או כמנחת סוטה הבאות מן השעורים — תקדוש [תתקדש], אי [אם] לא יכולה להתקדש — לא תהא זו מנחה כלל. על כן קא משמע לן [השמיע לנו] בכל זאת דמייתי [שמביא] מן החיטים. ואם כן אין פירכה לשיטת חזקיה מכאן, ולא היה צריך לחזור בו.

א משנה אמר ביטוי כזה: "אמרה פרה זו הריני נזירה אם עומדת אני", או אמר: "אומר הדלת הזה הריני נזירה אם נפתח אני" — בית שמאי אומרים: הרי זה נזיר, ובית הלל אומרים: אינו נזיר. אמר ר' יהודה: אף כשאמרו בית שמאי, לא אומרים הם את דבריהם אלא באומר "הרי פרה זו עלי קרבן, כלומר, אסורה עלי בנדר אם עומדת היא", אבל נזירות אין כאן.

ב גמרא ושואלים: פרה מי קא מישתעיא [האם היא מדברת]? כלומר, מה משמעו של הביטוי "אמרה פרה הריני נזירה"? אמר רמי בר חמא: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — כגון שהיתה פרה רבוצה לפניו והוא מנסה להקימה ואינה קמה, ואמר: כסבורה פרה זו שהיא אינה עומדת — הריני נזיר מבשרה אם עמדה מאליה. ועמדה הפרה מאליה. והלכו בית שמאי לשיטתן ובית הלל לשיטתן.

בית שמאי דאמרי [שאומרים] שהאומר **"**הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה" הוי [הריהו] נזיר — הכא נמי [כאן גם כן] כי אמר [כאשר הוא אומר] **"**הריני נזיר מבשרה" הוי [הריהו] נזיר, שאין אדם מוציא דבריו לבטלה, ותופסים אנו את ראשית דבריו שאמר "הריני נזיר", ומה שאמר "מבשרה" — אינו מעלה ואינו מוריד. ובית הלל אומרים: לא הוי [אינו] נזיר.

ומקשים: אם כך פירוש הדברים שבעצם אמר "הריני נזיר מבשרה", וכדברי רמי בר חמא, והא [והרי] כבר אמרוה בית שמאי להלכה זו חדא זימנא [פעם אחת], שהרי לשיטת רמי בר חמא אין הבדל בין משנה זו ובין המשנה הקודמת אלא בניסוח! אמר רבא: תרתי תלת [שתים שלוש] דוגמאות מביאים חכמים במקרים שונים, שיש בכל אחת מהן חידוש, אם כי העקרון אחד הוא. וכן תני [שנה] ר' חייא תרתי תלת [שתים שלוש] דוגמאות באותו ענין. וכן אמר ר' אושעיא תרתי תלת [שתים שלוש] דוגמאות.

ומסבירים: וצריכי [וצריכים] כולם להיאמר; דאי איתמר בהא [שאם היה נאמר רק בזו], דהיינו גרוגרות ודבילה, היינו אומרים: דווקא התם [שם] הוא דאמרי [שאומרים] בית שמאי כי הוי [הריהו] בכך נזיר, משום דמיחלפן [שהם, הגרוגרות והדבילה, מתחלפים] בענבים, ויש לומר שלענבים התכוון. אבל בשר בענבים ודאי לא מיחלף [מתחלף], ומשום כך במקרה שבמשנתנו אינו נזיר לדעת בית שמאי. ואי איתמר [ואם היה נאמר] דין זה רק בבשר, היינו אומרים: הכא הוא דאמרי [כאן, בבשר, הוא שאומרים] בית שמאי כי הוי [הוא] נזיר משום שמדובר בבישרא וחמרא [בבשר ויין] שמדברים בהם תמיד כאחד, ויש לומר שהתכוון ליין. אבל גרוגרות ודבילה שאין להם כל קשר עם יין — לא תהא זו נזירות, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שבשני המקרים נזיר הוא.

ואי איתמר הני תרתי [ואילו היו נאמרים רק אלה השנים], גרוגרות, דבילה ובשר, היינו אומרים: הני הוא דקאמרי [באלה הוא שאמרו] בית שמאי, אבל דלת אימא מודו להו [אמור שמודים הם להם] לבית הלל שבכגון זה בודאי אין כאן נזירות, על כן היה צריך לומר מקרה זה גם כן. ואי תנא [ואילו היה שונה] דלת בלבד, היינו אומרים להיפך: בהא קאמרי [בזו אמרו] בית הלל שאין זו נזירות, אבל בהך תרתי [באלה השניים] הקודמים אימא מודו להו [אמור שמודים להם] לבית שמאי שיש בכך קבלת נזירות, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שלא. אף שרבא סילק קושי אחד שהיה על פירושו של רמי בר חמא, מכל מקום הוא מקשה עליו לגופו.

אמר רבא: מי קתני [האם שנה] במשנה "אם עמדה מאליה"? הלוא דבר זה לא נאמר, ורמי בר חמא מוסיף חלק עיקרי שאיננו שנוי במשנה! אלא אמר רבא: כאן מדובר כגון שהיתה פרה רבוצה לפניו ואינה זזה כלל, ואמר "הרי היא עלי קרבן", וכך יש להבין את לשון המשנה. ומקשים: בשלמא [נניח] פרה בת קרבן היא, אלא דלת בת קרבן היא?! ומה מקום פה לנדר קרבן? אלא אמר רבא כך צריך לומר: כגון שהיתה פרה רבוצה לפניו ולא קמה,