Steinsaltz on Nedarim Daf 14a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
לאו אתה שומע הן! ואלא תאמר שהוא כשיטת ר' יהודה החלוק על ר' מאיר, אולם לשיטתו אין הדבר צריך להיאמר שהרי היינו רישא [זהו שכתוב בתחילה] בפרק הקודם, שנאמר במשנה (שהעמדנו אותה כדעת ר' יהודה) שהאומר "לחולין" — הרי זה נדר!
ומשיבים: אכן, שיטת ר' יהודה היא, אולם איידי דקתני [מתוך ששנה] במשנתנו אחרי כן "כבשר חזיר", "כעבודה זרה", להכי קתני [לכך, מפני כן, שנה] כדרך אגב גם "חולין" עמהם, אף שאין הדבר צריך.
רבינא אמר, הכי קתני [כך שנינו]: ואלו הם הדברים המותרין לגמרי שאין בהם נדר כלל — הנודר "כחולין", "כבשר חזיר", "כעבודה זרה". ואי [ואם] לא תנא [היה שונה] חולין כאן, הוה אמינא [הייתי אומר] כי למרות שמן התורה אין כאן נדר, מכל מקום עדיין בעי [צריך] הנדר שאלה, שצריך הנודר להישאל לחכם ולמצוא היתר לנדרו.
ומקשים: ומי איכא לאסוקי על דעתא הכי [והאם יש מקום להעלות על הדעת כך, פירוש כזה]? הא מדקתני סיפא [הרי ממה ששנה בסוף]: האומר לאשתו "הרי את עלי כאימא" — פותחין לו פתח ממקום אחר, מכלל הדברים אתה למד שבמקרים שמנה ברישא [בתחילה] לא בעיא [צריכה] שאלה כלל! אלא צריך לחזור מדברי רבינא ומחוורתא [מחוור, ברור] כפי שהסברנו קודם שהמשנה כשיטת ר' יהודה היא, וחולין ממילא נסבה [הביא אותה], כלומר, בדרך אגב הובאה לשון זו, להשלים את הדברים.
לגופם של הדברים שואלים: מנהני מילי [מניין הדברים הללו], מה המקור במקרא לכך שהמתפיס נדר בדבר האסור אינו נדר? ומשיבים, אמר קרא [הכתוב]: "איש כי ידר נדר לה'" (במדבר ל, ג) וכוונתו — עד שידור בדבר הנדור, כלומר, הוא נודר איסור על דבר, ותולה אותו בדבר שאיסורו בא מחמת נדר ולא בדבר האסור מעצמו.
ומקשים: אי הכי [אם כך] אתה דורש, אם כן אפילו תלה נדרו בדבר האסור נמי [גם כן] יחול נדרו, דהא כתיב [שהרי נאמר] בהמשך הפסוק "לאסר אסר על נפשו"! משמע שהוא אוסר משום דבר האסור. ודוחים: הכתוב "לאסר אסר" מבעי ליה לכדתניא [נצרך לו לפי הדרש ששנינו בברייתא]: איזהו איסר האמור בתורה כו', שנודר איסור על עצמו ומתפיסו באיסור שכבר חל עליו, וגם שם מדובר שאותו איסור שהוא תולה בו, מקורו בנדר.
א שנינו במשנה: האומר לאשתו "הרי את עלי כאימא" — פותחין לו פתח ממקום אחר, ואף שאין בדבריו כלום, שהרי תלה נדרו בדבר האסור, מכל מקום צריך להישאל על כך לחכם ואין אומרים לו שאין זה נדר. ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה], ממה ששנינו במקום אחר: האומר לאשתו "הרי את עלי כבשר אימא", או "כבשר אחותי", או "כערלה", או "ככלאי הכרם", שהם איסורי הנאה — לא אמר כלום ומשמע שאף אינו צריך להישאל לחכם על כך!
אמר אביי: אין זו סתירה, ואפשר לפרש כך: לא אמר כלום — מדאורייתא [מן התורה], שאכן מדין תורה אין זה נדר, ואולם מכל מקום צריך שאלה — מדרבנן [מדברי סופרים]. רבא אמר: הא [זו, הברייתא] מדברת בתלמידי חכמים והם יודעים שביטוי כגון זה אינו נדר, הא [זו, המשנה] מדברת בעם הארץ, שכדי שלא יבוא לזלזל בנדרים החמירו עליו שיצטרך להישאל במקרה זה אף שאין כאן באמת נדר.
והתניא [ואכן כן שנינו בברייתא]: הנודר ומתפיס נדרו בספר תורה — לא אמר כלום, כלומר, אין זה נדר כלל. ואמר ר' יוחנן: ומכל מקום צריך שאלה לחכם כדי להתיר אותו. ואמר רב נחמן: ואם הוא תלמיד חכם אינו צריך שאלה. ומכאן שבנדרים מסויימים מחמירים על עם הארץ שישאל לחכם, אף על פי שבאמת אין זה נדר.