Steinsaltz on Nazir Daf 47a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
א משנה מי שנזרק עליו (עבורו) על המזבח אחד מן הדמים, של קרבנות נזירותו ונטמא לפני שהספיק להביא את שאר קרבנותיו, ר' אליעזר אומר: סותר את הכל, שעדיין לא יצא מנדר נזירותו. וחכמים אומרים: יביא שאר קרבנותיו ויטהר. אמרו לו חכמים לר' אליעזר: מעשה במרים התרמודית שהיתה נזירה שנזרק עליה אחד מן הדמים, ולאחר מכן באו ואמרו לה על בתה שהיתה חולה מסוכנת, והלכה ומצאה שמתה הבת, ונטמאה לה אמה. ואמרו חכמים: תביא שאר קרבנותיה ותטהר.
ב גמרא קתני [שנינו במשנתנו]: ר' אליעזר אומר סותר את הכל, ומשמע שסותר את כל שלושים ימי נזירותו, ומקשים: והאמר [והרי אמר] ר' אליעזר: כל שנטמא אחר מלאת ימי נזירותו רק שבעה ימים סותר, ולא יותר! אמר רב: מאי [מה] פירוש "סותר" נמי דקאמר [גם כן שאמר] ר' אליעזר במשנתנו סותר קרבנותיו. ואין כוונתו לומר שיצטרך למנות את כל ימי נזירותו מחדש, אלא שצריך להביא מחדש כל הקרבנות, ואף זה שכבר נזרק עליו דמו קודם שנטמא.
ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר] לפרש את דברי ר' אליעזר, דקתני [שכן שנה] בהמשך המשנה: וחכמים אומרים תביא את שאר קרבנותיה ותטהר, שמע מינה [למד מכאן] שלא נחלקו אלא בחובת הבאת הקרבנות ולא בענין הנזירות.
ומעשה נמי [גם כן] במרים התרמודית שנזרק עליה אחד מן הדמים, ובאו והודיעוה על בתה שהיתה מסוכנת והלכה ומצאה שמתה, ואמרו חכמים: תביא שאר קרבנותיה ותטהר. משמע שרק לגבי הקרבנות הם חלוקים ולא לגבי ימי הנזירות. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא.
א משנה כהן גדול ונזיר אין מיטמאין אפילו לקרוביהן אם מתו. אבל מיטמאין הם למת מצוה, שאם מצאו אדם מישראל שאין לו קוברים — צריכים לטפל בו לקוברו, ונטמאים לו. היו כהן גדול ונזיר מהלכין בדרך ומצאו מת מצוה ודי באחד מהם כדי לדאוג לקבורת המת — ר' אליעזר אומר: יטמא כהן גדול ואל יטמא נזיר. וחכמים אומרים: יטמא נזיר ואל יטמא אפילו כהן הדיוט.
אמר להם ר' אליעזר: מוטב שיטמא כהן — שאינו מביא קרבן על טומאתו, ואל יטמא נזיר — שהוא מביא קרבן על טומאתו. אמרו לו, יש טעם לומר להיפך: יטמא נזיר — שאין קדושתו קדושת עולם, ואל יטמא כהן — שקדושתו קדושת עולם.
ב גמרא מתוך שהוזכרה במשנתנו מחלוקת ר' אליעזר וחכמים בכהן ונזיר, דנים במעלתם של אישים שונים. בשלמא [נניח] כהן גדול ונזיר, אפשר להסביר את מחלוקתם כך: האי סבר [זה, חכמים, סבור]: כהן גדול עדיף [יתר] על הנזיר, כיון שקדושתו קדושת עולם, והאי סבר [וזה, ר' אליעזר, סבור]: נזיר עדיף [יתר], שכן מתחייב קרבן על טומאתו.
וכן, אם היו יחד כהן משוח בשמן המשחה ככהנים הגדולים שהיו בימי בית ראשון, שנמשחו כראוי להם,