Steinsaltz on Nedarim Daf 60b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אמר ליה [לו] אביי: אי הכי [אם כך] ליגזור [שיגזור] גם באומר "יום אחד" משום "היום", ויהיה אסור גם ביום הבא עד שתחשך!
אמר ליה [לו] רב יוסף: "היום" ב"יום אחד" מיחלף [מתחלף] בלשון בני אדם ולכן יש מצוה לגזור, אבל "יום אחד" ב"היום" לא מיחלף [מתחלף], שהכל יודעים ש"יום אחד" הוא מעת לעת.
אמר רבינא, אמר לי מרימר: הכי [כך] אמר אבוך משמיה [אביך משמו] של רב [יוסף] : כמאן אזלא שמעתיה [כשיטת מי הולכת שמועתו, הלכתו] זו של רב ירמיה בר אבא שצריך שאלה לחכם כשתחשך — כשיטת ר' נתן. דתניא [שכן שנינו בברייתא], ר' נתן אומר: כל הנודר — כאילו בנה במה, והמקיימו — כאילו מקטיר עליה. ומשום כך, אף כשמקיים את הנדר, מוטב לו שיישאל לחכם ויעקור את הנדר מעיקרו, ויהא כאילו לא נדר.
א שנינו במשנה שהאומר "קונם יין שאני שותה שבת זו", אסור בכל השבת כולה וגם ביום השבת עצמו. ושואלים: פשיטא [פשוט] שכן הוא! ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר] כי ליומי דשבתא קאמר [לימי השבוע אמר] ונתכוון לאסור עצמו רק בימי השבוע ולא ביום השבת, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שכאשר אמר "שבת זו" היתה כוונתו אף לשבת עצמה.
עוד שנינו במשנה שאם אמר "חדש זה" — אסור בכל החדש וראש חדש שאחריו שייך להבא ואיננו אסור בו. ושואלים: פשיטא [פשוט] שכך הוא! ומשיבים: כי איצטריכא [כאשר הוצרכה] הלכה זו להיאמר הרי זה למקרה של חדש חסר, שיש לפניו שני ימי ראש חודש, והוא נדר ביום הראשון של ראש החודש,
מהו דתימא [שתאמר] כי ראש חדש לשעבר הוי [הוא], שהרי יום ראשון של ראש חודש שייך למנין ימי החודש הקודם, ולא ליתסר [ייאסר] בו, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שקרו אינשי ריש ירחא [קוראים לו אנשים ראש חודש] על שם החודש הבא, ולכן יום זה שייך כבר לחודש הבא ונכלל אף הוא בלשון הנדר.
וכן שנינו לגבי האומר "שנה זו" — אסור בכל השנה כולה וראש השנה שייך לשנה הבאה.
ב איבעיא להו [נשאלה להם] ללומדים: אמר "קונם יין שאני טועם יום" מאי דיניה [מה דינו]? האם דינו כאילו אמר "היום" ואסור עד שיחשיך היום, או כמו שאמר "יום אחד" ונאסר יממה שלימה?
ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממתניתין [ממשנתנו] שנאמר בה "קונם יין שאני טועם היום" — אין אסור אלא עד שתחשך. ונדייק מכאן: דווקא אם אמר "היום" אבל הא [הרי] אם אמר "יום" — כ"יום אחד" דמי [נחשב].
ודוחים: אימא סיפא [אמור את סופה] של המשנה: אמר "יום אחד" — אסור מיום ליום. ומכאן אפשר לדייק: דווקא אם אמר "יום אחד" אבל הא [הרי] אם אמר רק "יום" — כאילו אמר "היום" דמי [נחשב]. אלא מהא ליכא למשמע מינה [ממשנה זו אין אפשרות ללמוד ממנה] בדרך דיוק, שאפשר לדייק לשני הצדדים.
אמר רב אשי: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לשאלה, ששנינו: אמר "קונם יין שאני טועם השנה", אם נתעברה השנה — אסור בה ובעיבורה, בחודש העיבור הנוסף לה. ונברר: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]?