Steinsaltz on Nazir Daf 6a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אלא לבר פדא קשיא [קשה] מדוע לא יגלח את הראשונה כבר ביום שלושים ואת השניה כבר ביום שישים!
ומשיבים: אמר [יכול היה לומר] לך בר פדא: אימא סיפא [אמור את סוף] המשנה: ואם גילח את הראשונה ליום שלשים — מגלח את השניה ליום ששים, משמע שמעיקר הדין אין נזירות אלא עשרים ותשעה יום. אלא, סיפא [סוף] המשנה מסייעא ליה [מסייעת לו] לשיטתו, ואילו רישא [ראש, תחילת] המשנה ששנינו שמגלח בשלושים ואחד והשניה בשישים ואחד — באומר שתהיה הנזירות שלושים יום שלימים.
ושואלים מצד שני: ולרב מתנא קשיא סיפא [קשה סוף] המשנה! אמר [יכול היה לומר] לך רב מתנא כדקתני סיפא [כפי ששנה בסופה]: יום שלשים עולה (נחשב) לכאן ולכאן, כלומר, לסוף נזירות ראשונה ולתחילת השניה.
ומקשים: מאי היא [מה הוא] החידוש שבדבר — לומר שמקצת היום ככולו? הא הרי כבר אמרה לאותו חידוש חדא זימנא [פעם אחת], כפי שביארנו את הדברים קודם! ומשיבים: בכל זאת יש בכך חידוש, מהו דתימא [שתאמר]: הני מילי [דברים אלה] שמקצת היום ככולו, נאמרו דווקא לענין חדא נזירות [נזירות אחת] שאז מחשיבים מקצת היום ככולו, אבל לשתי נזירות שאותו יום ייחשב למנין ימי שתי נזירויות, לאחת — כסופה, ולאחת — כתחילתה, ובשתיהן ייחשב מקצת היום ככולו — לא, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שמקצת היום ככולו בכל אופן, ועולה יום שלושים כיום שלם גם לשתי הנזירויות.
תנן [שנינו במשנה]: אם גילח יום ששים חסר אחד — יצא, לפי שיום שלשים עולה לו מן המנין. בשלמא [נניח] לרב מתנא ניחא [נוח הדבר] שהרי מפורש הטעם, שמקצת היום עולה ככולו. אלא לבר פדא למה לי לומר טעם זה? הא אמר [הרי הוא אומר] כשיטה שעיקר נזירות הוא שלשים חסר אחד!
ומשיבים: אמר [יכול היה לומר] לך בר פדא: אנא נמי אהא סמכי [אני גם כן על זה אני סומך], שמכאן אני מוכיח שסתם נזירות היא עשרים ותשעה יום.
ועוד שואלים: תנן [שנינו במשנה]: מי שאמר "הריני נזיר", אם נטמא יום שלשים — סותר (שובר) את הכל כאילו נטמא בתחילת ימי נזירותו, וכל הנזירות בטילה, וצריך לחזור ולהיות נזיר שלושים יום אחרים. ועתה בשלמא [נניח] לשיטת רב מתנא ניחא [נוח הדבר], שהרי הוא עדיין בתוך נזירותו, אלא לבר פדא קשיא [קשה], שהרי לדעתו יום שלושים הוא כבר אחרי זמן הנזירות, והנטמא לאחר שמלאו ימי נזירותו — אינו צריך לסתור את נזירותו!