ומביאים עוד ראיה לפתרון השאלה, מה כוונת דברי ר' יהושע שבמשנתנו "שעת היתר לכהנים". תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו בברייתא, ר' שמעון אומר: יש נותר (בשר קדשים, שעבר הלילה על הדם שנתקבל, בלא שנעשתה עבודתו, ונפסל) שמועלין (שיש דין מעילה) בו, ויש נותר שאין מועלין בו.

ומפרט: כיצד? — לן הדם ונזרק רק למחרת, אם נאכל הבשר לפני שנעשתה בדם זה זריקה — עדיין מועלין בו. ואולם אם נאכל לאחר זריקה, אף שנפסל בלינה — אין מועלין בו, שהועילה הזריקה להוציאו מכלל מעילה.

ונדון בדבר, קתני מיהת [שנה ר' שמעון על כל פנים] שאם נאכל הבשר לפני זריקת הדם שלן — מועלין בו, לאו [האם לא] מדובר פה בכגון דהוה [שהיתה] שהות מספקת ביום ויכול היה למיזרקיה [לזרוק אותו דם כראוי], כיון שכבר התקבל הדם בכוס, כדין, דאי בעי [שאם היה רוצה] — זריק [היה זורק], ובכל זאת עדיין מועלים בו, הרי שקבלת הדם בכוס כשלעצמה אינה מפקיעה מדין מעילה, אלא רק זריקת הדם המתירה את הבשר באכילה,

ושמע מינה [ולמד איפוא מכאן] ש"שעת היתר לכהנים" היתר אכילה הוא ששנינו!

ודוחים: לא, אין מדובר פה שהיתה שהות ביום לזריקת הדם, אלא בכגון דקבליה [שקיבל אותו, את הדם] בסמוך לשקיעת החמה, שלא היה שהות למזרק [לזרוק] אותו ביום. ומשום שלא היה הדם ראוי לזריקה — עדיין מועלים בו, אבל אילו היתה לו שהות ביום לזורקו, ועומד היה לזריקה ("היתר זריקה") — היה נפקע בכך מדין מעילה.

ושואלים על כך: אבל אם היה שהות ביום לזרוק את הדם, מאי [מה] הדין לדבריך? הכי נמי [כך גם כן] תאמר ששוב אין מועלין בו, אם כן

מאי איריא [מה שייך, מהו זה] דתני [ששנה] ר' שמעון בברייתא זו את ההבחנה בין אכילת הבשר לפני זריקה שעדיין מועלים בו, ולאחר זריקה ששוב אין מועלים בו, ליתני [שישנה] הבחנה יותר מדוייקת, שבין קבלת הדם קודם שקיעה שהיתה לו שהות לזריקה, ולן — שאין מועלים בו, ובין קבלת הדם שלאחר שקיעה — שעדיין מועלים בו!

ומשיבים: הכי נמי קתני [אכן כך גם כן שנה] ר' שמעון, כך צריך להבין את דבריו שבברייתא: קודם שיראה (שיהיה ראוי) לזריקה — יש בו עדיין דין מעילה, ולאחר שיראה לזריקה — אין בו שוב דין מעילה. ומציעים עוד ראיה.

תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו בדומה לברייתא הקודמת, ר' שמעון אומר: יש קרבן קדשי קדשים הנפסל במחשבת פיגול שמועלין בו, ויש פיגול שאין מועלין בו.

ומפרט: כיצד? — אם נאכל בשרו לפני זריקה של הדם — עדיין מועלין בו. ואולם אם נאכל הבשר לאחר זריקה, אף שנפסל בפיגול — אין מועלין בבשר הקרבן, שהועילה הזריקה להוציאו מכלל מעילה.

ונדון בדבר: קתני מיהת [שנה ר' שמעון על כל פנים] שלפני זריקה של דם קרבן זה שהתפגל — מועלין בו, לאו [האם לא] מדובר פה בכגון דהוה [שהיתה] שהות מספקת ביום למיזרקיה [לזרוק אותו דם], כיון שכבר התקבל בכוס, כדין, דאי בעי [שאם היה רוצה] — זריק [היה זורק], ובכל זאת מועלים בו, הרי שקבלת הדם בכוס כשלעצמה אינה מפקיעה מדין מעילה, אלא רק זריקת הדם המתירה את הבשר באכילה, וקתני [ושנה] בדינו שמועלין בו, ושמע מינה [ולמד איפוא מכאן] ש"שעת היתר" שאמר ר' שמעון במשנתנו היתר אכילה הוא ששנינו במשנתנו, שהיא המפקיעה את בשר קדשי הקדשים מדין מעילה!

ודוחים: לא, מדובר בכגון שלא הוה [היתה] שהות למיזרקיה [לזורקו] את הדם ביום. ומשום שלא היה ראוי לזריקה — עדיין מועלים בו, אבל אילו היתה לו שהות ביום — היה יוצא בכך מדין מעילה. ושואלים על כך: אבל אם הוה [היתה] שהות ביום למיזרקיה [לזרוק אותו] את הדם, מאי [מה] הדין לדבריך? הכי נמי [כך גם כן] תאמר דנפק [שיצא] בכך מדין מעילה, אם כן מאי

איריא [מה שייך, מדוע] דתני [ששנה] ר' שמעון בברייתא זו את ההבחנה בדין הנותר בין האכילה לפני זריקה שעדיין מועלים בו, ולאחר זריקה ששוב אין מועלים בו, ליתני [שישנה] הבחנה יותר מדוייקת, זו שבין קבלת הדם קודם שקיעה שהיתה לו שהות לזריקה, ולן — שאין מועלים בו, ובין קבלת הדם שלאחר שקיעה ולן, שכיון ולא היתה שהות לזריקה עדיין דין מעילה בבשר הקרבן!

ומשיבים: הכי נמי קאמר [אכן כך גם כן אמר] ר' שמעון, שכך צריך להבין את דבריו שבברייתא: קודם שיראה (שיהיה ראוי) לזריקה — יש בו עדיין דין מעילה, ולאחר שיראה לזריקה — שוב אין בו דין מעילה.

א ומציעים עוד ראיה. תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו: הפיגול בקדשי קדשים — מועלין (יש בו דין מעילה). ודנים בכוונת הדברים, מאי לאו [האם לא] מדובר שכבר זרק את הדם, ונסיק מכאן שבקרבן כשר, כשנזרק הדם — אין מועלים בו, ושמע מינה [ולמד מכאן] ש"שעת היתר" שאמר ר' יהושע במשנתנו היתר אכילה הוא ששנינו, שהיא המפקיעה את בשר קדשי הקדשים ממעילה! ודוחים: לא, אין ראיה מברייתא זו, שכן מדובר בה כאשר לא זרק עדיין.

ושואלים: אבל אם זרק מאי [מה] יהא הדין? הכי נמי [כך גם כן] יהא הדין שאין מועלין בו. ואם כן מאי איריא דתני [מה שייך ששנה] בסוף הברייתא שבאימורי קדשים קלים אין מועלין בו,

ליתני [שישנה] ויחלק בבשר קדשי קדשים עצמם, ובאופן זה: כאן שמועלים בהם — הרי זה כשפיגל לפני זריקה, כאן שאין מועלים בהם — הרי זה כשפיגל לאחר זריקה!

ומשיבים: אכן אף כך היה יכול לחלק, ואולם הא [חלוקה זו] שהביא בין קדשי קדשים לקדשים קלים אתיא לאשמועינן [באה להשמיענו, ללמדנו] כלל זה בדיני המעילה: כל שענינו הוא לאיתויי [להביא] את הקרבן לידי מעילה, כאימורי קדשים קלים, שעד הזריקה אינם בכלל דין מעילה, רק זריקה כתיקנה היא שמייתי [מביאה] לידי מעילה.

ואילו כל זריקה שבאה לאפוקי [להוציא] מידי מעילה, כבשר קדשי הקדשים — אפילו זריקה שלא כתיקנה נמי מפקע [גם כן מפקעת] מידי מעילה.