ומשיבים: אין [כן], יש בנזירות צד נוי של מצוה, שאפילו לשיטת ר' אלעזר הקפר שאמר: נזיר חוטא הוא, הני מילי [דברים אלה] אמורים דווקא גבי [אצל] נזיר טמא שנטמא ומביא קרבן חטאת, כאמור: "וכיפר עליו מאשר חטא על הנפש" (במדבר ו, יא), ולדעת ר' אלעזר הקפר הרי זה קרבן על עצם הנזירות, דאיידי דבעי מיסתר [שמתוך שצריך לסתור] את ימי נזירותו הראשונים, וצריך למנות מחדש ימי נזירותו, שכן אמר רחמנא [אמרה התורה] "והימים הראשנים יפלו כי טמא נזרו" (במדבר ו, יב), התם [שם] הוא שאומר ר' אלעזר כך, יש חשש דלמא אתי למיעבר על נזירותיה [שמא יבא לעבור על נזירותו] מפני ריבוי הזמן שהוא יותר מכפי ששיער תחילה, אבל נזיר טהור לאו [לא] חוטא קרי ביה [קוראים בו, לו].

א עוד שנינו במשנה, האומר: "הריני כזה" — הריהו נזיר. ושואלים: נהי נמי [אם אמנם גם כן] שתפוס, שהוא מחזיק אותה שעה בשערו כפי שהוסבר לעיל ב"אהא נאה", הרי "הריני נזיר כזה" — לא אמר, וכיצד יש בדבר זה קבלת נזירות? אמר שמואל: כגון שהיה נזיר עובר לפניו בשעה שאמר כן. והתכוון איפוא לומר: הריני כמו אדם זה, נזיר כמוהו, ולכן יש בכך משמעות נזירות.

ב שנינו במשנה: האומר "הריני מסלסל" — הרי זה נזיר. ושואלים: ממאי דהדין [מניין ש"מסלסל" זה] סלסול שערא [שיער] הוא? ומשיבים: כדאמרה ליה ההיא אמתא דבי רבי לההוא גברא [כמו שאמרה לו אותה שפחה של בית רבי יהודה הנשיא לאדם אחד] שהיה מתעסק בגידול שערותיו: עד מתי אתה מסלסל בשערך? משמע שסלסול הוא גידול שיער.

ושואלים: אימא [אמור] שהכוונה היא לעסק התורה, דכתיב [שכן נאמר] בה "סלסלה ותרוממך" (משלי ד, ח), ושמא התכוון לנדור שיהא מסלסל ומתעסק בדברי תורה? אמר שמואל: הכא נמי [כאן גם כן] מדובר שתפוס בשערו באותה שעה שאמר כן.

ג שנינו במשנה שהאומר "הריני מכלכל" — הרי זה נזיר. ושואלים: ממאי דהדין [מניין ש" מכלכל" זה] כילכול שערו הוא? ומשיבים: כדתנן [כפי ששנינו במשנה]: מהו שיעור הפחות ביותר של סיד שחייב עליו אם מוציאו בשבת מרשות היחיד לרשות הרבים? ר' יהודה אומר: כדי לסוד כילכול. ואמר רב: מה פירושו של כילכול זה — בת צידעא, שיער הראש שמתחת לצדעיים.

ומקשים: אימא [אמור] שהיתה כוונתו לנדור מיזן עניי [לזון עניים], כדכתיב [כפי שנאמר]: "ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו" (בראשית מז, יב)? אמר שמואל: הכא נמי [כאן גם כן] מדובר שתפוס בשערו ומובן מכאן שהתכוון לכילכול שיער.

ד עוד שנינו במשנה, שהאומר "הרי עלי לשלח פרע" — הרי זה נזיר. ושואלים: ממאי דהדין [ממה יודעים שזה] שילוח ריבויא הוא [לשון ריבוי וגידול] הוא? ומשיבים, דכתיב [שנאמר]: "שלחיך פרדס רמונים" (שיר השירים ד, יג). כלומר, מחלפות שערותיך הן כפרדס רמונים.

ושואלים: אימא מידי דעבורי [אמור שהכוונה היא דבר של העברה והסרה], כדכתיב [כמו שנאמר] "ושלח מים על פני חוצות" (איוב ה, י), שמפרשים אותו במשמעות של העברת המים ממקום למקום, ושמא שילוח פרע זה שאמר משמעו שנודר שיעביר = יסיר את שערו!

ומשיבים: התנא שלנו מן הגזירה שווה של המלים "פרע" "פרע" יליף [הוא לומד] ששילוח מובנו גידול שיער, שכן כתיב הכא [נאמר כאן] בנזיר: "קדש יהיה גדל פרע" (במדבר ו, ה), וכתיב התם גבי [וכתוב שם אצל] כהן הדיוט העובד בבית המקדש — "ופרע לא ישלחו" (יחזקאל מד, כ), משמע ששילוח פרע משמעו גידול שיער.

ומוסיפים עוד תשובה: ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] האי [כתוב זה] "שולח מים" נמי [גם כן] לשון ריבוי הוא, כדמתרגם [כפי שמתרגם] רב יוסף פסוק זה בארמית: דכד משקין ליה מיא לפירא ורבי [שכאשר משקים אותו מים לפרי וגדל], ומשמעות הכתוב היא — שמגדל ("שולח") דברים על ידי המים.

ה שנינו במשנה: האומר "הרי עלי ציפרין" — ר' מאיר אומר: הריהו נעשה נזיר בכך. ושואלים: מאי טעמא [מה הטעם] של ר' מאיר? אמר ריש לקיש: ציפרין סמוכין לשיער קיבל עליו, דכתיב [שנאמר] "עד די שעריה כנשרין רבה וטפרוהי כצפרין" (דניאל ד, ל) [עד ששערו כנשרים גדל וציפורניו כציפורים], שכיון שבפסוק זה יש סמיכות בין ציפורים וגידול שיער, הרי אף כאשר אמר "הרי עלי ציפרין" — לגידול שיער התכוון.

ומסבירים את המחלוקת שבמשנתנו, ר' מאיר סבר [סבור]: מתפיס איניש [אדם] את דבריו במידי דסמיך ליה [בדבר שסמוך לו], שאף שציפורים נזכרו לגבי גידול ציפורניים, מכל מקום כיון שבפסוק זה נזכר גם גידול שיער, היתה כוונתו לנדר המתייחס לחלקו האחר של הפסוק.