Steinsaltz on Makkot Daf 20b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אלא תאמר שהיה זה בחדא התראה [בהתראה אחת], ואולם במקרה זה מי מחייב [האם הוא מתחייב] על כך? והתנן [והרי שנינו במשנה]: נזיר שהיה שותה יין כל היום — אינו חייב אלא עונש מלקות אחת. ורק אם אמרו לו כמה פעמים בהתראה: "אל תשתה, אל תשתה", והוא שותה אחרי כל פעם ופעם — חייב מלקות על כל אחת ואחת! ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] הלכה זו אלא למקרה שלאחר שהתרו בו פעם אחת סך חמש אצבעותיו נשא (סם להשרת השיער) ואותבינהו [והניח אותן] בבת אחת על שיער ראשו, ועשה על ידי כך חמש קרחות בבת אחת, דהויא ליה [שהריהי נחשבת לו] אותה התראה שהתרו בו, כהתראה לכל חדא וחדא [אחת ואחת] מהקרחות. והוא החידוש בכתוב זה, שעשיית כל קרחה היא עבירה בפני עצמה.
א בפרטי הדין שואלים: וכמה הוא שיעור קרחה להתחייב עליו? רב הונא אומר: כדי שיראה מראשו מקום עור הראש בלא שיער. ר' יוחנן אומר משום (בשם) ר' אלעזר בר' שמעון: כגריס. ומעירים: מחלוקת זו היא כתנאי [כמחלוקת תנאים], שכבר נחלקו באותו נושא, ששנינו: כמה שיעור קרחה — כגריס, אחרים אומרים: כדי שיראה מראשו.
אמר רב יהודה בר חביבא: פליגי [חלוקים] בה בבעיה זו תלתא תנאי [שלושה תנאים], חד [אחד מהם] אומר: כגריס, וחד [ואחד מהם] אומר: כדי שיראה מראשו, וחד [ואחד] אומר: כשתי שערות. ואיכא דמפיק [ויש שמוציא] מהשיטות הללו את השיעור של שתי שערות, ומעייל [ומכניס] במקום זה שיעור בכעדשה. וסימנך, כדי לזכור את חילוף הגרסה, המשנה בדיני צרעת: בהרת המטמאה משום נגע — שיעורה כגריס, ומחיה בשר חי הגדל בתוך הבהרת — שיעורו בכעדשה.
כיוצא בזה תנא [שנה החכם]: הנוטל מלא פי הזוג (המספריים) מן השיער בשבת — חייב. וכמה הוא "מלא פי הזוג"? אמר רב יהודה: שתים (שתי שערות). ומקשים: והתניא [והרי שנויה ברייתא]: לקרחה שתים, משמע שלענין שבת יש שיעור אחר! ומשיבים: אימא [אמור] וכן לקרחה שתים. כלומר, לא בא התנא לחלק בין ההלכות, אלא לצרפן.
תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: הנוטל מלא פי הזוג בשבת חייב, וכמה "מלא פי הזוג" — שתים. ר' אליעזר אומר: אחת. ומודים חכמים לר' אליעזר במלקט שערות לבנות מתוך שחורות, שהנוטל אפילו אחת — שהוא חייב, משום שעשה על ידי ליקוט זה מלאכה שלימה. כי אם הוא מקפיד ורוצה לעקור דווקא שערה זו, הרי עשה מעשה שלם בעקירה זו. ומעירים: ודבר זה אפילו בחול אסור לאיש לעשותו, משום מה שנאמר "לא ילבש גבר שמלת אשה" (דברים כב, ה), וכל מעשה התייפות כזה הוא מנהג אשה, ואסור לגבר לעשותו.
ב שנינו במשנה: והמקיף פאת ראשו. תנו רבנן [שנו חכמים]: פאת ראשו — זה סוף ראשו, ואיזהו סוף ראשו — זה המשוה (מיישר) צדעיו, את גובה קו השיער של צידי הראש, לשיער של אחורי אזנו ולפדחתו (מצחו). שאם השיער גזור בשוה מסביב, שאין פאות הראש ניכרות — הרי זה עובר משום הקפת הראש.
תני [שנה] התנא (חוזר המשניות). קמיה [לפני] רב חסדא: אחד המקיף ואחד הניקף (זה שהקיפו שערו) — לוקה. אמר ליה [לו] רב חסדא בתמיהה: מאן דאכיל תמרי בארבילא לקי [מי שאוכל תמרים בכברה לוקה]? כלומר, הרי הניקף לא עשה דבר, ומשום מה ילקה? והסביר רב חסדא לתנא: דאמר לך מני [שאומר לך אדם: ברייתא זו, כשיטת מי היא]? אמור לו: כדעת ר' יהודה היא, שאומר: לאו שאין בו מעשה לוקין עליו, ולכן גם הניקף לוקה, אף שלא עשה מעשה.
רבא אומר: אפשר לפרש שמדובר כאן במקיף לעצמו את פאת ראשו, ולכן הוא חייב גם משום מקיף וגם משום ניקף, ולדברי הכל, שהרי הוא עושה מעשה. רב אשי אומר: פה מדובר במסייע הניקף למקיף. שהיה מסייע בתנועת ראשו לתספורת, ועושה בכך מעשה, ולכן לדברי הכל חייב.
ג שנינו במשנה: והמשחית פאת זקנו. תנו רבנן [שנו חכמים]: פאת זקנו — סוף זקנו, ואיזהו סוף זקנו — שבולת זקנו, כלומר כל אותן פאות שמנה במשנה, שיש בהן שיער הנמצא במקום אחד, כעין שבולת.
ד שנינו במשנה: והמשרט שריטה אחת על המת. תנו רבנן [שנו חכמים] מדרש הלכה זה: נאמר "ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם" (ויקרא יט, כח). אילו היה כתוב רק "ושרט" — יכול היית לומר: על כל שריטה ששרט מתוך צערו, אפילו שרט על ביתו שנפל, ועל ספינתו שטבעה בים — תלמוד לומר "לנפש" (ויקרא יט, כח), לומר: אינו חייב אלא כשמשרט על נפש המת בלבד. ומנין למשרט חמש שריטות על מת אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת מהן? תלמוד לומר "ושרט" — לחייב על כל שריטה ושריטה.
ר' יוסי אומר: מנין למשרט שריטה אחת על חמשה מתים, שהוא חייב על כל אחת ואחת מן הנפשות ששרט עליהן? תלמוד לומר "לנפש", לומר: לחייב על כל נפש ונפש.
ומקשים: והא אפיקתיה [והרי הוצאת אותו] את הביטוי "לנפש", לפטור את המשרט על ביתו שנפל ולספינתו שטבעה בים! ל