Steinsaltz on Nazir Daf 22b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מר זוטרא בריה [בנו] של רב מרי אמר: האי [זו] השאלה שאנו דנים בה עתה ביחס לאשה שהתפיסה נדרה באשה אחרת, מה יהא הדין אם הופר נדרה של הראשונה היינו [זוהי] ביסודה שאלתו של רמי בר חמא בנושא אחר. דבעי [ששאל] רמי בר חמא: אם אומר אדם על דבר מסויים: "הרי זה אסור עלי כבשר זבח שלמים", מהו הדין? האם יש כאן נדר האוסר את הדבר, או לא?
וצדדי השאלה: האם כי [כאשר] מתפיס איניש [אדם] בנדר, שאומר "דבר זה יהא כמו זה" בעיקרא [בעיקרו] הוא מתפיס. ואף כאן, כיון שמתחילה, לפני זריקת הדם על המזבח, היה הבשר אסור בהנאה — נמצא שהתפיס בדבר שהוא אסור בהנאה והנדר חל. או דלמא [שמא] בצננא [בצונן = בהיתר] מתפיס את נדרו, והרי זבחי שלמים אחר זריקת הדם מותרים באכילה ואין הדבר נאסר עליו? ולכאורה שאלה זו דומה לשאלה בענין נדרה של האשה השניה, האם היא מתפיסה בעיקרו — תחילתו של הנדר הראשון — לפני שהופר, או בצד ההיתר שבו — לאחר מכן.
את ההצעה הזו דוחים: מי דמי [האם דומים] הדברים? התם [שם] כיון שאמר "הרי עלי כבשר זבח שלמים", אף על גב [אף על פי] שלאחר שנזרק דמו מצי אכיל ליה [יכול לאכול אותו] בחוץ, מכל מקום עדיין מיקדש קדיש [קדוש] הוא לעניינים שונים, ויש כאן נדר בדבר שיש בו איסור מסויים. אבל הכא [כאן] אי סלקא דעתך [אם עולה על דעתך] לומר שמי שמתפיס — בצננא קא מתפיס [בצונן, בהיתר, הוא מתפיס] הא [הרי] הפר לה בעלה ואין כאן צד נדר כלל, ואין משמעות לדברים! איכא דאמרי [ויש שאומרים] שאין מקבלים את הדחיה הזו. ולדעתם, אכן היינו [זו היא] השאלה של רמי בר חמא ודאי.
ועוד שואלים: אמרה לה לחבירתה שנדרה בנזיר, בנוסח "הריני נזירה בעיקביך" ואחרי כן היפר בעלה של הראשונה את נדר אשתו, מהו דינה של השניה? וצדדי השאלה: האם "הריני בעיקביך" משמעותו בכולא מילתא [בכל הדבר], ולכן שריא [מותרת], שהרי לבסוף הותרה אף הראשונה. או דלמא כמיקמי דליפר [שמא כלפני שיפר] לה בעלה משמע, ולכן אסירא [אסורה]?
ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לשאלה ממה ששנינו: האשה שנדרה בנזיר (נדר נזירות) ושמע בעלה ואמר "ואני" — אינו יכול להפר שנמצא מיפר בכך את נדרו שלו, שהתפיס בשלה, ואינו יכול לעשות זאת. ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר כי אמר [כאשר אומר] לה "הריני בעיקביך" — בעיקרא קא [בעיקר הנדר הריהו] מתפיס ואינו תולה את נדרו בנדרה לכל אורך הנזירות, אם כן ליפר [שיפר] לה לדידה ולוקים דידיה [את שלה ויקים את שלו], כלומר, הוא ישאר באיסורו!
אלא לאו שמע מינה בכולא דמילתא [האם לא תלמד מכאן שבכל הדבר] הוא מתפיס, והלכך (ולכן) אפשר לדייק כך: דווקא הוא שלא מצי מיפר [יכול להפר] משום שאם יפר — נמצא כמיפר גם את נדרו שלו, הא [הרי] אשה שאמרה "הריני בעיקביך" היא נמי [גם כן] מותרת בהפרת נדר הראשונה?
ודוחים: לא, לעולם יכול אתה לומר כי בעיקרא [בעיקרו] של נדר הוא מתפיס, והכא [וכאן], בבעל, סיבה אחרת יש לכך שאינו יכול להפר, כיון דאמר [שאומר] לה "ואני" — כאומר "קיים ליכי (לך) **"**דמי [נחשב], שבקבלת הנדר הוא ממילא גם מקיים את נדרה. ולכן, אי מתשיל אהקמתו [אם הוא נשאל לחכם על הקמתו], שרוצה להתחרט על שהקים את נדרה — מצי מיפר [יכול להפר], ואי [ואם] לא נשאל — לא.
א שנינו במשנה: אמר הבעל "הריני נזיר ואת" ואמרה אשתו אחריו "אמן" — מיפר את שלה, ושלו קיים. ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו בברייתא: מי שאמר לאשתו "הריני נזיר ואת", ואמרה "אמן" — שניהם אסורין, ואם לאו [לא], שלא ענתה "אמן" — שניהם מותרין, מפני שתלה את נדרו בנדרה, שהתכוון לומר: הריני נזיר אם את תהיי נזירה, ואם היא לא קיבלה על עצמה — אף נדרו בטל. הרי שלפי הברייתא אינו יכול להפר את נדרה אם אמרה "אמן", והרי זה שלא כמשנתנו.
אמר רב יהודה: תני [שנה], תקן את הנוסח בברייתא כך: "מיפר את שלה ושלו קיים" כמשנתנו, ולא בנוסח "שניהם אסורים". אביי אמר: אפילו תימא כדקתני [תאמר כפי ששנויה] הברייתא, ועדיין יש לומר שיש הבדל בדרך שבה נאמרו הדברים; בברייתא מדובר כגון דקאמר [שאומר] לה משפט שלם אחד: "הריני נזיר ואת" דקא תלי [שתולה] את נדרו בנדרה, ומשום כך אם היא אינה נזירה — אף נדרו בטל.