בעל הבית? הלא השליח לא עשה את שליחותו כלל!

ומשיבים: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — דאייתי ליה [שהביא לו] חלוק שוה שש סלעים בשלש, שקיבל בעל הבית בדיוק את מה שרצה, ואם כן לא שינה מדבריו, אלא רק הוסיף עליהם, שקנה לו גם טלית.

ומקשים: אי הכי [אם כך], השליח אמאי [מדוע] מעל? הרי עשה מה שאמר לו בעל הבית! ומשיבים: מעל אטלית [על הטלית] שקנה, שהרי הוציא שלושה סלעים משל הקדש לצורך הטלית.

ומקשים: אי הכי אימא סיפא [אם כך אתה מפרש, אמור את סופה] של משנה זו, ר' יהודה אומר: אף בזה בעל הבית לא מעל, מפני שיכול לומר: חלוק גדול הייתי מבקש, ואתה הבאת לי חלוק קטן ורע. ואם הביא לו חלוק שוה שש, אין זה חלוק רע!

ומשיבים: מאי [מה] פירוש "רע"? רע בדמים, כלומר, בפחות מן הסכום שאמר לו, והוא נחשב כעובר על דבריו משום דאמר ליה [שאומר לו] בעל הבית לשליח, כיון שהזדמן לך מוכר שהוזיל כל כך את המחיר, אי אייתית לי בשית [אם היית מביא לי חלוק בשישה סלעים] כל שכן דהוה [שהיה] אותו חלוק שוה תרתי סרי [שנים עשר], ואז היה בידי חלוק מובחר יותר.

ומעירים: דיקא נמי [מדוייק גם כן] לומר בפירוש "רע" ששנינו שהוא רע בדמים, משום דקתני [ששנה שם] מודה ר' יהודה בקטנית שמוכרים אותה במחיר קצוב וקבוע לכל מצב ששניהם מעלו אם קנה רק מקצת מה שאמר לו בעל הבית,