תהי [היה תוהה] בה ר' יוחנן, והקשה: וכי אומרים לו לאדם: עמוד וחטא בשביל שתזכה? שאף אם ההקדש מתחלל במזיד, מכל מקום הלא ודאי אסור לעשות כן לכתחילה! אלא אמר ר' יוחנן: אין מדובר במשנה שמחלל את הבהמה בעודה תמימה, אלא ממתין לה לבהמה שמצא עד שתומם (יפול בה מום) ואז אין בה עוד קדושת הגוף אלא קדושת דמים, ומייתי [ומביא] שתי בהמות תמימות בעלות אותו ערך ומתנה שאם היתה הבהמה שמצא עולה — תהיה זו עולה תחתיה והאחרת תקרב לשלמים, ואם היתה הבהמה שנמצאה שלמים — תתקדש הבהמה האחרת לשלמים תחתיה, והראשונה תהיה עולת נדבה, והבהמה שמצא מותרת לו לאכילה.

א וממשיכים לברר את דין המשנה אמר מר [החכם]: אם אותן בהמות שנמצאו הן זכרים — יש לחשוש שמא הן בהמות שהוקדשו לעולות וברחו מבעליהן והרי אלה עולות. ושואלים: בזכרים מדוע דווקא עולות דילמא [שמא] תודה היא? שיכול לבוא ממין זכר. ומשיבים: אכן, לא די לו בכך כדי לצאת מספק זה אלא דמייתי נמי [שמביא גם כן] בהמה שלישית לשם תודה ומתנה גם עליה באותו אופן. ושואלים: אם מביא את הבהמה השלישית לקרבן תודה והא בעיא [והרי צריכה] להביא איתה לחם! ומשיבים: דמייתי נמי [שמביא גם כן] לחם.

ושואלים: ודילמא [ושמא] אשם הוא, שגם הוא זכר? ודוחים: איל אשם בן שתי שנים הוא, ובמשנה מדובר שאישתכח [ונמצא הטלה] שהיה בן שנה. ומקשים: אם בכך מדובר ודילמא [ושמא] אשם מצורע הוא או אשם נזיר הוא שהם כבשים בני שנה? ומשיבים: מצורע ונזיר לא שכיחי [אינם מצויים] ואין צריך לחשוש לכך.

ומקשים: ודילמא [ושמא] קרבן פסח הוא? ומשיבים: לזה אין לחשוש, כי קרבן פסח שיקרב בזמנו, לפני פסח מזהר זהירי ביה [זהירים בו] בעליו שלא יאבד ואין לחשוש שקרבן פסח הוא זה שנמצא, ופסח שלא בזמנו, כלומר, לאחר זמן הקרבת הפסח — שלמים הוא, שדינו לכל ענין כדין שלמים.

ושואלים: ודילמא [ושמא] בכור ומעשר נינהו [הם] שנמצאו? ומשיבים: למאי הילכתא [לאיזו הלכה] לאיזה ענין, יש משמעות אם בהמה זו היא בכור או מעשר — למיכלינהו [לאכול אותן] במומן, שבכור ומעשר אין להם פדיון גמור אף כשנפל בהם מום, אבל הכי נמי [כך גם כן] במומן מתאכלי [הם נאכלים], שהרי כפי שאמרנו אינו פודה אותם כל זמן שלא נפל בהם מום.

אמר מר [החכם] במשנה שאם היו אלה נקבות — הרי הן זבחי שלמים. ושואלים: דילמא [שמא] תודה היא? ומשיבים: אכן, דמייתי [שמביא] גם בהמה לתודה. ומקשים: והא בעינן [והרי צריכים אנו] לחם לצרפו לקרבן התודה! ומשיבים: דמייתי נמי [שמביא גם כן] לחם.

ומקשים: ודילמא [ושמא] חטאת היא? ומשיבים: חטאת היא דווקא בת שנתה, ומדובר במצב שבהמה זו אישתכח [נמצאה] בת שתי שנים. ושואלים: ודילמא [ושמא] היתה זו חטאת שעברה שנתה, שהוקדשה לחטאת ועברה שנתה, ודינה שתמות! ומשיבים: לא שכיח [אין הדבר מצוי] ואין חוששים לדבר בלתי מצוי.

ושואלים: את המשנה הסברנו במוצא בהמה בת שנתיים, אבל אם אשתכח [נמצא] שהיתה בת שנתה, מאי [מה] הדין? ומשיבים: תניא [שנויה ברייתא], חנניא בן חכינאי אומר: אם מצא עז בת שנתה הרי היא לחטאת. ומקשים: לחטאת סלקא דעתך [עולה על דעתך]?! כיצד יכול להביא אותה לחטאת כשאינו יודע אם קרבן חטאת היא, והרי אין מביאים חטאת נדבה! אלא אמר אביי: נוהג בה כאילו היתה חטאת — כונסה לכיפה (מקום סגור) והיא מתה מאליה. שיש לחשוש שהיא חטאת שאבדה — לכן דנים אותה כספק חטאת אבודה והולכת היא למיתה.

ב תנו רבנן [שנו חכמים]: אין לוקחים (קונים) בהמה במעות מעשר שני