Steinsaltz on Menachot Daf 17b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בא ללמדנו ענין אחר, דלא שנא כי [שאינו שונה כאשר] הוא מחשב בלשון אכילה למזבח, כגון: "על מנת שיאכל המזבח את הקומץ למחר", ולא שנא כי [ואינו שונה כאשר] הוא מחשב בלשון הקטרה למזבח, שאומר: "על מנת להקטיר את הקומץ על המזבח למחר" — הרי זה פיגול.
אי נמי [או גם כן] חידוש אחר בא להשמיענו: מה אכילה שמחשב עליה שיעורה בכזית כדי לחייב עליה משום פיגול, שסתם אכילה שיעורה בכזית — אף הקטרה שמחשב עליה שיעורה בכזית. ולעולם אכילה דאורחא [כדרכה] משמע, שמחשב שיאכל אדם דבר שדרכו לאכול, או שיאכל המזבח דבר העומד לאכילת מזבח.
ור' אליעזר, מה הוא עונה על כך? אם כן, לשם לימוד זה בלבד, לכתוב רחמנא [שתכתוב התורה] לשון "אם האכל האכל", אי נמי [או גם כן] "אם יאכל יאכל", מאי [מהו] "האכל יאכל" בשינוי? שמעת מינה תרתי [לומד אתה מזה שתיים], שמחשבים בלשון אכילה למזבח, ובשיעור כזית, וכן שמחשבים מאכילת מזבח לאדם ומאכילת אדם למזבח.
אמר ליה [לו] ר' זירא לרב אסי: ואי טעמא [ואם טעמו] של ר' אליעזר משום הכי [כך] הוא, שהוא למד מלשון הכתוב שמחשבים מאכילת אדם לאכילת מזבח ולהיפך, מדוע הוא רק פוסל? כרת נמי ליחייב [גם כן יתחייב] על כך, כפיגול גמור! וכי תימא הכי נמי [ואם תאמר כך הוא גם כן], והא את הוא דאמרת משמיה [והרי אתה עצמך הוא שאמרת משמו] של ר' יוחנן: מודה ר' אליעזר שאין ענוש כרת!
אמר ליה [לו]: באמת, תנאי [מחלוקת תנאים] היא אליבא [על פי שיטתו] של ר' אליעזר, איכא למאן דאמר [יש מי שאומר]: פסולה דאורייתא [מן התורה], וחייב על כך כרת, ולשיטתו הביא ר' יוחנן לעיל את המקור מן הכתוב. ואיכא למאן דאמר [ויש מי שסבור]: פסולה רק דרבנן [מדברי סופרים], ולשיטתו אמר ר' יוחנן שאינו חייב כרת.
דתניא [ששנויה ברייתא]: השוחט את הזבח על מנת לשתות מדמו למחר, שמחשב מאכילת מזבח לאדם, או על מנת להקטיר מבשרו העומד לאכילה למחר, שמחשב מאכילת אדם למזבח, או על מנת לאכול מאימוריו למחר — הרי זה כשר, שמחשב מאכילת מזבח לאדם, ור' אליעזר פוסל. חישב להניח מדמו למחר ולא לעשות בו דבר — ר' יהודה פוסל. אמר ר' אלעזר: אף בזו ר' אליעזר פוסל וחכמים מכשירין.
ויש לשאול: ר' יהודה, שפוסל במחשב להניח מן הדם למחר, אליבא דמאן [על פי שיטתו של מי] הוא אומר? אילימא אליבא דרבנן [אם תאמר על פי שיטתם של חכמים], האומרים שאם חישב לשתות מן הדם למחר הרי זה כשר — לא ייתכן הדבר, שכן השתא [עכשיו, הרי] ומה התם דקא [שם שהוא] מחשב בלשון אכילה (שתיה) בכל זאת מכשרי רבנן [מכשירים חכמים], למרות שאם היה מחשב בלשון זו למזבח היה זה פיגול, הכא [כאן] שהוא מחשב להניח — לא כל שכן שהוא כשר?
אלא בהכרח אומר כן ר' יהודה אליבא [לפי שיטתו] של ר' אליעזר. וקשה הדבר, שהרי מיד לאחר מכן אמר ר' אלעזר: אף בזו ר' אליעזר פוסל וחכמים מכשירין, ולפי הסבר זה, ר' אלעזר בשיטת ר' אליעזר היינו [הרי זו] בדיוק שיטת ר' יהודה לשיטתו, ואין מחלוקת ביניהם!
אלא לאו [האם לא] לגבי איסור כרת שיש בדבר איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל, שר' יהודה דתנא קמא סבר [לשיטתו של התנא הראשון סבור]: אם הוא מחשב להניח מן הדם למחר — פסולא בעלמא [פסול בלבד הוא], לדברי ר' אליעזר, ואילו בהנך [באלה] ששנו מתחילה, כגון לאכול מאימוריו למחר — כרת נמי מיחייב [גם כן חייב], ואתא [ובא] ר' אלעזר למימר [לומר]: אידי ואידי [זה וזה] פסול ואין בו כרת לשיטת ר' אליעזר!
ודוחים: לא, דכולי עלמא [לדעת הכל] כרת ליכא [אין] לדעת ר' אליעזר במחשב מאכילת מזבח לאדם ומאכילת אדם למזבח, והכא [וכאן] שלש מחלוקת (דעות חלוקות) יש בדבר, תנא קמא סבר [התנא הראשון סבור]: דווקא בהנך פליגי [באלה הם חלוקים], כשמחשב מאכילת מזבח לאדם ומאכילת אדם למזבח, ובזה ר' אליעזר פוסל. אבל אם חישב להניח מן הדם למחר — דברי הכל כשר, וגם לדעת ר' אליעזר, שאין מחשבת פיגול אלא באכילת אדם או מזבח.