כל גריוא דבעינא שקילנא [סאה שארצה אקח]. שקל דיקולא רבה, חפייה כופרא וסחפיה על רישיה [לקח סל נצרים גדול, כיסה, מרח אותו בזפת והפך אותו על ראשו], ואזל [והלך] ואמר ליה [לו] לרבי: ליכיל לי מר ארבעין גריוי חיטי דרשינא בך [שימדוד לי אדוני ארבעים סאים חיטים שאני נושה בך]. אחוך [צחק] רבי על המראה הזה. אמר ליה [לו] רבי: לאו אזהרתך [וכי לא הזהרתיך] שלא תבדחן [תצחיק אותי]? אמר ליה [לו]: חיטי דרשינא קא נסיבנא [חיטים שאני נושה בך אני לוקח] ממך.

אמר לה בר קפרא לברתיה [לבתו] של רבי: למחר שתינא חמרא בריקודא דאבוך ובקירקני דאמך [אשתה יין בריקוד של אביך ובקרקור של אמך]. ומסופר: בן אלעשה חתניה [חתנו] של רבי הוה [היה], ועשיר גדול הוה [היה]. אזמניה [הזמין אותו] לבי הילולא [לחתונה] של ר' שמעון ברבי.

אמר ליה [לו] בר קפרא לרבי בתוך המשתה: מאי [מה] פירוש לשון "תועבה" (ויקרא יח, כב) האמורה במשכב זכר? כל מה שאמר ליה [לו] רבי דהכין [שכך] הוא הפירוש של "תועבה", פרכה [פרך, שבר אותה] בר קפרא והוכיח שאינו כן. אמר ליה [לו] רבי: פרשיה את [פרש אותה אתה]. אמר ליה [לו]: תיתי דביתכי תירמי לי נטלא [תבוא אשתך ותמזוג לי גביע יין]. אתת רמיא ליה [באה ומזגה לו]. אמר ליה [לו] בר קפרא לרבי: קום רקוד לי, דאימר [כדי שאומר] לך מה פירוש הדבר. ומשעשה כן רבי אמר בר קפרא: הכי אמר רחמנא [כך אמרה תורה]: "תועבה" פירושו — תועה אתה בה בביאה זו, שאתה בא על זכר במקום על אשה.

כשהגיע לכסא אחרינא [לשתות כוס אחרת] אמר ליה [לו] בר קפרא: מאי [מה פירוש] "תבל" (ויקרא יח, כג) האמור במשכב בהמה? אמר ליה [לו] כי עניינא קדמאה [כמו הענין במקרה הקודם] פירושים שונים שאת כולם פרך בר קפרא. אמר ליה [לו] בר קפרא: עיביד [עשה] לי ריקוד כבראשונה כדי שאומר לך. עבד [עשה כן] רבי. אמר ליה [לו]: "תבל הוא" (ויקרא יח, כג) משמעו: וכי תבלין טעם מיוחד יש בה בביאת בהמה? מי שניא הדא [האם שונה זאת] הביאה מן כולהון [מכל] הביאות האחרות, ומה הנאה מיוחדת יש לעושה מעשה מגונה זה?

אמר ליה [לו] רבי: ומאי [ומה פירוש] "זימה" האמורה באותה פרשה על נושא אשה ובתה (ויקרא יח, יז)? אמר ליה [לו]: עיביד כי עניינא קדמאה [עשה לי כמו הענין הקודם]. עבד [עשה רבי כן] ואמר ליה [לו] בר קפרא, "זימה" פירושה: זו מה היא, שאינו יודע מי נקראת אשתו ומי נקראת בת אשתו או אם אשתו. לא יכיל [יכול] עוד בן אלעשה למיסבל [לסבול] ולראות כיצד רבי משפיל את עצמו, קם ונפק [ויצא] הוא ואינתתיה מתמן [ואשתו משם].

ושואלים: מאי [מה] עניינו של בן אלעשה, היכן מצינו עוד שמוזכר כאדם עשיר? דתניא [שכן שנינו בברייתא]: לא לחנם פיזר בן אלעשה את מעותיו בתספורתו המיוחדת אלא כדי להראות בהן במעותיו תספורת של כהן גדול כיצד היא.

דכתיב [שנאמר] על הכהנים: "כסום יכסמו את ראשיהם" (יחזקאל מד, כ). תנא [שנה החכם]: תספורת זו היא כעין לולינית. ושאלו: מאי [מה פירוש] "לולינית"? אמר רב יהודה: תספרתא יחידתא [תספורת מיוחדת]. ושואלים: היכי דמי [כיצד היא בדיוק]? אמר רבא: ראשו של זה בצד עיקרו של זה, סופה של כל קווצת שיער מגיע עד לשורשי קווצת השיער האחרת, ואין אחת מהן עולה על השניה. והיינו [וזוהי] תספורת של כהן גדול, ובן אלעשה הוציא ממון רב כדי שיספרוהו כך, על מנת שיוכלו לראות כיצד היה מסתפר הכהן הגדול.

א שנינו שהנודר מן התבשיל מותר בדלעת הרמוצה. ושואלים: מאי [מה פירוש] "דלעת הרמוצה"? אמר שמואל: קרא [דלעת] ממין הגדל במקום קרקוזאי שאינה מתבשלת כראוי. רב אשי אמר: דלעת הטמונה ברמץ (אפר של גחלים), ולכן היא קרויה רמוצה.

איתיביה [הקשה לו] רבינא לרב אשי: שנינו, ר' נחמיה אומר: דלעת ארמית היא דלעת המצרית, והיא כלאים עם הדלעת היונית, והיא כלאים עם הרמוצה. משמע מכאן שדלעת הרמוצה היא מין דלעת, ולא תיאור של אופן עשייתה. ומסכמים: אכן, תיובתא [קושיה חמורה היא] ונדחו דברי רב אשי.

ב משנה הנודר ממעשה קדרה — אין אסור אלא ממעשה רתחתא (תבשילים שעיקר עשייתם בקדירה). אבל אם אמר "קונם היורד לקדרה שאני טועם" — במקרה זה אסור בכל הנעשה בקדרה, ואפילו נגמר בישולו בדבר אחר.

ג גמרא תניא [שנויה ברייתא]: הנודר מן היורד לקדרה — אסור גם ביורד לאלפס להתבשל שם. ומדוע? שכבר ירד לקדרה קודם שיורד לאלפס, שבאלפס היו חוזרים ומטגנים דבר שכבר נתבשל קודם בקדירה. אבל אם נדר מן היורד לאלפס — מותר ביורד לקדרה, שהרי אין תבשיל זה יורד עוד לקדירה לאחר מכן. אם נדר מן הנעשה בקדרה — מותר בנעשה באלפס, שהרי אמר שהוא נודר רק מדברים שעיקר עשייתם הוא בקדירה. וכן הנודר מן הנעשה באלפס — מותר בנעשה בקדרה.

הנודר מן היורד לתנור סתם — אין אסור אלא בפת, שהיא נקראת בפי אנשים דבר היורד לתנור. ואם אמר "כל מעשה תנור עלי" — אסור בכל הנעשים בתנור, ואפילו אינם פת.